פנסיה ופצויים
פצויי פיטורים לפי חוק הם השכר האחרון * מספר שנות עבודת העובד. אם תעשה חישוב תראה שאם שכר העובד נשאר קבוע והמעביד יפריש כל חודש 8.33% אחוז משכר העובד וישים בצד, יהיה לו בדיוק את הסכום הנדרש כדי לשלם את הפיצויים. אבל, בדרך כלל שכר העובדים עולה לאורך זמן , אך מצד שני אפשר להשקיע את הסכום שהמעביד שמר בצד ולהרויח עליו , כך שההשקעה עם הרוחים תהיה אולי שוה יותר מסכום הפיצויים המגיע לעובד. זה מה שקורה כאשר המעביד מפרשי לקרן פיצויים. אבל, כדי לאפשר לעובד לחיות בתנאי קיום סבירים בגיל זקנה, יצאה ההסתדרות לפני הרבה עשרות שנים עם תוכניות פנסיה. הרעיון בתוכניות הללו היה, שהעובד והמעביד מפרישים כל אחד סכום קבוע משכר העובד חוסכים אותו בקרן פנסיה אשר אמורה להשקיע את הסכום ולהגדילו ומשתמשים בכסף כפנסיה בגיל זקנה. אבל הסכום המקובל של 5% הפרשות עובד ו 6% הפרשות מעביד לא מספיק כדי להגיע לפנסית זקנה הקרובה לשכר שהיה לעובד טרם פרישתו, ולכן הוחלט שהמעסיק יפריש עוד 6% משכר העובד לקרן הפנסיה (על חשבון הפצויים שהוא עשוי להיות חייב בהם) וכאשר יגיעו לעובד פצויים הוא ישלם לעובד רק 2.33% מהשכר האחרון * מספר שנות העבודה. חשבון פשוא יראה ש 2.33 חלקי 8.33 נותן 0.2797, שאלו אותם 28% שהזכרת. אם העובד ימשוך את מרכיב הפצויים שהפריש המעסיק לקרן הפנסיה (אותם 6 % שהזכרתי), תפגע יתרת הכספים המושקעים בקרן הפנסיה לטובת קצבת זקנה, כך שבסופו של דבר, תגיע לעובד פנסית זקנה קטנה יותר.
