ומה אני חושבת על ביקורת..
לא אוהבת את המילה הזו בכלל. יש בה משהו מעט מתנשא. כאילו המבקר קבע מראש שיש תכונה / מעשה שדרוש תיקון. לא חושבת שתפקידנו לחנך את בני הזוג שלנו. בשני מקרים, לדעתי, יש מקום לדו שיח על צדדים חסרים אצל בן הזוג: א. כשהביטוי של תכונות אלה מפריע לי בחיי היומיום, ואז- יש מקום לפתוח את הנושא ולהבהיר לבן הזוג מה מפריע ומה היה עוזר לי . ב. להאיר לבן הזוג פינות חשוכות שהוא לא רואה- אבל גם זה רק במידה ובן זוג מעוניין בכך, וזה צריך גם לתפוס חלק מאוד מזערי בזוגיות, ולהעשות בחוכמה ובעדינות רבה. שמעתי פעם מהרבנית לבנון שאין כזה דבר ביקורת בונה. ביקורת, גם אם היא מוצדקת, וגם אם בסוף משיגה את מטרתה- היא תמיד גם הורסת ומשאירה טעם נפגם כלשהו. ולכן, היא אומרת שאם מבקרים, צריך מצד שני "לפצות" ולתקן את ה"נזק" ע"י חיזוק גדול של הצדדים החיוביים מהצד השני. כל מה שאני כותבת נכתב מנסיוני האישי בלבד. אנחנו זוג לא סטנדרטי. אני דוסית, ובעלי, איך נגדיר את זה... מחפש את עצמו. אם הייתי נכנסת לתפקיד המחנכת- לא הייתי יוצאת מזה, ולא היינו יכולים לחיות יום אחד ביחד. מביאה לכאן קטע מקסים שקראתי לאחרונה. כתבה אותו עדה גיל בפורום של "דבש מסלע" בתוך אחד הדיונים (מצטערת, לא יודעת איך להביא קישור...): "קחי את המילה הזו ´ביקורת´ ותראי מה השורש שלה. ב.ק.ר ביקור. כשאדם בא לביקור, הוא מתנהג כאורח, מנקה היטב את הנעליים בכניסה הביתה, לא לוקח את העוגה האחרונה בצלחת מתאפק קצת עד שמעיז לשאול איפה השרותים, מתנהג עם הרבה קשב וסבלנות למארחים שלו... תארי לך שאנו במקום לבקר, נבקר: נבוא כאורחים לאנשים שלנו... כן, חושבים פעמיים על כל משפט, מכבדים, נמוסיים, "מנקים את הנעליים לפני" וכו´, תארו לכם איך אז היה נראה הקשר. אל תקחו אותי קשה עד הסוף, רק רציתי לתת איזו דוגמא למושג ביקורת. אז גם את... לפני שיוצא לך מהפה איזו משפט שאח"כ תצטערי עליו, תעצרי!! תחככי בגרונך, תיישרי את העניבה, ורק אז תדברי."
