יהדות בשבילך
New member
האם לחתום על אדי?
9 - חתימה על טופס לתרומת איברים לאחר המוות בצמוד לרשיון הנהיגה של כל אזרח בישראל, מצורפת הצהרה על תרומת איברים לצורך השתלה. וזה נוסח ההצהרה, "בתקווה כי אוכל לעזור לזולת, אני מצווה בזה ותורם לאחר מותי כל איבר שהזולת יוכל להיעזר בו". והשאלה היא, האם ראוי לחתום על ההצהרה הזו. תשובה: כפי שלמדנו בהלכות הקודמות, לדעת רוב הפוסקים, מצוות הצלת נפשות דוחה את מצוות הקבורה וכבוד המת ואיסור ההנאה ממנו (נו"ב, חת"ס, חזו"א ועוד רבים). ועל פי זה כתב הרב ליאור שמותר לתרום איברים, אלא שלא ניתן להגדיר זאת כמצווה, מאחר שיש פוסקים מעטים (בניין ציון) שאוסרים תרומת איברים. אולם הרב גורן זצ"ל פסק שהואיל ומדובר בהצלת נפשות, אין להתחשב בדעת המיעוט, ולפיכך יש מצווה לתרום איברים למען הצלת הזולת. אבל למעשה, אין ראוי לחתום על ההצהרה הזו, משום שלמרבה הצער, אין אפשרות כיום לסמוך על מוסדות הרפואה שינהגו על פי כללי ההלכה. ואפילו לחתום על הסכמה לתרום איבר אחד, כגון כליה, לצורך השתלה אין ראוי מפני שני חששות עיקריים. ראשית, בנוגע לקביעת רגע המוות, יש חשש מסוים שמא הרופאים יקבעו שהחולה מת, בשעה שעל פי ההלכה הוא עדיין נחשב חי. ובמצב כזה כמובן שעל-פי ההלכה אסור ליטול איברים מגופו. עוד חשש ישנו, שמא ישתמשו באיבריו לצרכים שאינם נחשבים כפיקוח-נפש. גם לדעת הסוברים באופן עקרוני, שלאחר מות המוח אדם מוגדר כמת, ומותר ליטול את ליבו כדי להציל את חייו של אדם אחר, אין להצהיר מראש על תרומת הלב. משום שההיתר מטעם הרבנות הראשית להשתלת לב וכבד ניתן בתנאי, שיהיה פיקוח של רב, שיוודא שאכן כל הבדיקות הנדרשות לברור מות המוח נעשו. אבל משרד הבריאות לא הסכים לשתף רב בתהליכי ההחלטה, ולכן בפועל, אסור להצהיר על תרומת לב וכבד. ואף לגבי תרומת כליה, שניתן ליטלה מן המת גם לאחר שהלב פסק מלפעום, עדיין קיים החשש שמא יטלו אותה לפני קביעת המוות על פי ההלכה. ועוד, שפעמים רבות הכליה אינה ראויה כלל להשתלה, ואם היו אנשים יראי-שמיים עוסקים בזה, היו מבררים תחילה אם יש סיכוי שהכליה תתאים להשתלה, ואם יווכחו שלא - יוותרו מראש על נטילתה. אולם רופאים אחרים, עלולים ליטול בחינם את הכליה, ולאחר מכן לזורקה לפח ללא קבורה. ולכן כל זמן שאין וודאות שאנשים יראי-שמיים יהיו שותפים בקבלת ההחלטות הללו, אין להצהיר על תרומת איברים. ובמקרה שבית-החולים פנה אל משפחת ההרוג, וביקש מהם כי יסכימו שייטלו מגופת יקירם איברים כדי להציל חיי אחרים. באופן עקרוני ישנה מצווה לתרום, אולם כדי לוודא שהתרומה תיעשה כהלכה, יש להתייעץ עם רב המבין בתחום הרפואה. ונסיים בתקווה שבעתיד יווצר אמון רב יותר בין פוסקי ההלכה ואנשי הרפואה, ואזי תהיה מצווה לחתום על כרטיס התרומה. דברים אלו היו נכונים עד שנת תשס"ב, אולם לאחרונה נתבשרנו ששונו הנהלים, וישנה אפשרות כיום להוסיף סעיף בכרטיס התורם, שבו כתוב כי התרומה "בתנאי שאיש דת לפי בחירת המשפחה יאשר את התרומה לאחר מותי". על כרטיס כזה מצווה לחתום. וזאת בתנאי שהחותם יודע שהוא יכול לסמוך על בני משפחתו שבמקרה וחס וחלילה יצטרכו לאשר את תרומתו אכן ידעו לדרוש פיקוח הלכתי ראוי. כל הדברים הללו לקוחים מתוך הספר פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד.
9 - חתימה על טופס לתרומת איברים לאחר המוות בצמוד לרשיון הנהיגה של כל אזרח בישראל, מצורפת הצהרה על תרומת איברים לצורך השתלה. וזה נוסח ההצהרה, "בתקווה כי אוכל לעזור לזולת, אני מצווה בזה ותורם לאחר מותי כל איבר שהזולת יוכל להיעזר בו". והשאלה היא, האם ראוי לחתום על ההצהרה הזו. תשובה: כפי שלמדנו בהלכות הקודמות, לדעת רוב הפוסקים, מצוות הצלת נפשות דוחה את מצוות הקבורה וכבוד המת ואיסור ההנאה ממנו (נו"ב, חת"ס, חזו"א ועוד רבים). ועל פי זה כתב הרב ליאור שמותר לתרום איברים, אלא שלא ניתן להגדיר זאת כמצווה, מאחר שיש פוסקים מעטים (בניין ציון) שאוסרים תרומת איברים. אולם הרב גורן זצ"ל פסק שהואיל ומדובר בהצלת נפשות, אין להתחשב בדעת המיעוט, ולפיכך יש מצווה לתרום איברים למען הצלת הזולת. אבל למעשה, אין ראוי לחתום על ההצהרה הזו, משום שלמרבה הצער, אין אפשרות כיום לסמוך על מוסדות הרפואה שינהגו על פי כללי ההלכה. ואפילו לחתום על הסכמה לתרום איבר אחד, כגון כליה, לצורך השתלה אין ראוי מפני שני חששות עיקריים. ראשית, בנוגע לקביעת רגע המוות, יש חשש מסוים שמא הרופאים יקבעו שהחולה מת, בשעה שעל פי ההלכה הוא עדיין נחשב חי. ובמצב כזה כמובן שעל-פי ההלכה אסור ליטול איברים מגופו. עוד חשש ישנו, שמא ישתמשו באיבריו לצרכים שאינם נחשבים כפיקוח-נפש. גם לדעת הסוברים באופן עקרוני, שלאחר מות המוח אדם מוגדר כמת, ומותר ליטול את ליבו כדי להציל את חייו של אדם אחר, אין להצהיר מראש על תרומת הלב. משום שההיתר מטעם הרבנות הראשית להשתלת לב וכבד ניתן בתנאי, שיהיה פיקוח של רב, שיוודא שאכן כל הבדיקות הנדרשות לברור מות המוח נעשו. אבל משרד הבריאות לא הסכים לשתף רב בתהליכי ההחלטה, ולכן בפועל, אסור להצהיר על תרומת לב וכבד. ואף לגבי תרומת כליה, שניתן ליטלה מן המת גם לאחר שהלב פסק מלפעום, עדיין קיים החשש שמא יטלו אותה לפני קביעת המוות על פי ההלכה. ועוד, שפעמים רבות הכליה אינה ראויה כלל להשתלה, ואם היו אנשים יראי-שמיים עוסקים בזה, היו מבררים תחילה אם יש סיכוי שהכליה תתאים להשתלה, ואם יווכחו שלא - יוותרו מראש על נטילתה. אולם רופאים אחרים, עלולים ליטול בחינם את הכליה, ולאחר מכן לזורקה לפח ללא קבורה. ולכן כל זמן שאין וודאות שאנשים יראי-שמיים יהיו שותפים בקבלת ההחלטות הללו, אין להצהיר על תרומת איברים. ובמקרה שבית-החולים פנה אל משפחת ההרוג, וביקש מהם כי יסכימו שייטלו מגופת יקירם איברים כדי להציל חיי אחרים. באופן עקרוני ישנה מצווה לתרום, אולם כדי לוודא שהתרומה תיעשה כהלכה, יש להתייעץ עם רב המבין בתחום הרפואה. ונסיים בתקווה שבעתיד יווצר אמון רב יותר בין פוסקי ההלכה ואנשי הרפואה, ואזי תהיה מצווה לחתום על כרטיס התרומה. דברים אלו היו נכונים עד שנת תשס"ב, אולם לאחרונה נתבשרנו ששונו הנהלים, וישנה אפשרות כיום להוסיף סעיף בכרטיס התורם, שבו כתוב כי התרומה "בתנאי שאיש דת לפי בחירת המשפחה יאשר את התרומה לאחר מותי". על כרטיס כזה מצווה לחתום. וזאת בתנאי שהחותם יודע שהוא יכול לסמוך על בני משפחתו שבמקרה וחס וחלילה יצטרכו לאשר את תרומתו אכן ידעו לדרוש פיקוח הלכתי ראוי. כל הדברים הללו לקוחים מתוך הספר פניני הלכה של הרב אליעזר מלמד.