תרגיל כתיבה:

[ויימס]

כי את אמרת לי. D:

כשהיית אצלי בבית ושתינו יין. D:
לבטח לא שכחת את כל הרגעים היפים שלנו יחד?

&nbsp
תגידי לי מה גורם לך לאהוב דמויות ואני אחשוב מה אני יכולה לעשות בשבילך. סימפטיה ואהבה זה לא אותו דבר.
&nbsp
אני גם לא מקבלת את ההנחה שכדי שסיפור יהיה טוב אנחנו צריכים לאהוב את הדמות הראשית.
&nbsp
את וטינארי את לא מכירה, הוא מעולם הדיסק והוא כזה, ובכן, אי אפשר לתאר אותו בקצרה, הוא יותר מדי awesome.

 

[וולדמורט לשלטון]

איך אפשר לשכוח את היין בבית שלך?

אני מחכה להזמנה נוספת ואביא גם שוקולד...

ואני אוהבת דמויות סובלות אבל לא רק אותן! כאילו, לא אפסול כל דמות שהיא לא סובלת רק בגלל שהיא נהנית מדיי מהחיים שלה.

וגם להפך לא בטוח בגלל הדוגמה ממש פה:

השאלה עלתה בעקבות איזה ספר שקראתי ולא אהבתי. חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה שזה בטח בגלל הגיבורה. היא פשוט כלבה רעה, אגואיסטית ומניפולטיבית. אבא שלה מת, אמא שלה לא רוצה אותה בבית ואין לה כסף, אז אני מניחה שאפשר לומר שהיא דמות סובלת. עכשיו. על הדף זה נראה טוב, בא לך לשרוק ולהגיד: "דמות פצצה" אבל אני ממש לא סבלתי אותה, ובגלל זה גם לא סבלתי את הספר. מכאן הגיע הרעיון לתרגיל. כי זה כל כך קריטי שנאהב את הגיבור! (והנה. היא סובלת ואני לא סובלת אותה, אז זה לא תנאי מספיק).
גם אחרים מוזמנים להשתתף בדיון.

 

[ויימס]

זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק.

את מוזמנת לבוא מתי שאת רוצה, עם שוקולד בבקשה.

&nbsp
אבל אהה, האם את יכולה להגיד על דמויות שהן רעות אגואיסטיות ומניפולטיביות מסויימות שכן אהבת אותן? כי לי זה קורה הרבה וזה די מסובך לשים את האצבע על הסיבה המדוייקת שדמות מסויימת כן, ודמות מסויימת לא.
&nbsp
עם זאת: זה לא קריטי שנאהב את הגיבור. למשל: גיבורים של נאבוקוב. ו... זאת הדוגמא היחידה שיש לי כרגע. אבל אני בטוחה שיש עוד!
&nbsp
ואני אנחש שהבעיה האמיתית לא הייתה שהגיבורה רעה, אגואיסטית ומניפולטיבית, אלא שהסיפור מתייחס אליה כאילו היא אדם טוב שרוצה דברים מוצדקים.

 

[וולדמורט לשלטון]

הממ.. לא, הסיפור לא מתייחס אליה בצורה הזאת

בעצם רגע. איך סיפור אמור להתייחס למישהו? חחח תחדדי את השאלה ואז אענה יותר טוב.

הדמות היחידה שכרגע עולה לי לראש היא לייט יאגאמי (מעניין שהיום עולות לי רק אנימות למרות שלא ראיתי אחת כבר מזמן) וממש אהבתי אותו. אנסה להזכר בדמויות רעות אחרות שאהבתי, ולא רק מסרטים.

 

[ויימס]

לייט הוא דווקא דוגמא שעולה לי בראש בתור

דמות בלתי נסבלת!

והכל הולך לו בקלות, לנודניק הטרחני הזה. (ראיתי רק 5 פרקים, אמנם).
אני גם מתקשה להיזכר בדמות שאהבתי שהיא רעה והיא מספר ספציפית. אולי בספרים לא עושים את זה כ"כ הרבה?
&nbsp
איך הסיפור מתייחס לדמות:
קשה לי להסביר, זה מעין וייב כזה של האם לי וליוצר יש תפיסה דומה לגבי הדמות. אם אני רואה דמות א', שהתכונות שלה בלתי נסבלות בעיניי, ויש את דמות ב' שהיא אדם טוב והגון וצודק, איך דמות ב' מתייחסת לדמות א'? כי אם דמות ב' נרתעת ממנה ומעמתת אותה עם הבולשיט שלה, אז יש תקווה שאני והיוצר נראה עין בעין, כלומר, עכשיו אני אזכה לראות את הדמות שאני שונאת הולכת ומידרדרת בחיים. אם דמות ב' מתנהגת כאילו דמות א' היא אדם טוב שעליו להצליח, אז כנראה שהסיפור יעצבן אותי.
ויש גם דמויות שהן בדיוק מספיק טובות/ רעות כדי שזה יתנדנד כל הזמן בין, "אני רוצה שהוא יצליח... לא, בעצם אני רוצה שהוא ייכשל..."
&nbsp
(אגב, עכשיו ראיתי את הסרט Filth והוא רלוונטי לעניין הדמויות הראשיות שהן גם בני אדם נוראיים, והוא סרט מאוד מעניין ומוצלח בעיניי.)
&nbsp
טוב, חפרתי, אממ, לסיכום: לא חייבים לאהוב דמות ראשית כדי שסיפור יהיה סיפור טוב.
&nbsp
אבל מה גורם לך לאהוב דמות?

 

[וולדמורט לשלטון]

חח אז יש לנו גם טעם שונה בדמויות..

אוקיי אז לגבי הספר - התשובה היא שהספר מתייחס אליה כמו אל כלבה אגואיסטית, ככה גם כל שאר הדמויות מתנהגות אליה.

בקשר לסיכום - זאת בדיוק הטענה ההפוכה ממה שאני אמרתי.

מה גורם לאהוב דמויות? אני מנסה להזכר בדמויות שממש אהבתי. נראה לי דבקות במטרה וטוב לב. אבל הנה קטניס למשל. היא דבקה במטרה ואפשר לומר טובת לב אבל אני כל כך שונאת אותה שלאורך כל הספר רציתי להרוג אותה. וזה בגלל שהיא באה בגישה של "הכל מגיע לי" וגם "הו אני בכלל לא שווה" וכולם מסביב אומרים שהיא כן. ולמה אני שונאת את זה? כי בנאדם בדכ יודע מה הוא, אז גם בספר זה צריך להיות ככה. אז אין מצב שהיא לא שמה לב עד כמה היא שווה וכולם רודפים אחריה. (אהה והנה קטניס גם סובלת ואני עדיין שונאת אותה)

מה איתך?

 

[ויימס]

יש המון דברים שגורמים לי לאהוב דמויות, היריעה קצרה מדי.

הבעיה שלי עם לייט שמשווקים לי אותו כאדם נורא חכם ואני לא מרגישה שהוא עושה משהו חכם במיוחד. ומה שמוזר זה, שאם הוא היה בטוח שהוא גאון אבל שאר הדמויות היו אומרות "וואלה איזה אידיוט", כנראה הייתי אוהבת אותו כי הדיסוננס היה משעשע אותי.
(ולא! זה שאח"כ מציבים אותו כנגד עוד טינאייג'ר שבטוח שהוא גאון לא מעודד אותי!)

אני אוהבת דמויות או כי הן פשוט אנשים טובים, או כי הן האדם הנורמלי היחיד שמוקף באנשים מטומטמים/ רעים/ מוזרים ומנסה להסתדר, או כי הן משעשעות ומעניינות, או כי הן נמצאות במצב שגורם לי להזדהות איתן, או כי הן פגיעות, או כי יש להן מע. יחסים מעניינת עם דמות אחרת (שזה בעצם חזרה על 'הן מעניינות').
אבל לעתים קרובות אני מזדהה עם דמות בלי לאהוב אותה (זה בדר"כ קורה עם דמות ראשית), או אוהבת דמות בלי להזדהות איתה (וזה בדר"כ קורה עם דמויות משנה)
כי זה משחק על המצב הרגשי הזה כאשר אתה מביט במישהו שאתה אוהב וחושב, "הו, אתה כ"כ מושי ואני כ"כ איום ונורא ואני אהרוס הכל."

(אבל לבטח אהבת פעם ספר למרות ששנאת את הגיבור, נכון? נניח לוליטה, זה ספר טוב, ואף אחד לא אוהב את הגיבור הראשי)

אז זה יותר מדי מורכב מכדי שאני אוכל לתכנן מראש. אני יכולה להצביע על דמות קיימת ולהגיד 'אני אוהבת/ לא אוהבת אותה כי כך וכך', אבל לא לבנות דמות ע"פ איזשהו מתכון שמבטיח שיאהבו את הדמות. אני מעדיפה פשוט לכתוב דמויות ששונות אחת מהשניה, ואז מישהו כבר בטוח יאהב אחת מהן לפחות. *משיכת כתפיים*

 

[ויימס]

זו לא הייתה מסיבה מוצלחת במיוחד. דני ייחל לכך שהיה על השולחן קצת אלכוהול במקום כל העוגיות האלה.
"בכל אופן, אני אומר לך, הם לא יכולים לעשות את זה," הוא לחש אל סופטי, נשען מעט לכיוונו.
"אהה," אמר סופטי ולעס עוגיה. הוא החזיק צלחת פלסטיק מלאה בהן והביט במנכ"ל לוחץ ידיים.
"חיבוק או לחיצת ידיים, מה אתה אומר?"
"אני חושב-"
"לחיצת ידיים," הם אמרו באותו הזמן.
"כן, בהחלט," אמר דני. הוא הביט בצלחת של סופטי ולקח עוגיייה עם מילוי. "אני אדבר עם אבא שלי, אל תדאג."
הוא פתח את העוגיה וליקק את ממרח השוקולד. הוא החזיר את החתיכות הריקות אל הצלחת.
"הם לא יעבירו אותנו," הוא מלמל. "שנה הבאה אני היה מנהל השיווק, ואתה..." הוא משך כתף. "אתה בטח תהיה הסגן שלי או משהו."
סופטי נאנח. "כן."
דני לקח כדור שוקולד וכרסם את החלק החיצוני שלו. "רק בגלל שהם קנו את החברה הם חושבים שהם יכולים לעשות מה שמתחשק להם. 'מחלקה לא רווחית', אני אראה להם מה זה מחלקה לא רווחית." הוא החזיר את החלק הפנימי של כדור השוקולד לצלחת, ונעץ את אצבעו בכתפו של סופטי. "אנחנו לא עוברים לסניף המצ'וקמק הזה באמצע המדבר."
"דני, אתה לא חושב שאתה לוקח את זה קשה מדי?"
דני נופף באצבעו, "אני אגיד לך מה קשה מדי, הקרמבו הזה קשה מדי. בטח הביאו לנו קרמבו מלפני שבועיים כי זה לא רווחי לקנות קרמבו חדש." הוא הניח את הקרמבו בחזרה בצלחת לאחר שהפריד אותו מהעוגיה שלו.
סופטי נאנח. "אתה רוצה אולי לקחת את כל הצלחת?"
"לא תודה," הוא מחה את פיו בגב ידו. "זה לא טעים לי."

______________________________________________
(לעתים אני גם אוהבת דמויות שהן לא אנשים טובים במיוחד, ממגוון של סיבות מורכבות שקשה לי להבין. אני גם אוהבת לאכול רק את הלמעלה של המילקי.)

 

[godright]

סורי

אבל לא אהבתי שום דמות פה.
אולי כי לא היה לי מספיק בשר בכל דמות.
דני נראה כאילו הוא עוד רגע יהפך למעניין, אבל אז הוא לא.
&nbsp
כן עניין אותי לאיפה זה יתפתח.
&nbsp
גם אני אוכל רק את הלמעלה של המליקי. ואז זה כבר לא מילקי אז אני אוכל את המעדן שוקלד

 

[ויימס]

אולי זה פשוט לא בשבילי, דמויות חביבות.

 

[עוץליגוץלי]

?

יוסי הביט מהגשר לעבר המים, הצחנה צורבת באפו והוא בולע בעיניו את הכל - ריצוד השמש על הגלים, הרציפים האפורים, העגורנים האדומים, ספינת המשא הירוקה, הסירות הכחולות, המשוטים הצבעוניים - כל סירה ומשוטיה הצבעוניים, המפרשים הלבנים, השמים הכחולים, והמים האפורים-חומים. הוא הסתכל על הסירות וניסה להבין מה בדיוק קורה שם.
מסירה אחת נישא קול "ויייי-חת, ו...יחד!" והמשוטים נעו בקצב אחיד. סירת מפרש כחולה עם שני תרנים כסופים ושלושה מפרשים לבנים נעה במהירות, מותירה לבן שובל מקציף במים העכורים. יוסי מצמץ בעיניו - הסירה לא שטה עם הרוח, אלא כמעט נגדה. הרוח נשבה מכוון ההר, אל הגשר והסירה, וזו התקדמה לעבר הגשר. יוסי נדהם. בכל שלוש עשרה שנות חייו, הוא לא ידע שסירת מפרש יכולה לנוע נגד הרוח. הוא הוקסם מהרעיון שלסירה יש רצון וכוון משלה, שהרוח לא שולטת בה. כמו הסירה של אלריק, נראה שהמפרשיות שטות לכוון שהמשיטים רוצים, ולא נסחפות עם הרוח כספינות הדרקון באותו הספר. הוא רצה לדעת עוד, להבין לאן הסירות שטות.

 

[godright]

אני מתאר לעצמי

שהתמימות שלו היא המפתח.
אם כי זה לא גרם לי מספיק לחבב אותו.