תרגיל כתיבה עוד יותר קצר לנאנו

[אלודאה]

תרגיל כתיבה עוד יותר קצר לנאנו

זוכרים את התרגיל המקורי?
http://www.tapuz.co.il/forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=438&MessageId=176902518
עכשיו אני רוצה את המשפט המסיים של הסיפור. אתם לא צריכים לכתוב את כל הנובלה כדי לדעת מה הוא. אתם רק צריכים להסתכל על המשפט שלכם ולשאול את עצמכם איך הסיפור הזה אמור להגמר?
בסוף הסיפור צריכה להופיע אותה הדמות מהמשפט הראשון, כשהיא נפרדת ממה שהתחיל את הסיפור.
"הענק ליטף את החתול, עצם את עיניו של ניצול המגפה, וחזר הביתה" - טוב.
"וזה היה ה-סוף!" - רע.
"וכך למדתי שבחיים אני לא יוכל קצ'ופ, אפילו שענקים דרכו עלי" - רע מאד.

 

[shiningSnow]

...

הוא כיסה את שלולית הקיא הרעיל הגדולה, הודה לשד המצולות ואסף את הגולגולת יקרת הערך בעלת הציצה התכולה.
&nbsp
(את רואה, זו לא הייתה מילה מבוזבזת! )

 

[אלודאה]

איך דילגתי עליך??

אכן, לא בוזבזה כלל

 

[shiningSnow]

תודה

 

[עוץליגוץלי]

לסיים? שני נסיונות במחיר אחד.

* הבוצה הרעילה המיסה את השרף, הסיבים הלבנים מתפוררים ובעקבותיהם גם הבשר.
&nbsp
* "לגמור ככה, ולא כבלון צהוב מחובר לצנרת."

 

[אלודאה]

מה זה פה? מכירה חיסול?

דמות, עולם, התחלה וסוף.

 

[עוץליגוץלי]

ככל הנראה לא הבנתי את התרגיל הזה

האם זה לא אותה דמות, בסיום? או שעלי לאפיין שוב מקום ודמות?

 

[עוץליגוץלי]

נסיון תיקון

ושם, במקום בו יואב צלל, ישבתי בקיאק המתפורר, התמיסה הצורבת שזורמת בערוץ הקישון מעכלת את גוף הקיאק ואת בשרי.

 

[אלודאה]

מעולה.

המשפט הקודם שנתת לא היה מחובר מספיק למשפט הפותח. בשביל זה היה צריך את כל האמצע.

 

[במנו]

ניסיון

"אותך הם לא ימצאו", אמרה לשחורית בעת שהביטה בכעס על גופתו של חד-עין, "אני מבטיחה".

 

[אלודאה]

אוקיי, אבל...

קודם כל - זו לא אותה דמות כמו במשפט הפתיחה.
דבר שני, ההפתעה ממשפט הפתיחה היתה צריכה לעוף.
דבר שלישי "הביטה בכעס" - זו עצלנו סיפורית. תאר מה היא עושה. איך מתבטא הכעס שלה? היא נושכת את השפה? היא מאגרפת את הידיים? זועקת לשמיים?
שכתב נא והעלה מחדש.

 

[במנו]

תודה

הכוונה היא שזו אכן אותה דמות: הדמות זו סיוון וחד-עין זה הדרקון.

בנוגע לתיאור הכעס, אני פחות אוהב את הרעיון לתאר את הכעס כי זה נראה לי סתם מעמיס, ואם הייתי כותב סיפור רציני אז הייתי שומט את הכעס וזהו.
אבל מכיוון שזה תרגיל אני אאתגר את עצמי בכפיית התוספת הזאת (מקווה שזה לא עד כדי כך גורע).

אותך הם לא ימצאו", סיוון אמרה לשחורית בעת שהביטה על הגופה של הדרקון שלה וקימצה את אגרופיה, "אני מבטיחה".

כעקרון חשבתי על רעיון טוב יותר להפתעה שיהיה שלט "אין כניסה לדרקונים". האם כדאי לוותר על ההפתעה בכל זאת?

 

[אלודאה]

בוא נבדוק אם זה עובד.

תכתוב את שני המשפטים הראשונים ונראה אם זה מתאים.

 

[במנו]

אני אנסה

מכיוון שאת המשפט הראשון אמור להתחבר להתחלה (ע"י מקף) וזה יוצא תוספת של משפט אחד, אז אני אוסיף גם דיאלוג בצורה שלדית כמו תסריט (שיותר נוחה לי לכתיבה) שאותו אני מקווה להמיר לצורה סיפורית:

- על לוח המודעות בכניסה הוצב באופן בולט שלט "אין כניסה לדרקונים". סיוון שיפשפה את עיניה לוודא שקראה נכון, ופנתה לראש הצוות שלה שהיה בסביבה.

סיוון מצביעה על לוח המודעות.

סיוון
מה זה בדיוק?

ראש הצוות
תראי, ראובי החליט שהוא לא מעוניין לחזור מחופשת הלידה שלו, אז אנחנו צריכים מחליף. את הרי לא רוצה שנעמיס עלייך עבודה נוספת.

סיוון
לא התכוונתי למודעה הזו, אלא לזאת עם הדרקונים. אני לא מבינה למה פתאום אוסרים להכניס דרקונים.

ראש הצוות חושב מעט כמה שניות

ראש הצוות
תראי, זה מאוד נחמד שיש דרקונים, אבל את מבינה שהם יכולים לגרום לבלגן. זה כמו שאי אפשר להכניס לכאן כלבים, וזה ברור לכל. עובדה שלא מוסיפים במודעה שגם לכלבים אסור להכנס.

סיוון
אני באמת מצטערת, אבל זה נראה לי מאוד מוזר כל הקטע. הרי אם זה אותו עקרון לא היה צריך בכלל את השלט. זה גם ידוע שדרקונים הם הרבה יותר צייתנים.

ראש הצוות
הייתי שמח לענות לך אבל אני ממהר, אז תבררי בנוגע לכך עם עידן.

ראש הצוות הולך.
סיוון ניגשת לעידן שבדיוק עובר במסדרון.

 

[אלודאה]

אבל למה בצורה כזו?

כמו כן, אם אתה כבר כותב דיאלוג - כל שורה בדיאלוג אמורה להיות משמעותית. יש כאן קטע של שני אנשים שמדברים על משהו שידוע לשניהם, כך שאין ממש תוספת לעולם. מעבר לזה, ראש הצוות לא מאופיין כאן, כך שזו יכולה להיות כל דמות אקראית או שום דמות בכלל. זו בעיה מאד רצינית.
(אמרת שאתה רוצה עזרה בטכניקה של הכתיבה!)
&nbsp
בוא ננסה משהו כזה:
שורה שסיוון אומרת.
שורה שראש הצוות אומר, שמבהירה מה הוא חושב על סיוון.
תגובה פיזית שמדגימה את הרגשות של סיוון.
נעצור כאן.

 

[במנו]

כתבתי ככה כי זה יותר נוח לי

ובגלל שאת המשפט הראשון ראיתי כ-1/2 מהדרישה, אז דיאלוג במבנה זה (כאשר דיאלוג רגיל זה הרבה יותר ממשפט אחד) שקול בעיני למשפט אחד

. האמת שפרסמתי כאן סיפור שהשתמשתי בחלקו בכתיבה כזו כחלק מאמצעי אמנותי (אבל נראה לי שרק אני הבנתי את זה).

כעקרון, התכוונתי שזה אכן יכול להיות כל אחד. הסיבה שבחרתי דווקא בראש הצוות היא כי זה בעל סמכות שהגיוני שהיא תפנה דווקא אליו ולא לאיזה סתם מישהו שעובר במסדרון. בכל מקרה, מה שבעיקר אהבתי בדיאלוג זה את הרפרנס שמתקבל ממה שראש הצוות אומר (אבל אולי זה סתם גימיק).

אני אנסה לבצע את מה שאת מבקשת, האם צריך להיות קשר לדיאלוג המקורי או שסתם יכול להיות ארוע (שלא בהכרח מתאים לספר)?

"אני ממש מצטערת, דורון, אבל לא יכולתי להשאיר אותו בחוץ עם כל המהומות שיש עכשיו"
"תקשיבי, סיוון, את באמת העובדת הכי מסורה כאן ועבודתך כאן יוצאת מן הכלל, אבל אם תמשיכי עם המשחקים האלה - אני בעצמי אדאג שתצטרכי למצוא עבודה אחרת" והלך
סיוון השפילה את ראשה, ומחתה דמעה מעיניה. *

תודה על הביקורת הבונה!


* בהתחלה זה היה "סיוון השעינה את ראשה על השולחן, ומחתה דמעה מעיניה" אולם חיפוש בגוגל של הביטוי "מחתה דמעה" (שחששתי שהוא שגוי) הניב את השיר "משירי הבן האובד"
והעדפתי להחליף בתיאור שם.

 

[MeSofer]

ארבעים אלף מילים לאחר מכן...

רם העביר את קצה אצבעו על שמה של ענת החרוט בשיש, הניח את הפרח וקם לחזור אל נועה שחיכתה לו עם ענת התינוקת מחוץ לשער בית העלמין.

 

[אלודאה]

אמם... ענת התינוקת?

 

[MeSofer]

אוקיי.

אולי:
רם העביר את קצה אצבעו על שמה של ענת החרוט בשיש, הניח את הפרח ויצא מבית העלמין.
&nbsp
&nbsp

 

[חתול השיממון]

אני דוקא אהבתי את ענת התינוקת

עכשיו זה כזה, אה, אז חברה שלו מתה *משיכת אף*
עם ענת התינוקת זה היה כזה, רגע: ענת היתה חברה שלו? נועה לא החברה שלו? אבל אם היא כן, איך היא נתנה לו לקרוא לבת שלה על שם האקסית? האקסית *המתה*? או שאולי נועה לא חברה שלו וענת היא הבת של ענת המתה? או שענת היתה השותפה שלו או משהו? ואז את רוצה לקרוא את הסיפור הזה כדי לדעת WTF קרה שם.
וזה דוקא חשוב כי יש אנשים (חתולים) שתקופה ארוכה נהגו לבחור ספרים לפי משפט אחרון ומשפט ראשון (עד שהחתולים והספוילרים רבו ועכשיו כל פעם שהחתולים רואים את הספוילרים ברחוב הם עוברים מדרכה ומתחבאים בפח הקרוב).