יותר טוב.
בואי נסתכל על פעולות: כתבת:"מאמי, תתעוררי" לחש לאוזנה. אני: הוא מנסה להעיר אותה וגם אמר 'תתעוררי'. לא ולא. או זה או זה, לא שניהם ביחד. שימי לב מה עשית מיד אחר כך: כתבת: "קושקוש" זימר לה בעדינות. אני: ככה צריך. הפעולה של 'קושקוש' והדרך (לזמר בעדינות) היא פעולה של להעיר. אבל מאיך שכתבת את זה כאן יש לי מידע על אינטימיות (קושקוש) ועל אכפתיות (זימר בעדינות). לעומת זאת מ'תתעוררי,' לחש באוזנה" אין לי שום אינפורמציה נוספת, לא על האופי שלה ולא על האופי שלו ולא על הקשר ביניהם. כתבת: היא פקחה את עיניה והסתכלה עליו במבוכה. "בוקר טוב" אמרה, כשהיא מסתירה את פיה בסדין. אני: אם התכוונת שהיא מתביישת או , אז זה לא עובר מספיק חזק. אילולא התרגיל הייתי חושב שהיא מסתירה את פיה בגלל הריח של הבוקר ושהמשמעות של 'בוקר טוב' היא הפעולה הרגילה שלכולם כשהם אומרים בוקר טוב. כתבת: "בוקר מעולה" אמר בשמחה בכל רם, אני: אולי, אולי להגיד את זה בקול רם זה סוג של 'תצטרפי אליי' או 'תחייכי' או נסיון להרים את מצב רוחה הישנוני. הבעיה היא, שאם זה המצב הוא לא ממשיך. פעולה כזאת בדרך כלל נמשכת עד אשר משהו קורה שגורם לה להשתנות. וכאן זה לא ככה. כתבת:" איך את מרגישה?" שאל בסקרנות. אני: איך את מרגישה = איך את מרגישה. אין לי שום אינפורמציה לגבי משמעות נוספת של המשפט/פעולה. כתבת: "אני טוב, מה השעה?" שאלה בקול מוטרד. אני: משמעות הטקסט היא משמעות הטקסט ודי. בנוסף, 'שאלה בקול מוטרד' לא מראה שהייתה מוטרדת. אם היא מוטרדת איך היא מתנהגת? תראי לי, ואז אני אסיק לבד שהיא מוטרדת. שימי לב שהיא לא פועלת עליו, היא עוברת תהליך פנימי בלעדיו. כתבת: "את ממהרת לאנשהו?" שאל, חשש עבר על פניו. אני: זה היה יכול להיות עלבון, אבל זה לא כתוב כעלבון. זה היה יכול להיות נסיון להשאיר אותה, אבל זה לא. וזה היה יכול להיות הפתעה, אבל זה לא, כי בשביל הפתעה צריך קודם כל לראות את התגובה (ההפתעה) "חשש עבר על פניו" ואז את הנסיון לאמת: "את ממהרת לאנשהו?" את רואה את ההבדל במשמעות? כתבת: תכלה על השידה עם בקוק יין ריק ושני כוסות לידו, בגדיהם היו מפוזרים בכל החדר. "אני ממש לא זוכרת כלום, כנראה ששתיתי משש הרבה." אני: זאת לא תגובה לפעולה שלו, וזאת לא פעולה עליו. היא עוברת משהו שלחלוטין לא קשור למה שקורה בסיטואציה. כתבת: "לא ממש, היה כיף" שוב חייך. אני: מה בדיוק הוא מנסה להשיג ממנה? כלום. 'לא ממש, היה כיף' זה לא העלאת זכרונות, ובמקרה הזאת זה לא פעולה. הוא צריך להשיג ממנה משהו אקטיבי, לנסות לגרום לה לעשות משהו או להרגיש משהו. ככה זה עובד בחייך. 'חייך' בהקשר הזה בהחלט יכול להיות נסיון להחזיר את הסקס. כתבת: "אני צריכה מקלחת, דחוף" אמרה וקמה במהירות מהמיטה אני: זה יכול להיות 'עוף ממני', אבל לדעתי זה פשוט המשך התהליך שלה שבה היא לא מגיבה אליו והיא לא פועלת עליו. כתבת: "אני צריכה להתקשר לאחותי, היא תזדקק לי היום". היא הפנתה אלי את גבה והתחילה לחפש את הטלפון הנייד שלה בתיקה הקטן. אני: הטקסט עצמו כאן הוא לא פעולה. והשאר שוב לא קשור אליו. כתבת: "את לא רוצה לאכול איתי ארוחת בוקר?" כמעט התחנן. אני: אה, להתחנן זאת פעולה על בן אדם אחר. אבל למה להגיד לי אותה? תכתבי את הטקסט שהוא היה אומר אילו היה מתחנן באמת ואז לא תצטרכי להסביר לי שהוא התחנן. כתבת: הוא הסתכל על עורה היפה ועל קווי גוף המושלמים. אני: את זה הוא עשה בזמן שהוא התחנן? את זה הוא עשה בזמן שהיא לא ענתה לו? זה לחלוטין לא קשור לתהליך. התחננת? חכה לתשובה או תמשיך להתחנן. כתבת: "אני חייבת לרוץ, אני אתקשר אליך בהזדמנות" אמרה והתחילה ללבוש את בגדיה במהירות. אני: זאת פעולה. היא מתעלמת ממנו, דוחפת אותו הצידה, זורקת אותו. כתבת: "אני אתן לך את המספר שלי" הוא הרגיש מושפל אני: הטקסט הוא נסיון להשיג ממנה אפילו טיפה ממה שהוא רוצה ממנה. יפה. 'הוא הרגיש מושפל' בעייתי, משום ששוב את *אומרת* לי במקום להראות לי את זה באמצעות ההתנהגות של הדמויות. כתבת: "אני מאוד נהנתי אתך, את בחורה מדליקה" אני: איך הוא אמר את זה? האם זה שלב טבעי אחרי השורה הקודמת שלו? כתבת: והצטער שאמר את זה. אני: למה את אומרת לי את זה ולא מראה דרך ההתנהגות? כתבת: היא התקרבה אליו "אני יודעת" אני: יש כל כך הרבה דרכים להגיד את המשפט הזה בהקשר הזה, שאת חייבת להגיד/להראות לי איך הוא נאמר. כתבת:הוא לא ידע מה להגיד אני: תפרטי קצת, תהיי ספציפית, תראי לי איך זה נראה, כי זה יכול להיות רגע מאוד יפה. כתבת:"אני באמת ממהרת". אני: ואיך היא אומרת את זה? תוך כדי יציאה החוצה, לא? זאת תהיה פעולת ההפרדות שמבחינתה סוגרת את זה. אז מה היה לנו שם? כמה בעיות עקרוניות שחוזרות על עצמן. ממש לא נורא, פשוט יש על מה לעבוד. תעברי עליהן שוב, ותכתבי עוד דיאלוג שבו כל הדמויות מגיבות זו לזו, פועלות זו על זו, ושהרצף של התהליך של שתי הדמויות (ביחד ולחוד) הגיוני ומתאים לחיים. בסדר?
