לעשות תהליכים של דמיון מודרך
עם הרפיית הגוף בצורה מלאה ומעבר למקום בטוח כדי להיטען באנרגיות, מפגשים עם הנשמה והצפה באור ובאהבה שלה, קלטות של הרפיה ודמיון מודרך שקיימות בארץ - יש קלטת כזו של פרופ' אליצור ושמעתי שהיא מומלצת, לי יותר קל באופן אישי פשוט להרגיע את הגוף למלא את עצמי באור לשלוח רכות וקבלה אל המקומות הסוערים, לפעמים להרגיש איך החרדה מרגישה בגוף, נניח גלים או ויברציה מסוימת ולהתמקד בה בצורה אובייקטיבית כאילו למדוד אותה איפה היא מתחילה איפה נגמרה מה העוצמה, איך התחושות בשאר הגוף ולאט לאט זה עובר. יש מלא דרכים למי שיש לו אומץ לחוות את החרדה שלו עד הסוף דרך התחושות של הגוף אז הויפאסאנה מומלצת, יש כאלה שמתאים להם לשכב עם קריסטל בידיים או על הגוף ולאפשר לעצמם לקבל ממנו רגיעה, יש גם מכשירים שעוזרים ללמוד להיכנס למצב של גלי אלפא כמו המאסטר מיינד שהיה לי לפני הרבה שנים כשרק התחלתי עם מדיטציות. אפשר רייקי שמאד מרגיע. בקיצר יש המון שיטות כשכל אחד מתחבר למשהו שמתאים לו, ה"חסרון" היחיד של המדיטציה היא שהיא לא טובה למצב שיש למישהו התקף חרדה בחוץ והוא צריך לפעול זה דורש שקט וזמן, אבל ככל שמתרגלים יותר כך יותר קל למנוע החמרה של ההתקפים או של התחושות גם כאשר אנחנו נתפסים בחוץ בסיטואציה שאין לו שליטה עליה, גם כי לומדים מתוך מעקב מה המצבים שהכי מציפים אצלנו את החרדות ואז יודעים כמו במקרה שלי שאם אני אהיה יותר מרבע שעה במקום עם חימום של מזגן בלי לפתוח הכל אני אחטוף התקף של קלאסטרופוביה שיהיה לי מאד קשה לצאת ממנו אז אני כבר יודעת שבמקומות עם חימום לחכות בחוץ ולבקש שיקראו לי כשמגיע תורי או להתקשר לברר מה המספר שנכנס וכד'. כשמכירים את הדפוסים יותר קל להימנע מהם וגם כאשר כבר יש הצפה של חרדה ואפשר ללכת הביתה ולנסות להירגע אפילו עם העזרה של הכדור אפשר בינתיים להתבונן בתחושות של הגוף ולהסביר לעצמנו שהנה המחנק משתחרר עד שבונים בטחון שזה עובר ולפחות לי יותר קל ככה. מספיק שזוכרים שלא מתים מזה למרות שהתקף חרדה עשוי להרגיש כאילו כדי להירגע אפילו טיפה ולארגן את התגובה שלנו. לי באופן אישי עוזר להגיד לכולם שיש לי חרדות מדברים מסוימים ושישתדלו לא להלחיץ אותי בנקודות האלה ולא לנסות להיות כמו כולם, שום דבר לא קורה אם במקום לשבת בפנים במסעדה דחוסה יושבים בבית קפה שאפשר להיות בחוץ ולהרגיש אויר או להיפך כל אחד ומה שמלחיץ אותו. אפשר לבחור מצבים שיותר קל להתמודד איתם כך שנפגשים בנקודת האמצע עם החברים והמשפחה, גם אם זה אומר להיפגש פחות אפשר לדבר יותר במסנג'ר. כל דרך יצירתית שמגבירה את המודעות שלנו לעצמנו היא טובה, אבל לא מספיקה בפני עצמה אז ממה שאפשר נמנעים, מה שאפשר משפרים ומה שאפשר מרגיעים כל אדם והסיפור שלו.
