תרגיל - האנשת הדיאלוג - 2

[goshdarnit]

תרגיל - האנשת הדיאלוג - 2

זה נושא חשוב. אז בואו נסכם מה היה לנו: 1. דיאלוג הוא לא דרך להעביר אינפורמציה. דיאלוג מתאר מערכת יחסים. 2. טקסט נאמר לא כדי להעביר אינפורמציה, אלא כדי להשיג משהו מהדמות השנייה. 3. משפטים מסויימים בקונטקס שונה מקבלים משמעות שונה. מכאן והלאה, אני מצפה שהתרגילים החדשים יענו גם לקריטריונים הקודמים של דיאלוג (אם כי לא צריך דיאלוגים של מילה אחת). התרגיל הזה מתמקד בעקרון הבא: אנשים לא אומרים את מה שהם מתכוונים. אנשים מסתובבים סביב הנקודה עצמה, אנשים פוחדים לגעת בנקודה, אנשים מתחמקים מהנקודה, אנשים מנסים באמצעות שיטות שונות להשיג דבר מה (אותו הם לא יגידו במפורש) מהדמות השנייה. ככה זה בחיים. בתרגיל הקודם הצעתי לגלימפס את הדבר הבא: לפני שאת כותבת את הדיאלוג הבא, תשבי עם עצמך ותקשיבי לדיאלוגים שלך בתוך הראש, או לדיאלוגים בטלוויזיה או (הכי טוב) לדיאלוגים מהחיים שלך, אפילו דיאלוגים משוחזרים מהחיים. תזכרי בנוסח המילולי, ותחשבי בו זמנית מה הבן אדם רצה באמת להגיד. את תראי שהטקסט לא אומר את מה שאנחנו רוצים להגיד, הוא *כלי* שעוזר לנו *להגיע* למה שאנחנו רוצים *להשיג*. טקסט בדיאלוג הוא *כלי* להשגת דבר מה מהדמות השנייה. ככה זה בחיים. ככה זה צריך להיות בסיפור. דיאלוג שהמשמעות שלו מסתכמת במשמעות המילולית של המשפט הוא דיאלוג חד מימדי. לפני שאתם כותבים את התרגיל, קחו את הזמן להפנים את מה שאמרתי. תקשיבו לדיאלוגים סביבכם, תשחזרו דיאלוגים מהחיים שלכם. קחו את הזמן להפנים את זה כדי שתוכלו לכתוב את זה טוב. בסדר? הנה התרגיל: תכתבו דיאלוג שהכוונה מאחורי כל שורה - אבל כל שורה - שונה מהמשמעות המילולית של המשפט. ושזה יהיה אמין. ושזה יהיה מהחיים. בהצלחה.

 

[goshdarnit]

קשה?

כל סוג של מניפולציה עונה לקריטריונים. פוליטיקאי שמנסה לקדם את עצמו וכך מנתב את הדיון למקום שהוא מעוניין בו או מכפיש את השני, או מטייח משהו. סיטואציה של כל משא ומתן שהוא (במשרד האוצר או שני ילדים שמתווכים על אוצר שהם גילו). גוזמאות, בין אם זה גבר שמספר על כיבושיו, או ילד שמספר על הרפתקאותיו. כל סוג של אירוניה, סרקזם או ציניות. במערכת יחסים, מישהו מנסה להשיג משהו מהצד השני (גם אם זאת רק מילה אחת טובה או לספר על כך שיפטרו אותו או להציע רעיון אחר בחופש) בדרכים עקיפות. לא חסרות דוגמאות.

 

[עוץליגוץלי]

?

"ואו, כמה רזית, ממש מתאים לך!" \*אני רוצה להתחיל איתך *\ "תגיד, מה אתה מנסה להגיד, שקודם הייתי שמנה?" \*אני רוצה מחמאה יותר ממשית *\ "לא, אבל שככה מתאים לך. מה החבר שלך אומר על זה?" \*האם יש לך חבר?*\ "מה זה ענינך?" \*אם היה לי חבר, אתה חושב שהייתי מדברת איתך? *\ "תגידי, יש לך שותפים לתרגיל בתכן לוגי?" \*אולי אפשר להתחיל איתך ככה*\ "לא, אני תמיד מגישה לבד." \*אני לא רוצה שתפגע לי בציונים*\

 

[goshdarnit]

רגע, רגע, רגע.

בוא נחלק את העבודה. אתה תכתוב את הקטע כך שכל שורה אומרת משהו אחר - ושיהיה ברור לקוראים. ו*אני* אנסה לנסח מה הכוונה האמיתית. כך תוכל לראות אם הצלחת או לא. כלומר, אתה צריך לכתוב טקסט מספיק ברור וגם, בו זמנית, *לעטוף* אותו בהקשר, כך שהקוראים יבינו (אפילו אם זה רק בתת מודע) מה הכוונה האמיתית של האנשים. העבודה שלי תהיה לנסות ולנסח את מה שעובר לקוראים בתת מודע. בסדר?

 

[ק י צ י]

מסיבה

מה אתה מבשל? את רוצה לעזור? לא, אני עייפה. היה כיף אתמול במסיבה, אה? כן. נהנת? אפשר להגיד שכן. איך קוראים לחברה החדשה של מוטי, ההיא עם העניים הכחולות? לא זוכר. היא לא נראת לך קצת משונה. לא. למה? סתם. מה אתה אומר עליה? היא נראת טוב, לא? כן, היא חמודה. היא לא קצת שמנה לדעתך? לא, יש לה גוף די יפה. נראה לי שהיא נדלקה עליך? מה אתה אומר? מה יש לך היום? מחפשת נושא למריבה? לא. משעמם לי. אז תחתכי גזר.

 

[goshdarnit]

שלום קיצי,

קודם כל, אני רוצה לצאת נגד המנהג המגונה בתרגיל הזה, של להכניס דיאלוג בלבד, בלי תיאורים בכלל (כבר שתי הודעות מתוך שתיים). דווקא בסיטואציה שבה לא הכל כפי שנראה, בסיטואציה שיש לאנשים כוונות נסתרות, אנחנו צריכים לקבל מספיק אינפורמציה. את האינפורמציה הזאת אנחנו מקבלים או בגוף הדיאלוג (כפי שאני אמחיש עוד מעט) או לפני הדיאלוג, בסיפור עצמו, כאשר אנחנו מכירים מראש את הדמויות ויודעים מה הן רוצות. שני המקרים האלה לא קיימים פה. אני מבטיח לך, שקורה תמים, ככה סתם, יראה את הדיאלוג הזה ויבין אותו פשוטו כמשמעו - מה שיוביל לחווייה די משעממת. בלי קונטקסט, בהעדר סיטואציה, כתבת:מה אתה מבשל? אני: איך היא אמרה את זה? כשהיא מציצה מעבר לכתף? כשהיא מתה מרעב? בחוסר איכפתיות, כשהיא צופה בטלוויזיה? אין לי שמץ של מושג, כי הסופרת לא הבהירה לי סיטואציה. זה נסיון להתקרבות? זה חוסר איכפתיות? זה נסיון לחרמן אותו (מה שגם ייתכן, אם היא אמרה את זה תוך כדי שהיא התגנבה מאחור וכו'). כתבת: את רוצה לעזור? אני: אני לא יודע מה זה ומתוך מה זה נאמר. כתבת:לא, אני עייפה. אני: היא באמת עייפה? היא לא עייפה? זה בא בתגובה לכך שהוא אמר: את רוצה לעזור לשם שינוי? אין לדעת. כתבת: היה כיף אתמול במסיבה, אה? אני: היא מתחילה לגעת בנושא שכנראה חשוב לה. כתבת: כן. אני: נאמר איך? הוא מסתיר? הוא לא שם לב שהוא עומד על סף חקירה? יש לו מה להחביא? אין לי מושג. כתבת: נהנת? אני: שלב 2 בחקירה. במה מתבטאת החקירה? הרי היא רוצה לסחוט אינפורמציה, מה שאומר שהיא הרבה יותר קשבת ומתוחה. למה אני לא רואה את זה? באיזה מיומנות היא מסתירה את המניע שלה? בהחלט ייתכן שהיא גם עושה משהו פיזי בנוסף כדי להקל על החקירה (מלטפת אותו מאוזן או עושה מוצי-מוצי עם הקול וכו'). כתבת: אפשר להגיד שכן. אני: שוב אני לא יודע איך זה נאמר, אני לא יודע שום דבר. יש יותר מדי אופציות, ואת לא ניסית לסנן. כתבת: איך קוראים לחברה החדשה של מוטי, ההיא עם העניים הכחולות? אני: שלב 3 של החקירה. כל מה שאמרתי על שלב 2 נכון גם עכשיו. כתבת: לא זוכר. אני: כנ"ל על מה שהוא אמר. וכך הלאה עד הסוף. תכתבי *סיטואציה*, ותעשי טובה לקוראים שלך ותבהירי מה בדיוק קורה. דיאלוג הוא מערכת יחסים, ואני צריך *לראות* את הדברים משתנים. קוראים צריכים להבין *מיד* את כל מה שקורה, על הרבדים השונים והכוונות השונות, ובאחריותך לכתוב דברים כך שהקוראים מבינים מיד.

 

[ק י צ י]

תודה

אני אשתפר.

 

[goshdarnit]

זה לא עניין של להשתפר

כי זה לא היה רע. במקרה הזה זה פשוט עניין של לנסות משהו חדש, לראות מה יקרה, ואם זה טוב אז להוסיף אותו לדברים שאת כבר יודעת לעשות.

 

[עוץליגוץלי]

?? משופר ??

תחילת הסמסטר. אבי השרוך פונה לארנה, שנראית בערך כמו כדור פינגפונג עם חיוך ותלתלים ... "ואו ארנה, כמה רזית, ממש מתאים לך!" ארנה מחייכת חיוך קטן:"אבי, אתה מנסה להגיד שקודם הייתי שמנה?" "לא, אבל שככה מתאים לך. מה החבר שלך אומר על זה?" ארנה פוסעת צעד קטן לאחור, ועונה: "מה זה ענינך?" אבי מתקדם מעט, כובש את המקום שרגליה פינו:"תגידי, יש לך שותפים לתרגיל בתכן לוגי?" "לא, אני תמיד מגישה לבד." והולכת.

 

[goshdarnit]

בהחלט משופר

אבל עדיין יש לי כמה הצעות/בעיות. הנה: "ואו ארנה, כמה רזית, ממש מתאים לך!" - כאן הפעולה טובה, יפה מאוד. הבעיה היא ש'רזית' ו'ממש מתאים לך' זאת אותה פעולה בדיוק, ולכן זה אומר בדיוק את אותו דבר. צריך למחוק אחד מהם ולכתוב יותר בדיוק איך השורה נאמרת. "אבי, אתה מנסה להגיד שקודם הייתי שמנה?" - השורה הזאת בהחלט יכולה להאמר כהקנטה או בצורה משחקית, ואז הפעולה טובה, הבעייה היא שאם זה כך, זה לא חד מספיק. זה עדיין נראה, בצורה ברורה מדי, גם כשורה שמנסה להבהיר משמעות של טקסט (של השורה הקודמת, אמנם). כלומר, היא מנוסחת כך שהתשובה היחידה לה היא אינפורמציה בלבד. הפעולה צריכה להיות מספיק חזקה כדי לסחוט פעולה מהצד השני, ולא רק אינפורמציה. "לא, אבל שככה מתאים לך." -ואכן, פה אין פעולה, יש רק אינפורמציה. מה החבר שלך אומר על זה?" - זה טוב. ארנה פוסעת צעד קטן לאחור, ועונה: "מה זה ענינך?" - גם זה טוב, אם כי קיצוני מדי מהר מדי. תגובה שלילית בנוסף ל'מה זה עניינך' בהחלט תורמת ובהחלט במקום. לקחת צד לאחור זה תגובה נורא חזקה, ומעידה על אחד משניים: או שהיא *מאוד* מאויימת ממנו בגללו (ונראה לי שזה עדיין מוקדם מדי), או שמסיבות אישיות היא רגישה לכל גבר שאולי מתחיל איתה (מה שנראה לי לא העניין פה). תמצא משהו אחר במקום, שמספק את מה שרצית, אבל מתאים להתחלה של תהליך ולא לסופו. כדי להגיע למשהו כזה קיצוני, צריך לעבור תהליך, ולא העברת את הדמוית שלך אפילו תהליך קצר. הן בבת אחת זינקו מקיצוניות אחת לשנייה. אבי מתקדם מעט, כובש את המקום שרגליה פינו:"תגידי, יש לך שותפים לתרגיל בתכן לוגי?" - הוא מאיים עליה? כי הוא לא הגיב לכך שהיא הלכה לאחור *בכלל*, כאילו שהוא לא ראה. למה אין תגובה? למה הוא ממשיך ולא מגיב? "לא, אני תמיד מגישה לבד." והולכת. - ושוב, קיצוני מדי, מהר מדי. צריך

 

[J האמיתית]

שאלה: האם המשמעות של הנאמר והכוונה

צריכות באמת להיות הפוכות, או מספיק שהן שונות? עוד שאלה - שני הצדדים בדיאלוג צריכים לנהוג כך?

 

[goshdarnit]

מספיק שהן שונות

 

[אסתר 1984]

שבוע טוב

וכמובן שגם שנה טובה!

-------------------- הוא התעורר כשידה טלטלה אותו מצד לצד. "מיכה, הילד בוכה." מיכה הסתובב לצד שני. "לא נורא. עוד מעט ירגע". "מיכה!" היא ניסתה למשוך ממנו את השמיכה. "אבל אני לא מצליחה לישון!" הוא פקח עין אחת. היא ישבה על המיטה בידיים שלובות והביטה בו. "אני כן הצלחתי". "בטח, למה שיהיה אכפת לך אם הבן שלך בוכה?" הוא התרומם על מרפק אחד. "כי אמא שלו אמורה לטפל בו. בגלל זה היא לא עובדת". היא נעצה בו מבט ארוך. הוא יכול היה לחוש בו על גבו אפילו כשהסתובב שוב והתכרבל בשמיכה. יללות הפעוט נשמעו ברורות מן החדר הסמוך כשהחליטה סוף סוף להיכנע ולחוש אליו, טורקת את דלת חדר השינה מאחוריה. -------------------------- אתה לא מנסה להגיד שכל הדיאלוגים צריכים להראות ככה, נכון? זה לא נראה לי הגיוני.

 

[goshdarnit]

שנה טובה.

אסתר, יש לי בקשה. תוכלי להסביר בדיוק מה עשית? פשוט, אני די משוכנע שאנחנו מדברים על שני דברים שונים. ואני אוכל להסביר הרבה יותר טוב אם אני אדע איפה פספסנו זה את זו. ואחרי זה אני גם אענה לך על השאלה העקרונית. או אולי, אם נבין זה את זו, היא תתייתר. בסדר?

 

[אסתר 1984]

בשמחה../images/Emo13.gif

כתבת: "תכתבו דיאלוג שהכוונה מאחורי כל שורה - אבל כל שורה - שונה מהמשמעות המילולית של המשפט." וזה בדיוק מה שניסיתי לעשות. ואני אדגים: הוא התעורר כשידה טלטלה אותו מצד לצד. "מיכה, הילד בוכה." (פה המשמעות המילולית שונה מהכוונה, כי מה שהיא בעצם אומרת זה "לך תרגיע אותו".) מיכה הסתובב לצד שני. "לא נורא. עוד מעט ירגע". ("אין לי כוח.") "מיכה!" היא ניסתה למשוך ממנו את השמיכה. "אבל אני לא מצליחה לישון!" ("לך כבר!") הוא פקח עין אחת. היא ישבה על המיטה בידיים שלובות והביטה בו. "אני כן הצלחתי". ("לכי בעצמך".) וכו', וכו', וכו'... או שבאמת לא הבנתי את כוונת התרגיל, או שפשוט כתבתי דיאלוג כל כך גרוע עד שלא ברור מהן המשמעויות שמאחורי המשפטים...

 

[goshdarnit]

הבנת את התרגיל מצויין

לי היה קצר תקשורת עם עצמי, מסתבר. אני חושש להסביר מה קרה. התרגיל באמת היה שהמשמעות המילולית תהיה שונה מהמשמעות האמיתית (הפעולה). איכשהו במוחי המעוות הפכתי את זה לתרגיל בתיאטרון שאומר שהפעולה והסבטקסט יהיו שונים (עזבו, עזבו, אתם לא רוצים לדעת). אני מתנצל. את צודקת במאה אחוז. ועכשיו כשחזרתי למציאות, זה מקל עלי להתייחס לתרגיל שלך ושל יעל. (נשימה עמוקה.) אוקיי. באמת כל מה שעשית מתאים לתרגיל. הניתוח שלך גם נכון, מדוייק ובדיוק לזה התכוונתי. שימו לב, למשל, שהפעולה שהיא שמה בסוגריים (כלומר, הכוונה) היא תמיד דרישה לאקטיביות מהצד השני (חוץ מ'אין לי כח' שלמעשה הפעולה שלו היא 'תלכי את', וגם היא דרישה לאקטיביות.) שימו לב, למשל, שהניתוח של כל שורה בדיאלוג היא למעשה דרישה לאקטיביות מהצד השני. ולגבי השאלה שלך: לא, זה לא חייב להיות *תמיד*. אבל אחד משלושה דברים צריך להיות תמיד בדיאלוג: 1 - שורה בדיאלוג היא נסיון לפעולה על בנאדם אחר. 2 - שורה בדיאלוג היא תגובה למשהו שקרה. 3 - שורה בדיאלוג היא שלב בגילוי/הבנה (נדמה לי שעסקנו בגילוי). זהו. זה כל המנעד הרחב שיש לשורות בדיאלוג. כל שורה שהיא לא כזאת היא שורה בעייתית/אינפורמטיבית. ואם אתם תסתכלו על כל הדיאלוגים שאתם אוהבים על כל הדיאלוגים הטובים, אתם תראו שכל שורה עונה לאחד מהקריטריונים האלה. כל מה שאתם אומרים בחיים נכנס לאחת משלושת הקריטריונים האלה. אני רוצה שתכתבי עוד סיטואציה כזאת. עשית עבודה טובה, אבל היה לך קשה. אני רוצה שתתרגלי לכתוב ככה, כי זה שלב בסיסי. ואני רוצה שתגיעי לרמה כזאת שזה יזרום לך בקלות ואפילו לא תשימי לב שאת עושה את זה. הפעם אני אנתח, ואז נראה אם מה שאני רואה מתאים למה שהתכוונת. בסדר?

 

[goshdarnit]

וגם

אם תסתכלי על הדיאלוג שלך לא כמישהי שעמלה על כל שורה וזוכרת את כל החישובים והתכנונים, אלא כקוראת תמימה מהצד - את תראי שזה נראה כדיאלוג מאוד טבעי מהחיים. וזה הקטע. ככה אנחנו מדברים כל הזמן, ומהמרכיבים האלה בנויות שורות הדיאלוג שלנו בחיים ובסיפור.

 

[אסתר 1984]

נסיון שני:

הוא ישב על הספה וצפה בטלוויזיה כשנכנסה. היא התיישבה לידו, מתרפקת עליו. "הייתי היום אצל מירית," אמרה. "זוכר אותה?" הוא הנהן, עיניו נעוצות במסך. "היא ילדה לפני שבועיים", המשיכה. "בן". "מזל טוב". הוא הגביר את עוצמת הקול ונשען לאחור. "אתה יודע", היא התיישבה בפתאומיות, מרימה אליו את עיניה, "היא נראית כל כך מאושרת, ככה, עם התינוק והכל". הוא הביט בה. "גם אנחנו מאושרים". "אנחנו בסדר". היא הפנתה ממנו את עיניה, בוחנת את ריפוד הספה. "התינוק שלה כל כך חמוד". הוא שתק. הטלוויזיה הוסיפה לטרטר ברקע, מאירה את פניהם ומהבהבת. הוא כיבה אותה והניח בצד את השלט. "רוצה לאכול משהו?" היא הנידה בראשה. "לשתות?" היא קמה, לא מרימה אליו את עיניה. "אני הולכת לישון". הוא הביט בה. "אני אצטרף אלייך עוד מעט". היא לא הגיבה כשפנתה לחדר השינה. ------------------------- שאלה: מה ההבדל בין "שורה בדיאלוג שהיא שלב בגילוי\הבנה" לבין שורה אינפורמטיבית? אתה יכול להדגים? כי אני לא חושבת שהבנתי את הכוונה ב"גילוי והבנה".

 

[goshdarnit]

מצויין.

ובכל זאת, יש לי הסתייגות אחת על משהו שלא היה בשליטתך. זה לא התרגיל הראשון בעץ הזה שבו נעשה שימוש נרחב בשתיקה כפעולה על הדמות השנייה. וזה אחלה, וזה עובד, וזה ככה בחיים, ומצויין. מכאן והלאה נתייחס לזה כך: השתמשת בשתיקה כבר, אל תמחזרי, ואל תחזרי לשתיקה. תמצאי סוגי פעולות אחרים, תגווני. אבל זה רק מכאן והלאה. התרגיל מצויין. יפה מאוד. היה לך קל יותר הפעם? גם הפעם הרגשת שלא יכול להיות שאנשים תמיד ידברו ככה?

 

[אסתר 1984]

בסדר. מיציתי את השתיקות.

אני לא יודעת אם אני יכולה לומר ממש שזה היה יותר קל - אולי כן, אבל לא ממש בצורה בולטת - אבל אני מניחה שזה אמור לבוא עם הזמן, לא? ולפי מה שהבנתי ממך - אנשים לא חייבים לדבר ככה תמיד. מה שמוביל אותי שוב לשאלה: כתבת, "אחד משלושה דברים צריך להיות תמיד בדיאלוג: 1 - שורה בדיאלוג היא נסיון לפעולה על בנאדם אחר. 2 - שורה בדיאלוג היא תגובה למשהו שקרה. 3 - שורה בדיאלוג היא שלב בגילוי/הבנה." ואני שואלת על מס' 3 - מה ההבדל בינו לבין שורה שמעבירה אינפורמציה? אם תוכל בבקשה להדגים למה הכוונה בגילוי או הבנה זה יעזור מאוד...