"תתעצבני! אני מבקש שתתעצבני!"

[אשה מרציפן]

זה לא קטע של לשנות מישהו

וכאמור, מדובר כאן על מקרים בהם הדברים נאמרים שלא בכוונה לעצבן אלא כי הצד השני מאמין שזו הדרך לגרום לאותו אדם להירגע, משמע הוא חושב שהוא עושה דבר נכון - אני לפחות הייתי רוצה שיעירו לי אם אני עושה משהו כל כך לא נכון בזמן שאני חושבת שעושה מעשה טוב. לא ראית איפה דובר כאן על לקוחות - ראיתי שדובר כאן בין היתר על נציגי שירות, ובאמת שלא ברור לי איך לא מבהירים את הנושא הזה בקורסים ובהדרכות.

לגבי השינוי האפשרי אצלנו - אני מחזיקה בגישה שיש דברים אנושיים שלא ניתן לשנות, כמו שמי שמרביצים לו יכאב לו, זה טבעי ומובן שאדם שאומרים לו להירגע יתעצבן. זה כמו הטענה שמי שנעלב "בוחר" להיעלב, וזה בזמן שלהיעלב זו תכונה מאוד אנושית, ומי שמדברים אליו לא יפה ו/או מתנהגים אליו בצורה מסוימת, זה יהיה לגיטימי שייעלב גם אם הוא היה מעדיף לשים פס. לא כולם מסוגלים לזה.

 

[nathaliesh]

תבדילי בין שני מקרים

אם את לקוחה ונציג שירות אומר לך דבר כזה, אז אני אישית ממש לא אטרח להתחיל להעביר אותו סדרת חינוך. אני לא המנהלת שלו, זה לא תפקידי ויש לי דברים טובים יותר לבזבז עליהם את זמני, מה גם שאם זה יגיע ממני כלקוחה אין שום סיכוי שהוא יתייחס לזה, או סיכוי מועט ביותר.

אם כמנהלת אני שומעת נציג שלי אומר דבר כזה ברור מאליו שאעבוד איתו על זה.

אבל לא על זה בכלל דובר בפוסט המקורי אלא על זה שזה מעצבן. כשמשהו שאנשים עושים מעצבן אותך, במידה ומדובר לא באנשים קרובים אלא בלקוחות, נציגי שירות כשאת לקוחה, קולגות וכן הלאה - אני אישית לא אפצח כאמור בסדרת חינוך. אני אבין שזה מגיע ממקום אצלם ולא אתעצבן. את רוצה להעביר אותם סדרת חינוך וחושבת שזה אפקטיבי - בבקשה.

 

[אשה מרציפן]

ואכתוב שוב, זה לא קטע של לשנות מישהו

וממש לא קטע של סדרת חינוך. לא ברור לי איך זה קשור בכלל לדיון או לדברים שכתבתי ובאיזה הקשר את כותבת את זה. הדיון התחיל סביב העובדה שלהגיד לאדם "תירגע" יעצבן אותו עוד יותר - זה משהו שלא נתון לבחירה ולשליטה של רוב בני האדם, בין אם זה מגיע מנציג שירות, מקולגה או מחבר. זה שמישהו מתעצבן באופן אנושי לא אומר שהוא מנסה לשנות מישהו ו/או להעביר אותו סדרת חינוך, ואני גם לא חושבת שזה מה שעשו מפזרת והקולגה שלה, הן בסך הכל הגיבו בצורה הכי צפויה ומובנת.

באופן אישי, כבר יצא לי להסביר לאנשים קרובים שברגע שהם אומרים למישהו להירגע, התוצאה היא שאותו אדם רק יתעצבן עוד יותר, היו פעמים שגם כתבתי את זה בפורום בתגובה לאנשים שכתבו שאמרו את זה ללקוח. המטרה שלי לא הייתה לשנות אותם וגם לא להעביר אותם סדרת חינוך, אלא ליידע אותם שהם פועלים בצורה לא נכונה ושזה משהו שרק יפגע בהם - מן הסתם אם לקוח או נציג שירות יגיד לי להירגע, אני לא אפעל באותה דרך (במקרה של נציג אני פשוט אסיים את השיחה, כבר עשיתי את זה בעבר).

 

[nathaliesh]

אצטט לך בדיוק מאיפה זה הגיע

מהמשפט הזה בין השאר "אני לפחות הייתי רוצה שיעירו לי אם אני עושה משהו כל כך לא נכון בזמן שאני חושבת שעושה מעשה טוב." וגם בפוסט הזה את כותבת שידעת אותם. אני לא דוגלת בגישה ליידע לקוח/נציג שירות כשאני הלקוחה או קולגה בדברים האלה. הליידע הזה הוא בדיוק סדרת חינוך.

אני גם לא מאמינה שאי אפשר לשנות את עצמינו וגם כשאי אפשר לשלוט על הרגש אפשר ללמוד למתן אותו ולשנות אותו, זה בסדר גמור אם את לא מאמינה או שעבורך זה לא אפשרי. לגיטימי לגמרי. עבורי זה כן אפשרי ומן הסתם כל אחד כותב מתוך נסיונו.

 

[אשה מרציפן]

אוקי, ומה מהווה סדרת חינוך בזה?

או ניסיון לשנות מישהו? ואם חברה שלי תגיד למישהו להירגע ותעצבן אותו ואני איידע אותה שהיא רק מעצבנת את הצד השני - זה אומר שאני מנסה לשנות אותה או להעביר לה סדרת חינוך? ואיך זה קשור ללקוחות ולנציגי שירות? כתבתי במפורש ש "מן הסתם אם לקוח או נציג שירות יגיד לי להירגע, אני לא אפעל באותה דרך (במקרה של נציג אני פשוט אסיים את השיחה, כבר עשיתי את זה בעבר)".

אולי אנחנו חלוקות בדעתנו לגבי ההגדרה של "סדרת חינוך", אני לא רואה בהערה נקודתית או בהסבר כלשהו לאדם קרוב שנעשה מתוך רצון להקל עליו סדרת חינוך.

 

[nathaliesh]

וזה בסדר גמור. לגיטימי שאת לא רואה בזה חינוך

וכל עוד זה מצליח לך אז למה לא? על אחת כמה וכמה

 

[אשה מרציפן]

תראי,

סדרת חינוך זה לא, כי הערה נקודתית לא יכולה להיות סדרה, וזה גם לא קטע של חינוך, כמו שאם אני אגיד לחברה שלי שצהוב לא מחמיא לה אני לא אגיד את זה במטרה לחנך אותה אלא כעצה ידידותית/ביקורת בונה. קשה גם להגדיר את זה כמשהו ש"מצליח לי", לא מדובר כאן בדפוס. על אותו עיקרון את יכולה לומר שהדיון הזה ודיונים אחרים בפורום שכוללים עצות מטרתם לחנך את חברי הפורום.

בנוסף, את כתבת במפורש על מצב של לקוחות מול נציגים וההפך, ואני כתבתי במפורש שהפעמים בהן הערתי, היו במקרים של אנשים קרובים. נראה שיש פה בעיקר חוסר סנכרון...

 

[nathaliesh]

משום מה המילה חינוך תפסה קונוטציה שלילית

אם את מעירה לחברה שצהוב לא מחמיא לה את מלמדת אותה איך (לא) להתלבש. זה בהחלט חינוך. יידוע הוא בהחלט חלק מתהליך החינוך. להגיד מה כן לעשות זה בהחלט חלק מתהליך החינוך. זה לא משהו שלילי כשלעצמו אבל לחנך אנשים שאני לא במערכת יחסים איתם זה בעיני לא משהו שעושים ולכן אני לא עושה את זה

אם מדובר באנשים קרובים כמו שכתבת שמערכת היחסים איתם היא משמעותי - זה כבר סיפור אחר לגמרי. אז דווקא בהחלט רצוי להסביר מה מרגיז אותך ומה לא ע"מ לשפר את התקשורת, מה גם שבמערכת יחסים אמיתית, בניגוד למערכת יחסים בין לקוח לנציג שירות למשל - רמת האחריות מתחלקת באופן שיוויוני בין שני הצדדים, בעוד במערכת יחסים של מתן שירות, זה לא המצב.

 

[אשה מרציפן]

עניין של גישה

מעבר לכך שאני סוברת שזו הקצנה להקביל בין אמירה שצבע מסוים לא מחמיא למישהי זה להגיד לה מה לא ללבוש ו/או מה לעשות. אני רואה הבדל בין עצה ידידותית לחינוך/לימוד (גם אם לא מתייחסים לזה בקונוטציה שלילית), את כנראה שלא וזה לגיטימי לגמרי.

 

[nathaliesh]

 

[אוגלה]

אם את תגידי את זה לחברה שלך בסיטואציה, אז

את תעצבני גם אותה. זה מעצבן באותה רמה כמו להגיד למישהו תרגעי. בסופו של דבר יווצר מצב שבמקום בנאדם אחד עצבני יש שני אנשים עצבניים.

 

[אשה מרציפן]

כמובן שזה מאוד תלוי סיטואציה

וגם אם לא תהיה אפשרות לפתור את הסוגיה באותה פעם, זה יועיל לפעם הבאה. אישית, יהיה לי מאוד עצוב לגלות שחברה שלי לא מודעת לכך שלהגיד למישהו עצבני "תירגע" יעצבן אותו עוד יותר, כי זה אומר שיש סיכוי לא רע שהיא תעשה את אותו הדבר לי.

בכללי, יש דרכים יותר טובות להעביר את המסר. בזמנו הייתה לי חברה שנהגה לחקות אנשים בצורה שלרוב הייתה מעצבנת ו/או מעליבה, והיא לא עשתה את זה במטרה לפגוע - זה היה סוג של הרגל, והיו מי שחששו להעיר לה כי לא ידעו איך היא תגיב. אני עשיתי דבר פשוט: התחלתי להתנהג כמוה, כשהיא חיקתה אותי - חיקיתי אותה מייד אחרי זה. אחרי הפעם הראשונה שעשיתי את זה היא הפסיקה... לתמיד.

* בחיקוי הכוונה שהיא חיקתה תנועות של אנשים ומחוות גוף - מישהו היה מתמתח היא התמתחה גם, מישהו שם לה יד על הכתף היא שמה יד על הכתף בחזרה - זה ממש עצבן אנשים.

 

[מפזרת צלילים ברוח]

בפעם הזאת זו לא הייתה התגוננות

אני לא חושבת שהוא הרגיש מותקף, היא לא דיברה אליו בצורה תקיפה אלא היא הסבירה לו שהיא לא תוכל לתת לו תשובה מלאה במקום כי צריכה לברר כמה דברים והוא לא קיבל את זה והתעקש. גם אני לא דיברתי אליו בצורה תקיפה אלא ניסיתי לגבות אותה וגם הסברתי לו שהוא רק מעצבן אותה עם ה"תירגעי", והוא החליט שגם אני עצבנית וצריכה להירגע וטען שאנחנו בקריזה, מה שבאמת גרם לשתינו לחטוף קריזה למרות שזה לא היה המצב לפני כן.

אני לא הייתי עצבנית לפני זה, אבל ברגע שאומרים לי להירגע זה מדליק אצלי את הפיוזים והבנתי שאני לא היחידה שזה קורה אצלה. הבוסית שלנו התערבה כשקלטה מה הולך שם, וכשהוא אמר לה שהעובדות שלה צריכות להירגע, גם היא אמרה לו שאם הוא רוצה שנירגע הוא חייב להפסיק להשתמש במילה הזאת כי זה רק יעצבן אותנו עוד יותר. יותר הוא כבר לא אמר כלום, אני מניחה שבגלל שהיא בכירה ויש לו יותר כבוד כלפיה הוא לא היה אומר לה להירגע כי גם אם לא מודע לכך שזה מעצבן אנשים, הוא כנראה מודע לכך שזה לא כל כך מנומס להגיד את זה.

 

[nathaliesh]

תקראי שוב את מה שכתבת

כתבת - "אנחנו לא תקפנו אותו" הוא טען "שאנחנו בקריזה".
אתן לא תקפתן אותו, אבל הוא הרגיש שאתן עצבניות. הוא הרגיש מותקף. את כותבת מתוך נקודת המבט המאוד מובנת שלך ואני בהחלט לא מטילה ספק בכך שלא דברתן בתוקפנות ולא תקפתן אותו, אבל החוויה האישית שלו הייתה אחרת וזה בדיוק מה שהתכוונתי. הוא הרגיש מותקף ע"כ הוא התגונן. הוא כנראה גם לא חכם במיוחד, או שאולי היה לו יום קשה ואולי יש לו ביטחון עצמי נמוך או שהוא פרנואיד, זה בכלל בכלל לא משנה. ברגע שאת מבינה שהבן מולך מגיב בצורה מטופשת כזאת כי הוא מרגיש צורך להתגונן את יכולה לשנות הילוך. זה הכל.

 

[מפזרת צלילים ברוח]

אבל אנחנו לא היינו עצבניות

אני לא הייתי עצבנית בכלל והקולגה שלי הייתה במצב יציב יחסית עד שהוא התחיל להגיד לה להירגע, וזה כשהוא ממש שיגע אותה לפני זה. אם הוא הרגיש מותקף כנראה שמשהו ממש דפוק אצלו, אני הייתי עדה לשיחה שלהם ולא הייתה לו שום סיבה להרגיש מותקף וזה גם לא נראה כאילו הוא הרגיש מותקף - אם כבר היא הייתה במעמד של להרגיש מותקפת.

גם אחרי שהוא התחיל עם הקטעים האלו היא השתדלה לדבר אליו הכי יפה שיכולה ואני יודעת שלא היה לה קל.

 

[nathaliesh]

סליחה על האיחור הגדול בתגובה

ממש מילה קצרה לסיכום איך שאני תופסת את המצב. שימי לב שאת כותבת "לא הייתה לו סיבה להיות עצבני". אנשים עצבניים כן או לא מכל מיני סיבות. דברים מתיישבים להם על נק' רגישות או שהם מגיעים עצבניים מהבית. הנק' היא שלאורך הדרך כולה את תופסת את הדברים מנקודת מבטך שזה מאוד מובן. לא הייתה לא סיבה להיות עצבני, אתן לא הייתן תוקפניות וכ'ו. את שוללת לגמרי את החוויה האישית ש(אולי) הייתה לו (כי אני לא מכירה אותו והכל בתיאוריה בכל מקרה). כל מה שכתבתי היה - תסתכלי על הדברים דרך פריזמה אפשרית אחרת. אם עצבנתי בעצמי אז סליחה.

 

[trilliane]

יש בזה התנשאות משולבת בפטרונות ושיפוטיות

כאילו צד אחד תופס בעלות על הרגשות של הצד השני, מגדיר אותן ו/או קובע איך הוא אמור להרגיש וגם מתייחס לזה בחוסר לגיטימציה (סליחה, ואם יש לי סיבה טובה להיות עצבנית? מי אתה שתחליט שאני צריכה להירגע?).

גם כשהייתי נציגת שירות לא הייתי משתמשת ב"תירגע/י" בדיוק מהסיבה הזו. השיטה הנכונה היא לתת ללקוח לשפוך, אבל בכל מקרה לא בצעקות או בקללות, כמובן. הייתי מבהירה בנימוס וברוגע שאני לא מסוגלת לנהל שיחה בטונים כאלה ושאני רוצה לעזור ואשמח להקשיב אם היא תעבור לווליום נמוך יותר. זה היה נכון במובן הכי בסיסי – היו לקוחות שצעקו כ"כ שלמען שלמות עור התוף שלי נאלצתי להרחיק את האזנייה (אחרי שכבר הורדתי את עצמת הקול למינימום, כמובן) ולא יכולתי פיזית להאזין להם, עד כדי כך.

 

[משתתף ותיק]

דומה לאלה שנוזפים / מביעים אמפטיה,

בכך שבעוד אתה עסוק לאסוף את שברי העצמות שלך מהרצפה לאחר נפילה (או אפילו תוך כדי נפילה) אומרים לך "תיזהר!".

 

[Osnatz1]

לגמרי...

 

[אוגלה]

זה מזכיר לי מקרה שממש התעצבנתי

למרות שלא כזה קשה לעצבן אותי -
אני הלכתי ברחוב והתחלקתי על איזו שלולית, ומישהי שם עומדת ומדברת עם מישהו בטלפון: ״יו איזה קטעים, מישהי פה מה זה התחלקה ברחוב״ ואחרי שקמתי ואספתי את עצמי, היא שואלת אם אני צריכה עזרה...