‫האם לדעתכם שומרי מצוות צרכים לעמוד בצפירה?‬

[חסיד אשלג]

לא ראית היכן זה כתוב בתורה?

זה כתוב בתורה שגם אתה למדת... בפרקי אבות (פרק ה משנה כב): "לפום צערא אגרא". וגם אצלכם לומדים את זה, ראה פה בהרחבה:
[URL]http://www.etzion.org.il/dk/5767/1095mamar.html[/URL]

לגבי הייסורין, שים לב שתמיד אחרי ירידות וייסורים, כאשר עוברים את זה, וזה כבר נגמר, תמיד יוצאים מכך יותר מחוזקים ומחושלים, כי הייסורין גם כן מזככים ומתקנים אותנו, בדיוק באותה מידה שהחסרנו מדרך התורה והמצוות לשמה, כדי שעד סוף האלף השישי (בעתה) כולנו נסיים את ההכנה לקבלת השפע הנצחי והגאולה השלמה, או לפני כן (באחישנה). ולכן גם הגלויות והשואה הם חלק מאותם ייסורין שנועדו להשלים את מה שלא בחרנו לתקן בעצמנו, ע"י הדרך השניה של התורה והמצוות לשמה.

לגבי שאלתך על הסדר בהנהגת המציאות, אז נתתי לך על קצה המזלג בתשובות האחרונות כולל זו, ולתמונה יותר רחבה צריך לפתוח ספרי דרש וסוד ולהתחיל ללמוד, כגון ילקוט מעם לועז עבור הדרש, ובעבור הסוד את ספר הזוהר- פרוש ללשון הקודש, ספרי הרמח"ל - הקדמה למסילת ישרים ודרך ה', ספרי חסידות- תניא וליקוטי מוהר"ן (עם פרושים), ספרי הבן איש חי, וספרי בעל הסולם - הקדמה לספר הזוהר וחלק א' של תלמוד עשר הספירות.

לגבי ספרי המהר"ל מפראג לא זכיתי עדיין להגיע.

סדרת שיעורים מומלצת ששווה לכל נפש בהקדמה לספר הזוהר, ע"י אדם מאוד מעניין ומיוחד, אתה יכול לשמוע פה:
[URL]http://www.mudaut.co.il/lessons/LessonTopic.asp?LessonTopic_ID=23[/URL]

 

[REALI]

שלום

לפום צערא אגרא אומר שלפי המאמץ שהושקע בעשיית המצווה כך השכר. על מנת שעקרון זה יהיה שייך לשיעבוד מצרים ומתן תורה נצטרך להראות איך השיעבוד הוא דרך להשגת התורה, כי אם זה שיעבוד שעומד בפני עצמו ומנגד מתן תורה שעומד בפני עצמו, לא יהיה שייך להגיד לפום צערא אגרא. יש לך אולי הסבר איך השיעבוד מקושר ישירות להשגת התורה?

אני מסכים שייסורים מחשלים ושדבר שנקנה בייסורים טבוע הרבה יותר עמוק בנפש.
ועם כל זה אני מוכרח לציין שמקומם של הייסורים ושל שכר ועונש בכלל, יחסית רחוקים מתפיסת העולם שלי והם לא תופסים אצלי מקום בהסברים לגבי תופעות הסטוריות והנהגת הבורא את עולמו.

לא כ"כ הבנתי את תשובתך לגבי הסדר בעולם. בכל מקרה אני אגיד כעת את דעתי, שלדעתי כל העולם מסודר ומתנהל לכתחילה. החל מחטא אדם הראשון דרך חטא העגל והמרגלים וחורבן בית המקדש כמו גם שיעבוד מצרים והשואה. כולם היו צריכים להיות מלכתחילה, הם חלק מהסדר והתהליך של ההסטוריה והם לא תקלות ששיבשו לקב"ה את התוכניות.

קראתי חלק מהספרים שכתבת, וחלקם לא קראתי. אני מוכן לעשות איתך עסק. אתה תקרא במהר"ל פרק או שניים מתוך מבחר שאני אתן לך לבחור משם, ואני בתמורה אלמד משהו שאתה תבחר לתת לי ללמוד, מה דעתך?

 

[חסיד אשלג]

שלום גם לך, סליחה על העיכוב בתגובה

לא היה לי עד עכשיו את הזמן והיישוב דעת לקרוא את כל דבריך ולהגיב עליהם.

אתה מתרגם מארמית בצורה לא מדויקת את המשפט 'לפום צערא אגרא': "לפי המאמץ שהושקע בעשיית המצווה כך השכר" כדבריך, ולכן זה כביכול לא מסתדר לך עם מה שכתבתי. אבל אם תתרגם אותו בצורה נכונה, היינו "לפי הצער השכר", אז זה יסתדר יותר עם דברי, וכפי שאמרתי וחזרתי מס' פעמים, אי אפשר למצות נושאים כאלה במספר שורות בתוגבה באינטרנט, והוא הדין לגבי הסדר בעולם.

לגבי סדר העולם שלך, ש: "כל העולם מסודר ומתנהל לכתחילה, החל מחטא אדם הראשון...", עד חטא אדה"ר אני מסכים איתך וזה באמת מה שחז"ל אומרים במדרש תנחומא פרשת וישב, וכן המקובלים, אבל לגבי המשך התחנות שציינת לא ראיתי חז"ל שאומרים זאת, וזה גם לא מסתבר, מאחר שהתחנות האלה היו כבר במציאות של בחירה חופשית, ונאמר: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", כך שהיה לנו בחירה אם לחטוא או לא בעגל ובשאר המקומות, להבדיל מחטא אדה"ר שהיה לפני מציאות הבחירה החופשית, שאז זה באמת היה לכתחילה.

בכל מקרה כפי שהבאתי את דברי הרב אשלג לגבי הבחירה, היא רק בתוך הששת אלפי השנה של העולם הזה, בין דרך התורה לבין הייסורין, ובסופו של דבר הייסורים משלימים את התיקון של כל הבחירות הלא מוצלחות שלנו, עד שבסוף השלב הזה יקוים הפסוק 'לא ידח ממנו נידח', ואנחנו לא יכולים לשבש לקב"ה במקרו הגדול את התוכנייות שלו לגאולה השלמה שלנו וחיי הנצח, מלבד במיקרו של: בעתה או אחישנה.

לגבי ההסכם חילופי הלימוד, תודה על ההצעה, אבל לצערי אינני עומד בסדרים שהנני רוצה להספיק ללמוד כבר עתה, כך שיהיה לי קצת קשה להוסיף דברים חדשים לעת אתה.

,

 

[REALI]

בינתיים אני אכתוב את דעתי.

על הצורך בשיעבוד מצרים ניתן לומר לדעתי ,שבפשטות, עיניינו של העולם בכלל ושל עם ישראל בפרט הוא לצאת מן החושך אל האור ולהפוך חושך לאור. וזה תהליך ארוך שמתרחש על גבי כל ההסטוריה, ולכן העולם מתחיל מחושך - דור המבול, דור הפלגה וסדום, ולאחר מכן עובר לתהליך התיקון ע"י אברהם אבינו והקמת עם ישראל שיתקן את העולם עד לימות המשיח והעולם הבא בו העולם יגיע לשלמותו. לכן גם עם ישראל עצמו (שיצירתו החלה במצרים) מתחיל את הוויתו מתוך חושך של שיעבוד ומיצרים, שמתוכו עליו לצאת ולהשתחרר ולהביא את עצמו ואת העולם כולו איתו לחירות מלאה.
כמובן שגם מתן תורה הוא חלק מאותו תהליך יצירה של עם ישראל (ובעצם כל מה שמסופר בחמשת חומשי תורה זה יצירת עם ישראל), אלא שסדר הארועים מסודר עפ"י הכלל של "העדר קודם להויה" ולכן קודם כל יש את שלב ההעדר - שלב של עבדות, שמשמעותו ניתוק מהקב"ה, שהרי הם תחת אדם אחר ולא תחת הקב"ה ולכן גם שועבדו דוקא למצרים שמסמלים חומריות דוקא. ולאחר מכן השלב של ההויה, כלומר של החיבור לקב"ה שמתבטא במתן תורה ושאר ההנהגה הניסית.
זה מבנה שמפורסם כמעט לכולם - ויהי ערב ויהי בקר, קודם הערב והחושך ורק אח"כ האור, ששת ימי המעשה ואח"כ שבת. תוהו ובוהו ורק אז עולם מסודר, דור מבול, פלגה וסדום ורק אח"כ עם ישראל, עולם הזה ורק אח"כ ימות המשיח והעולם הבא וכו' וכו'. ועל זה נאמר "תשובה קדמה לעולם" כלומר ביסודו של העולם עומד מושג התשובה, שמשמעותו תיקון ושיבה אל ה' מתוך החסרון והניתוק שבו העולם נברא. ולכן כמו שאמרתי בניית עם ישראל גם היא התחילה מהחסרון, העבדות והניתוק מהקב"ה.

גם השואה הגיעה בשלב שלפני שיבתו של עם ישראל לארצו ויש בזה בחינה של העדר שקודם להויה, לפני שעם ישראל נוצר שוב מחדש לאחר אלפיים שנות גלות, וכמו שבמצרים עיקר השיעבוד היה בדור האחרון כך גם בשואה, היא באה בדור האחרון של הגלות.

הזכרתי את המהר"ל כי הוא מסביר תהליכים באופן מאד עמוק - ושונה ממה שאני הזכרתי כאן - וזה באמת קשה להסביר את דבריו פה בכמה שורות, אז אני אכתוב במשפט אחד חלק מההסבר שלו לשיעבוד ומי שירצה יוכל לקרוא על כך בספרו. הוא משתמש במושג שנקרא "חומר וצורה" שזה דומה למושג של תוכן וכלי, נותן ומקבל, רוחני וגשמי וכו' ומסביר שישראל הם מצד הצורה ומצרים הם מצד החומר, ובניגוד לחומר לצורה לא יכולה להיות מציאות חלקית אלא או שהיא קיימת או שהיא לא קיימת ולכן במצרים כל עוד עם ישראל היה חלקי ולא סיים את תהליך השלמתו (שנישלם כשהגיעו לשש מאות אלף) ממילא לא יכלה להיות לו מציאות כלל ולכן הם היו משועבדים ועוד משועבדים תחת עם שמסמל את החומר וכל המציאות הזאת מבטאת מציאות של "לא", של חוסר קיום. והוא מרחיב שם עוד הרבה וכדאי לקרוא.

עקרון נוסף שאנו מוצאים בסדר של המציאות הוא ההתנגדות של עמלק שמופיעה לפני התקדמות ועליית מדרגה של עם ישראל - לפני מתן תורה ולפני הכניסה לארץ וכמובן הצורך בחיסולו לפני שעם ישראל יכול להגיע לשלבו הסופי. ואולי גם לכן התנגדות הנאצים לעם ישראל הופיעה דוקא בשלב של העלייה והשיבה ובניית עם ישראל מחדש בארצו.


אני לא יודע למה לא הגבת עדיין לדברי, אבל אם זה מפני שהצעתי לך ללמוד מהר"ל, אז אין לך ממה לחשוש, לא התכוונתי לבקש ממך לקרוא דברים שקשורים לציונות.

 

[חסיד אשלג]

‫יפה, מסכים באופן כללי עם דבריך.‬

 

[REALI]

וכדרך אגב אני גם אעתיק לפה

דברים שכתבתי לפני שנה באחד הפורומים כאן.

אם הקב"ה היה רוצה לברוא עולם של מושלמים כולם היו מלאכים, שהם מושלמים.
אבל עיקר הבריאה היא למען האדם ואדם משמעו תיקון ומשמעו לעבוד על מנת להגיע למושלמות.
ולכן רובנו חסרים וצריכים לעבוד על עצמינו וצדיקים יש מעט.

ולכן העולם בבסיסו ניברא כשכבר טבוע בו החטא, ע"מ שיהיה עולם של תיקון:
חטא הירח בשמים - שהיא קטנה וגדלה - מבטא תהליך של תיקון,
חטא הארץ - שבעצים עצמם אין טעם פרי אלא רק בפירות - מבטא שיש תהליך בניה ותיקון עד שמגיעים לפרי,
וחטא האדם בנפשות - אכילה מעץ הדעת טוב ורע - מבטא ניתוק מהקב"ה (עץ החיים) וחיבור הן לטוב והן לרע וצורך בתיקון ותשובה אל ה'.

חז"ל ביטאו זאת באומרם שכמה דברים קדמו לעולם, כלומר עומדים בבסיס העולם והם הרעיון שעומד מאחורי העולם והמטרה שלו, ביניהם:
"תשובה קדמה לעולם" - עולם של חיסרון ותיקון.
"שמו של משיח קדם לעולם" - משיח משמעו להפוך חושך לאור.

כלומר חטא אדם הראשון הוא חלק מהבריאה עצמה,
וכך גם העונש שקיבל. העונש הוא לא אקט חד פעמי אלא מעצב את מבנה הבריאה:

יש מוות וחיסרון.
צריך לעבוד ולהזיע ע"מ ליצור דבר מתוקן.
יצירת חיים = חיבור לקב"ה ובניית העולם - כרוך בעצב. (עצב= קיים חסרון)
ויש מלחמה בין הנחש לאדם - בין כוחות הרע והטוב.

זו היתה כוונת הבריאה ולא "טעות" ,
בשביל זה הדגמתי שהחטא קיים גם בשאר מימדי הבריאה - בשמים, בארץ, ובנפש. (האדם).

חזל אומרים שרצה הקב"ה לברוא את העולם בדין וראה שלא יכול להתקיים ושיתף עמו מידת הרחמים.

דין = הכל כמו שצריך להיות עפ"י הדין והאמת, כלומר עולם מושלם.
עולם כזה לא יכול להיות קיים שהרי רק הקב"ה קיים ולא יתכן עוד מציאות,
לכן שיתף רחמים = עולם חסר שהולך ומשלים את עצמו (כשמרחמים על מישהו זה כי מאמינים שהוא ילך וישלים את עצמו ויהיה בסדר בסוף, וכן מלשון רחם של אישה שהולך ומשלים את העובר עד שמוכן לחיות בעול). כלומר הוא יצר עולם שבמהותו הוא חסר - קיום שאינו קיום. ולא סותר את מציאות הבורא ("עלמא דשיקרא" = כי אין לו קיום באמת, והכל בו נמוג עם הזמן בבליה ומוות).

וזה גם מראה שכל החטא הנ"ל (וגם העונש שמבטא מוות וחסרון כנ"ל) הוא לכתחילה.
(וכך גם חטאים כמו חטא העגל והמרגלים - כולם היו צריכים להיות לכתחילה)

וכאן צריך להפריד בין השאלות. ולומר שזו תשובה על השאלה האם אלוקים לא ידע שיחטאו.
עכשיו נישאר לנו שאלה שניה למה הוא מעניש על זה.

קודם כל צריך לתפוס את העונש כמשהו שמחובר לחטא והמשך ישיר שלו ולא כתגובה חיצונית של נקמה.
והראיתי את זה כבר איך שהחטא והעונש הם היינו הך.

לגבי השאלה איך יש רע בעולם אם ה' בראו כדי להיטיב, מה שכתבתי עונה גם על זה.
הקב"ה לא רצה עולם שלם שאין בו חסרונות, אלא דוקא עולם חסר שמשלים את עצמו.
ממילא מופיעים בו כל החסרונות והרוע ועל האדם מוטל להתמודד איתם.
ואדרבא לשם כך הוא ניברא - כדי להתמודד עם הקשיים האלו.

עכשיו ענינו על זה ונישארה השאלה:
איך עולם כזה מבטא את טובו של ה' אלינו.
מה שנוהגים לענות זה שיש בחינה יותר שלמה כשהאדם הגיע למשהו מתוך עבודה ותיקון מאשר שהכל שלם מלכתחילה.
וזה בדויק האל רחום, כנ"ל שיש חיסרון והוא הולך ומשלים אותו (כמו הרחם) ולא שהכל מושלם מלכתחילה.
ואכן בסוף העולם מגיע למידת הדין שהכל בו מושלם.

 

[חסיד אשלג]

כנ"ל, חוץ מהסוגרים של הלכתחילה כפי שצינתי כבר

 

[REALI]

נתחיל מחטא העגל,

ראשית חז"ל כן אומרים זאת: אמר רבי יהושע בן לוי: לא עשו ישראל את העגל, אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה. שנאמר: מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים. והיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב ולבי חלל בקרבי, ולא היו ישראל ראויים לאותו מעשה, דכתיב מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים. אלא למה עשו? לומר לך, אם חטאו רבים אומרים להם: כלך אצל רבים שעשו תשובה, ואם חטא היחיד אומרים לו: כלך אצל יחיד שעשה תשובה.
ורש"י פירש: כי גזרת מלך היה לשלוט בהם יצר הרע, כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה.

וכדי לבאר את דברי חז"ל אביא פה תשובה שכתבתי כאן לא מזמן באחד הפורומים, לגבי השאלה כיצד אהרון השתתף בחטא העדל ומדוע שרתה השכינה על משה דוקא לאחר העלייה השלישית להר, ואלה הדברים:

שני מנהיגי ישראל במדבר משה ואהרון באים למלא כל אחד תפקיד שונה בהנהגה. משה מנהיג מלמעלה כלפי מטה ואילו אהרון מנהיג מלמטה כלפי מעלה.
משה הוא נותן התורה ועיניינו להוריד את דבר ה' ואת השפע השמיימי מן השמים אל העם,
לעומתו אהרון הוא "נציג העם" ומטרתו היא לחבר את העם אל ה' והוא שליח העם להקרבת קורבנותיו אל ה'.
כנגדם אנו מוצאים אף שני כלים במשכן שאלו תפקידם,
ארון הברית אשר בו מונחות הלוחות שהם דבר ה', ואף דבר ה' בדברו אל משה נישמע מבין שני הכרובים אשר על הארון.
והמזבח אשר בו העם מקריבים מצידם קורבנות לה'.

בחטא העגל משה בושש לרדת מן ההר - כביכול מתבייש לרדת מן ההר, מתבייש להוריד להם את השפע השמיימי. וכך העם נותר ללא הצד שמשה אחראי עליו, של הורדה מן השמים. החטא של העם הוא שהם חשבו שהם יכולים למנות מעצמם מישהו או משהו שיהיה אחראי על הורדת השפע מן השמים. על העגל הם מכריזים אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך ממצרים, אך זה לא מונע מהם מלהכריז "חג מחר לה'", כלומר העגל לא בא כתחליף לקב"ה, אלא הוא בא כתחליף למשה שאף הוא מכונה לאורך כל הפרשה ואף בפי ה' עצמו כמי שהעלה את בני ישראל ממצרים.
באופן כללי חטא עבודה זרה במקרא, לא בא בדר"כ כהתכחשות לקב"ה, אלא בא בתור חשיבה שהאדם יכול ע"י אמצעים שהוא עצמו יוצר, לשלוט בכוחות השמים והארץ ולהוריד עפ"י רצונו האישי שפע מן השמים. גם כאן זה אותו החטא, בחשיבה שהעם יכולים למנות "משה" משלהם שיוריד להם שפע כרצונם.
חטא זה הוא בעצם הרחבת יתר של הצד האנושי ביחסי א-להים - אדם, בכך שהאדם מנסה לדחוק ולתפוס גם את מקומו של הא-להים עצמו. ממילא באופן מהותי החטא היה צריך לבוא דוקא דרך אהרון שהוא זה המייצג את הצד האנושי הזה שבעבודת ה'.
מצד שני התפקיד של המשפיע הא-להי גם לא יכל לבוא לגמרי מן האדם שהרי הוא מייצג קבלה מן השמים ולכן מבחינה מסויימת העגל גם יצר את עצמו כפי שמעיד אהרון.
ואכן רואים שבנוסף ליצירת העגל המייצג את ההשפעה מלמעלה, אהרון הוסיף ובנה לפניו מזבח, תוצרת ידי אהרון - כלומר אכן ניסו להשלים את המשוואה של עגל משפיע מלמעלה במקום משה, ומזבח להקרבה מלמטה - עדיין מאהרון.

כל זה עדיין לא מסביר כיצד אהרון השתתף בחטא מבחינה אישית, אמנם יש כאן הסבר עקרוני ומהותי יותר על חלקו של אהרון בחטא, שחטא מסויים זה ממילא היה חייב לבוא לידי ביטוי דוקא דרך אהרון.

לגבי השאלה השניה כמובן שהשכינה שרתה עליו גם בפעמים הראשונות, וכבר מוזכר שהענן שכן עליו בדברו עם ה' ושדיבר עמו פנים בפנים, כבר אחרי העליות הראשונות.
אמנם אתה צודק שרק אחרי הפעם השלישית קרן עור פניו.
העליה השלישית באה כתיקון לחטא העגל ובה משה קיבל את הלוחות השניים. הלוחות הראשונות היו מעשה ידי א-להים, ואילו הלוחות השניים נפסלו בידי משה עצמו. עם הלוחות הראשונים ניתנה תורה שבכתב בלבד, ואילו עם הלוחות השניים ניתנה גם תורה שבעל פה.
בעוד בחטא העגל עם ישראל התפרץ להשתלט על ההשגחה וההשפעה הא-לוהית, הרי שבלוחות השניים הקב"ה בעצמו משתפם ביצירת התורה ונתינתה, כלומר הם אכן נעשים שותפים פעילים בהורדת השפע הא-לוהי. ולכן כאן הם אלו שפוסלים את הלוחות ולא הקב"ה וכמו כן הם מקבלים את התורה שבעל פה שבעצם מסמיכה אותם להיות שותפים פעילים בנתינת התורה ויצירתה.
מדרגה זו היא כמובן הרבה יותר גבוהה ומראה על חיבור הרבה יותר עמוק עם הקב"ה ולכן גם כאן גדולה יותר השכינה ששרתה על משה וקרן עור פניו, כעין אדם הראשון לפני החטא שלבש כותנות אור.

עד כאן הדברים וכעת נמקד אותם לעניינינו. אמרנו שחטא העגל הוא בעצם התקרבות יתר לקב"ה, והתפרצות מעבר לתחום שלנו אל התחום של הקב"ה, התחום של ההשפעה לעולם והנהגת העולם. כעת נבין למה החטא קרה דוקא בשיא מתן תורה, כפי שמבאר המהר"ל את דברי חז"ל שחטא העגל התרחש בזמן ששתי טפחים מן הלוחות היו בידיו של משה ושני טפחים בידיו של הקב"ה ושניים באמצע, כעין שניים שאוחזים בטלית שהדין שיחלוקו כשותפים וכך גם כאן מדובר בשלב של עצם הנתינה, לא בשנייה לפני שהלוחות רק בידיו של הקב"ה ולא בשנייה אחרי כשהלוחות רק בידיו של משה, אלא בזמן הנתינה עצמה שמבטא את החיבור, הקישור והשותפות עם הקב"ה ולכן דוקא ברגע זה היה החטא, כי בעצם החטא נובע מעצם הנתינה של התורה ומעצם החיבור עם הקב"ה, כפי שאמרנו שהחטא הוא בהתחברות יתר עם הקב"ה. וכעת מובנים דברי חז"ל שהם הקימו עולה של תשובה ולימדו תשובה לעולם, שהרי התשובה משמעותה שיבה אל הקב"ה ושאיפה להתקרב אליו כמה שיותר, וכאן במתן תורה נוצר החיבור הכי גדול אי פעם עם הקב"ה שזה לימוד התשובה הכי גדול שאפשר ללמד את העולם ודוקא מרוב שהתקרבו יותר מידיי חטאו בעגל.

כעת מובן גם כיצד דוקא בעקבות חטא העגל קיבלנו את הלוחות השניים שבהם תורה שבע"פ המבטאת קרבה יתרה לקב"ה, עד כדי שאנו בעצמינו נעשים שותפים ביצירת התורה הא-לוקית והשפעתו לעולם. כלומר הקב"ה "הסדיר" את הרצון של העם להיות חלק מהקב"ה ושותפים בהנהגתו, בתוך מסגרת התורה ונפש האדם והעולם "וחיי עולם נטע בתוכינו - זו תורה שבעל פה".

 

[חסיד אשלג]

תודה, יישר כוח.

 

[REALI]

גם אני עדיין המום מהדברים האלו.

 

[REALI]

הבסיס, אגב, לפירוש זה של חטא העגל,

הוא בדברי הכוזרי שמפרש שהעגל בא למלא את אותו התפקיד של לוחות הברית (שגם הם למעשה סוג של פסל חומרי), רק שהם טעו בכך שהם חשבו שהם יוכלו לבד לייצר אותו כפי דעתם ורצונם, במקום לקבל אותו מן השמים כפי שה' יקבע.
וכן בדברי המהר"ל המביא את דברי חז"ל על שחטאו ע"מ ליתן פתחון פה לבעלי תשובה ומבאר שחטאם נבע מעצם האירוע של נתינת התורה.

 

[REALI]

כעת נתייחס לחורבן הבית.

הדבר הראשון שהתנ"ך מספר לנו על שלמה המלך, לאחר שמקיים את צוואת דוד ואחרי שהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד-שְׁלֹמֹה, הוא שהוא התחתן עם בת פרעה:
וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה, אֶת-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַיִּקַּח אֶת-בַּת-פַּרְעֹה, וַיְבִיאֶהָ אֶל-עִיר דָּוִד, עַד כַּלֹּתוֹ לִבְנוֹת אֶת-בֵּיתוֹ וְאֶת-בֵּית יְהוָה, וְאֶת-חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב. רַק הָעָם, מְזַבְּחִים בַּבָּמוֹת: כִּי לֹא-נִבְנָה בַיִת לְשֵׁם יְהוָה, עַד הַיָּמִים הָהֵם.
עוד לא הוזכר דבר לגבי זה ששלמה הולך לבנות את בית המקדש, אך התנ"ך החליט להזכיר זאת כהערת אגב דוקא בהקשר של לקיחת בת פרעה.
ואומרים חז"ל: אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי.
כלומר אנו רואים שמבחינה מסויימת עפ"י תיאור התנ"ך, בית המקדש נבנה כחלק מסיפוק צרכיה של בת פרעה. וחז"ל מעירים שמסיבה שמאותה סיבה גם קמה רומא שהחריבה אותו.
שלמה לקח לו אלף נשים ויש להניח שביניהן היו בנות מלכים רבות, אך התנ"ך וחז"ל בחרו להתמקד דוקא בבת פרעה. פרעה ומצרים המסמלים את השיעבוד לחומר והניתוק מהקב"ה. כלומר יש כאן אמירה שעוד בטרם נבנה המקדש כבר הונחו היסודות לחורבנו וזו מהסיבה הפשוטה שאנו עדיין משועבדים לפרעה ולא מוכנים עדיין לחיבור המלא הזה עם ה'.
מה שמדהים כאן הוא שחז"ל אומרים לנו מראש שלא רק בית המקדש הראשון עתיד להיחרב אלא גם השני. שהרי הבית הראשון נחרב ע"י הבבלים, אך חז"ל מתארים שכשנשא את בת פרעה רומי קמה, כלומר מי שעתידים להחריב את הבית השני.
וכן אומרים חז"ל שביום שנחרב המקדש נולד המשיח, כמובן שאין זו אמירה כפשוטה אלא הכוונה שהיסוד לגאולה השלמה הוא דוקא ע"י שבית המקדש יחרב ויבנה במקומו בית חדש שהוא מבחינה אחרת. וכן אומרים חז"ל שהמשיח יושב בפיתחה של רומי וגם כאן כמובן אין האמירה כפשוטה אלא יש כאן את אותה הכוונה בדיוק - שהגאולה תבוא דוקא ע"י חורבן המקדש ובניית קומה חדשה שתקום במקומו.

את הצורך בשלושה בתי מקדש ניתן להסביר בפורום קבלה בקלות. יש מבנה שטבוע עמוק ביסודו של העולם ושלכן מופיע בתופעות רבות. הכוונה למבנה של שלישייה: אחד נותן אחד מקבל והשלישי קומה חדשה שמורכבת משניהם.
זכר - נקבה - ולד.
חסד - גבורה - תפארת (או רחמים).
בית המקדש הראשון הוא מהבחינה של המשפיע ושל החסד. יש בו התגלות ה' גלויה בעשרה ניסים שהיו בבית המקדש לעיני כל, ודבר ה' יוצא ממנו בגלוי ע"י נביאים (שרובם התנבאו בבית המקדש). מהברכה שיורדת דרכו לעולם יש עושר עצום בממלכה שהופכת להיות האימפריה השלטת בעולם. ובמרכזו ארון ה' המסמל את שכינת ה' בתוכינו.
בית המקדש השני הוא מהבחינה של המקבל ושל הגבורה. כאן המרכז הוא כבר לא הקב"ה (שהוא הנותן, המשפיע), אלא עם ישראל עצמו (שהוא המקבל). אין נביאים ודבר ה' יוצא לעולם מהמקדש בניסתר דרך הסנהדרין שיושבים שם ודרך חכמי המשנה ותורתם (כלומר דרך עם ישראל עצמו). אין שם את עשרה הניסים הגלויים ואין שם את הארון המסמל את שכינת ה', אלא מרכזו עכשיו הוא התורה היוצאת משם ועבודת הקורבנות מצד עם ישראל וכן תפילתם בבית המקדש, ולכן כעת החכמים מנסחים נוסח תפילה ציבורית לעם. גם הברכה כבר לא שופעת ולעם ישראל קשה להישאר ממלכה עצמאית והמלכות שהם כן מקימים היא לא מלכות בית דוד היושבת על כסא ה', אלא מלכות בית חשמונאי, כלומר מלכות של כהנים המסמלים את הצד של העבודה של עם ישראל, כלומר המלכות היא מהצד של המקבל (עם ישראל) ולא מהצד של הנותן (הקב"ה).
בית המקדש השלישי יהיה סינטזה ביניהם הבנויה מכל הגוונים בבחינת תפארת. שייבנה במהרה בימינו אמן.

 

[חסיד אשלג]

אמן, יישר כוח!

 

[REALI]

השאלה המתבקשת היא שסוף סוף

הם כן חטאו, ומעבר לזה שיש כאן תהליך קבוע מראש יש כאן גם חטא.
לשאלה של הבחירה החופשית לעומת ההשגחה אני לא נכנס, כי לדעתי זה לא בתחום ההבנה שלנו וזה בעצם אותה שאלה כמו לשאול כיצד בכלל יתכן שאנו קיימים כאשר הקב"ה קיים, שאלו שאלות פילוסופיות ששואלות על הקב"ה במקום לשאול על האדם ולכן אני לא כ"כ אוהב להתעסק איתם. אני רק אזכיר את דברי הרמב"ם שמסביר לגבי "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה" שודאי שזה תהליך שהיה חייב לקרות במציאות, אך ע"י מי זה יתבצע זה כבר היה בבחירה חופשית של המצרים, ואני בטוח שגם במצרים היו "חסידי אומות העולם" כדוגמת בת פרעהשהצילה את משה, וכן אנו מוצאים את שלושת יועצי פרעה - בלעם, איוב ויתרו שכל אחד יעץ לו אחרת לגבי מה לעשות לעם ישראל, כלומר היו שם דיעות שונות ובחירה חופשית אם להשתתף עם פרעה או לא, וכן כתוב "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה" כלומר יש כאלו שבחרו אחרת מפרעה. וכנ"ל לגבי חטא העגל שגם אם החטא מוכרח עדיין היתה להם בחירה ומי שעשה זאת עשה זאת מבחירתו, שכידוע רק כשלושת אלפים איש השתתפו בעגל ושאר העם בחר שלא להשתתף בו.
ועיקר מה שאני רוצה להגיד הוא שיש מצב בו התהליך ההסטורי מחייב חטא מסויים כמו שתיארתי לגבי חורבן בתי המקדש, ולכן האדם לא יוכל לחמוק מכך, אך מצד שני גם אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו וסביר להניח שהוא לא כועס עליהם, וזה מפני שהחטא לא נובע ממרידה בה' אלא מחוסר בשלות כלפי המציאות, שהרי ברור שלא כל אחד שמחליט יכול לבנות בית מקדש וכבר הוא יהיה דבק בה' ואחרית הימים תגיע, אלא צריך לעבור תהליך (וכמו שתיארתי את הצורך בשלושה בתים) וכמו שראינו שהבית נבנה כסיפוק צרכי בת פרעה כלומר כשיש חוסר בשלות אז עבודת ה' עצמה היא לצורך פרעה - לצורך היצר הרע. ועד שהתהליך יושלם האדם לא יכול לחמוק מן החטא, כי החיבור לה' גדול עליו והוא מעוות את אותו החיבור עצמו וחוטא, וכדברי מנשה המלך שאמר שאעפ"י שהם היו תלמידי חכמים הם עבדו עבודה זרה מפני שבמציאות שלהם שלטה תשוקה כ"כ חזקה לדבקות בא-לוהים והם לא היו בשלים לכך אז עיוותו את זה לע"ז. ולכן כמובן שבתי המקדש חרבו מפני עוונותיהם של ישראל אך זו רק הסיבה המיידית והחיצונית לחטא ולחורבן, והסיבה הפנימית יותר היא חוסר הבשלות של העם למקדש ולכן גם החטאים היו עיוות של עבודת ה' עצמה - בבית ראשון שאמרנו שהוא מצד המשפיע ושכינת ה' היורדת עלינו, חטאו בע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז קיים בעולם של חיבור גלוי יחסית עם הא-לוהים וכנ"ל (ולא כמו בעולם שלנו שאנו חיים בהסתר פנים וממילא בטל יצר הע"ז), גילוי עריות מבטא עיוות בקשר האינטימי שעפ"י הסוד משקף את הקשר האינטימי שלנו עם ה' ואת השכינה השוכנת עלינו, ושפיכות דמים מבטאת אף היא עולם של א-לוקות בה היחס לאדם הוא מוחלט והעונש הוא מוחלט - עונש מוות (כפי שמופיע בדר"כ בדיני תורה שבכתב) ולכן אף היחס שלהם למי שלא מצא חן בעיניהם היה באותה מוחלטות - של העברתו מן העולם (בניגוד להנהגה היותר ניסתרת של תורה שבע"פ ששם כמעט בלתי אפשרי להגיע לעונש מוות, והדינים בה הם הכרעות בין צדדים ולא מוחלטות).
בבית שני המיקוד הוא פחות בשכינת ה' עלינו אלא יותר מצד העבודה שלנו מלמטה ולכן החטא הוא בהתאם והוא עיוות של העבודה שלנו. "שנאת חינם" - בעוד הבית הראשון הוא בבחינת תורה שבכתב - שבאה מצדו של ה' שהוא אחד פשוט וממילא הדינים בה מופיעים ככללים וכעקרונות כלליים ומוסריים וכמעט ללא פירוט, הרי שבית שני הוא בבחינת תורה שבע"פ שבאה מצידינו וממילא כפי מורכבותו של האדם כך גם התורה שבע"פ מלאה מוכבויות של פירוטי דינים וכפי שוני האדם איש מרעהו כך התושב"ע מלאה במחלוקות וכיוונים שונים לעבודת ה', אך הם לא היו בשלים לכך ולכן חטאו באותו הדבר בדיוק - שנאת חינם, ושנאו כל מי ששונה מאיתם ושדרך עבודתו את ה' שונה.
ומפני כך אמרו חז"ל שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.


ואביא את דברי מנשה ממקורם:
רב אשי [...] אמר: למחר נפתח בחברין [מחר נפתח (את הלימוד בדיון) בחברינו]. אתא מנשה איתחזי ליה בחלמיה [בא אליו מנשה בחלום]. אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן [חברך וחברי אביך אתה קורא לנו]? מהיכא בעית למישרא המוציא [מהיכן בוצעים את הפת לברכת המוציא]? - אמר ליה: לא ידענא [איני יודע]. - אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן [מהיכן בוצעים את הפת לא למדת ואתה מכנה אותי חברך]? - אמר ליה: אגמריה לי [למדני], ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא [ולמחר אני דורש בשמך בשיעור]. אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא. אמר ליה: מאחר דחכימתו כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה [מאחר ואתם חכמים כה גדולים מה טעם עבדתם עבודה זרה]? אמר ליה: אי הות התם [אם היית שם] - הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי [היית מרים את שיפולי גלימתך ורץ אחרי עבודה זרה]. למחר אמר להו לרבנן [אמר רב אשי לחכמים]: נפתח ברבוותא [נפתח ברבותינו]. (בבלי סנהדרין קב ע'ב) 'הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי' - רש'י: (שם): מפני יצר עבודה זרה שהיה שולט [ בימי המקרא ] .

 

[REALI]

ושכחתי להוסיף

לגבי דברי מנשה על יצר ע"ז, שחז"ל אומרים שכאשר ביטלו את יצר הע"ז יצא גור אריה של אש מבית קודשי הקודשים - לומר לך שמאותה התשוקה ללכת לעבוד ע"ז, נובעת גם התשוקה לעבודת ה', וכשזה התבטל גם זה התבטל. ולכן הסברתי שבעבודתם ע"ז הם בעצם עיוותו את חשק עבודת ה' שהיתה טבועה בהם ורק שהם לא היו בשלים אליה.

 

[REALI]

מתוך כך ניגש לחטא המרגלים,

גם בחטא המרגלים הם היו מוכרחים לחטוא מאותה הסיבה בדיוק שהם לא התאימו להיכנס לארץ ישראל ולא היו בשלים לה ולכן חטאו בהתאם. הם היו דור דעה שראו על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במעשה מרכבה, הם חיו חיי ניסים ואכלו מן מן השמים ומים מן הסלע, נעליהם לא בלו, הם חיו יחד עם ה' בגלוי והם לא הוצרכו לעבוד ובמילים אחרות הם חיו בעולם שאין בו תהליכים ויונקים מזיו השכינה - מעין עולם הבא. הייעוד שלהם היה קבלת התורה ומפני כך הם חיו בחיים שמחוברים לשמים. הם "מטאור" שקוטע את הרציפות הנורמלית של ההסטוריה והם לא חלק מקו הרציפות הזה, ומסיבה זו הם לא יכלו להכנס לארץ. שעיניינה של ארץ ישראל (ואף של עם ישראל עצמו) הוא בדיוק ההיפך - לחיות בתהליכים. לא לשתות ממיימי היאור הזמינים, אלא לעבוד את ה' ולהשיג את ברכתו בעמל. לכן כל חייהם ובכלל זה קבלת התורה עצמה, היו במדבר - כלומר במקום שאינו מן היישוב ואינו מן הסדר הטבעי של העולם. ולא דומה מי שמכיר את הקב"ה דרך המן השמיימי למי שמכירו דרך ביכורי השדה. ולכן חטא המרגלים היה מוכרח - הם דור אל-טבעי, אל-עולם הזה, ולא דור של ארץ ישראל ושל עמל. וזה בדיוק מה שהם לא יכלו לסבול בארץ - הם היו רגילים לאנושיות קטנה, עם של עבדים שהקב"ה דואג להם, אך בארץ ישראל הם ראו שהאנושיות עצמה מתגדלת והארציות עצמה מתגדלת - אנשים ענקיים ופירות ענקיים - ארץ בה ה' וברכתו מתגלים דרך הארציות עצמה, ואת זה הם לא יכלו לסבול. ולכן גם עונשם שלא יכנסו לארץ לא היה עונש חיצוני, אלא תגובה טבעית למצבם ובהתאם לעיניינם בעולם - דור "שמיימי" חד פעמי שיחיה בבחינת מידבר שלא כסדר הטבעי של העולם ויקבל את התורה השמיימית. אך אין מקומו בסדר הטבעי של העולם שמרכזו בארץ ישראל.


ובכלליות אעיר כאן, שכל אירוע המוזכר בתורה הוא בא ללמד אותנו משהו. ואם הוא בא ללמד אותנו משהו סימן שזה נוגע גם לנו. ואם זה נוגע גם לנו זה אומר שזה לא היה ארוע מקרי, אלא ארוע שנובע מתוך עקרונות שטבועים בסדר העולם ובסדר האדם ושמפני כך ארועים אלו גם עתידים לחזור על עצמם אצלינו ובכל דור ודור. וממילא ניתן להבין שכל אירוע המופיע התורה - גם אם הוא חטא - הוא מוכרח מצד סדר המציאות והוא לא ארוע מקרי שבמקרה קרה ושחבל לנו שקרה ושהיינו מוותרים עליו.

ועיקר מה שרציתי להעביר בכל השירשור הזה, הוא שנתייחס בכבוד לעם ישראל שהם בניו של הקב"ה, וכמו שנאמר בפרשתינו "קדשים תהיו כי קדוש אני ה' א-להיכם", שאין כאן רק ציווי, אלא גם אמירה והבטחה, שמפני שאני ה' קדוש ואני יצרתי אתכם כעמי ואני א-להיכם, ממילא גם אתם תהיו קדושים. וכך יש להתייחס אליהם. ובטח שלא להוציא עליהם לעז ולאמר שאם הם חטפו ייסורים למיניהם זה מפני שחטאו בחטא זה או אחר.

שנזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה.

 

[REALI]

ולעניין חטא המרגלים ודור המדבר יש להוסיף,

שמתוך כל הדור ההוא היו שניים שכן נכנסו לארץ, יהושע וכלב. יש כאן את העניין של המשכיות היניקה מן השמים תמיד גם כשהמרכז הוא בארץ, בבחינת אש התמיד, שהיתה אותה האש שירדה מן השמים ומעולם לא פסקה, וכך גם היניקה מן התורה ממשיכה תמיד בהעברת המסורה ופני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה - שיהושע יונק ממשה וכן כל העברת המסורת אח"כ, היא בעצם המשך ישיר של החיבור של משה ושל דור המדבר לשמים ולכן כן נכנסו אנשים מדור המדבר לארץ, שהם בבחינת אש התמיד, ועל זה נאמר "קול גדול ולא יסף" שהקול השמיימי של מעמד הר סיני מעולם לא פסק.
אך למה דוקא יהושע וכלב? בפשטות זה מפני שהם לא חטאו בחטא המרגלים, אך הסיבה היותר עמוקה לכך שהם לא חטאו, מונחת שוב ביסודו של העולם ובסדרי ההשגחה בהסטוריה. והסיבה היא שהם היו נשיא שבט יהודה ונשיא שבט אפרים, ובניגוד למדבר ששם כפי שאמרנו המרכז היה הצד השמיימי מעין עולם הבא ושלכן שבט לוי שעיניינו לחבר את העם לשמים ולעולם העליון, היה השבט המרכזי שם, בניגוד לשם, בארץ ישראל המרכז הוא בארציות ובעולם הזה ולכן השבטים המרכזיים הם שבט אפרים ויהודה, בבחינת משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. שיוסף מבטא את השליטה על החומר ועל הארציות כפי שהתבטא בנסיון אשת פוטיפר ומתוך כך הוא גם עולה למדרגה של מלכות על החומר ופיתוחו של הארציות במובן החיובי שלו ולכן היה המשנה למלך והשליט על כל ארץ מצרים (ודוקא מצרים), ויהודה הוא המקדש את החומר, בבחינת מידת המלכות המגלה את הימצאותו של הקב"ה בתוך העולם הזה ובתוך הארציות עצמה. ולכן נכנסו דוקא יהושע וכלב לארץ. ויהושע היה המנהיג כי משיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד, שקודם יש לשלוט בחומר ורק אח"כ לקדשו, בבחינת בונים בחול ואח"כ מקדשים.

נ.ב. גם לעניין הסדר שבחורבן בית המקדש ניתן להוסיף, שישראל נמשלו לירח וכפי שמחזור הירח הוא חמשה עשר ימי התמלאות ולאחר מכן חמישה עשר ימים בהם הלבנה נחסרת, כך גם ישראל - חמש עשרה דורות מאברהם עד שלמה שאז נבנה המקדש כשהלבנה במילואה, ועוד חמש עשרה דורות משלמה עד צדקיהו שאז הלבנה נחסרה לגמרי וחרב המקדש.

 

[סתם אחד שיודע]

אתה מוזמן לצפות בסרט התיעודי המצורף‬

ואולי לזכות להפריד סוף סוף
את המילה 'ציוני' מהמילה 'דתי'
מההגדרה של - 'ציוני דתי'.

[URL]http://www.youtube.com/watch?v=WVmA1-j4bhk&feature=related[/URL]

כל דתי הוא מספיק ציוני במהותו
גם מבלי "הציונות" שלהם
ששמה לה למטרה להפריד את היהודי מדתו!

הגיע הזמן שתתנתקו מהם
לפני שהם ימשיכו לנתק אותכם
מיישוביכם ומדתכם.

 

[סופר מהיר]

ניתן בהחלט לעמוד ולקרוא תהילים, הרי זה משובח!

 

[אורחת בפורום1]

בוודאי שכן!

המינימום ש"שומרי המצוות" שלא מתגייסים ולא עושים צבא יכולים לעשות זה לעמוד בצפירה ולכבד את זכר הנופלים, אותם ילדים בני 19 שעוד לא התחילו בכלל את החיים שלהם ונפלו בקרבות ישראל על מנת ש"שומרי המצוות" יוכלו לשבת בשקט ללמוד תורה.
אותם נופלים שמתו על מנת להגן על ארץ הקודש שלנו, זו שבתקופת התנ"ך כולם נלחמו עליה ולא קיבלו פטור כזה או אחר בגלל היותם דתיים.