0-10
0 רציתי לכתוב דברים מלאי משמעות. רציתי לכתוב אותם ברמה שתשביע את רצוני כמו גם את רצונם של הקוראים. מה שכותב אני עכשיו הוא ניסוי. ניסיון לחפור במחצבי ליבי, ללטשם ולהציגם בפניכם כיהלום. אחדים מכם יראו אבן חן מזויפת, פלסטיק יצוק, מקווה אני שחלקכם יסכימו איתי שזהו יהלום. גם אם אחד קטן. דבריי עטופים במליצות מזויפת, כי אינני משכיל. הנוסח שלי הוא ערבוביה של רהיטות, התנשאות, בורות ואמת. גם אם יהיה שנוא בעיניכם, שלי הוא. רובינו מעבירים את חיינו בניסיון לצבור ידע, בניסיון לצבור ניסיון... ישנם סודות בעולם, רבים משנוכל לגלות את כולם, אבל רובם אינם אלו שעלינו לחפש. אינני יודע שום סוד, אבל יודע אני שהדבר הרחוק ביותר מהבנתי הוא עצמי. רוב בני האדם בטוחים שהם מכירים את עצמם, מבלי שניסו. הדרך הארוכה, הקשה, המפתיעה ורבת-הערך ביותר היא החיפוש העצמי. אני יודע שהכתוב כאן הוא צעד בדרך. 1 בדרך נצעד עירומים, ללא בגד או תיק. ללא מפה שתנחה, ללא נעליים נוחות, ללא מושג מתי יבוא האור או החושך ומבלי לדעת מתי נחלה או נמות. לא נדע שהתחלנו לצעוד בה עד שנגיע למחציתה, לא נדע את אורכה עד שנסיימה ולא נדע שליוו אותנו כל הדרך. רבים השואפים שנגיע לסופה, רבים יותר שואפים שניכשל, על-מנת שיוכלו להצדיק את כישלונם הם. רובם לא הגיעו לשם בעצמם, כולם יגיעו לשם בסוף. 2 בדרך, כל אחד מנהיג לעצמו. בחיפוש אחר הדרך יהיה לרובנו מדריך מבחוץ. כל רגע הוא שיעור, כל אדם הוא מורה שבדרך-כלל יורה לנו איך לא לנהוג. המדריך איננו חשוב, אך הוא המדריך היחיד. ישנן דתות, שעיקרן טוב אך רבים האנשים שיידבקו בתפל. כל דת, כת, אגודה או מסורת טומנת בחובה שיעורים שעלינו ללמוד, אבל אין עלינו לשגות ביישום. יישום לשם היישום איננו מומלץ, משום שלרובנו הוא גורם לאבדן הדרך. אבל ישנם מקרים שבהם היישום מוביל לתובנה ולא ההיפך. דבריי אינם מובנים, אך מי שיבין אותם מראות עיניו כבר עשה כברת דרך. 3 אני עבד נרצע של החיים. אני עיוור, חרש, אילם, תתרן ומשותק. ההבדל היחיד הוא שאני מודע לכך ויודע שניתן להתגבר על הנכויות הרוחניות הללו. 4 לא רציתי להבין את הדברים, אבל בחרתי להבינם. לא רציתי לדעת, אבל בחרתי בכך. לעיתים אני מרגיש שחיי היו טובים יותר ללא ההרהורים, לו רק יכולתי לחיות את חיי במותרות וסיפוקים מבלי לדעת שריקים הם. בורכתי בפחד, שיותר מהכול גרם לי לתהות, יותר מכול גרם לי לרצות לשאול, למה? אינני יודע למה, לו ידעתי לא הייתי צריך להעביר את רגשותיי למילים, לבייש את הקיום בניסיון לצקת אותו לתוך תבניות אלו. 5 את הסבל ניתן להמשיל לעקיצת יתוש, ככל שנגרד יותר, היא תציק יותר. אם ננסה להתעלם ממנה היא תמשיך להציק. אם נכעס על היתוש נרגיש חסרי-אונים. כל שנשאר לנו לעשות הוא לקבלה כקיימת ולא להקדיש לה מאמץ מיוחד. בחרנו בסבל כמו שבחרנו להתקיים. 6 אילולא היה לו, לאדם, את "אני", לא היה יכול להאשים אחרים. אילו היו מחייבים אותו להפסיק למדוד את "אני" לפי "אתה" או "אתם", היה מרגיש חסר-אונים, ללא נקודת יחס לקיום. אם כאשר תאמר "אני" תדבר בשם הקיום, אז לא יהיה צורך לומר "הוא", "אתה" או "זה". 7 ישנן רק שלוש תשובות: "כן" "לא" ו-"מה זה משנה?" 8 כל שרצה הקיום הוא שנכיר בעצמנו כחלק שלו. כל שעושה האדם הוא ניסיון להבדיל עצמו מהקיום. ישנם רק ה"יש" ו"האין", מי שמקדיש חייו ל"יש", יראה ב"אין" כעונש. מי שחי חייו בקבלה של ה"אין", בשבילו ה"יש" חסר משמעות. 9 כל אור שזוהר מבחוץ, משקף את זה שבתוכנו. כל חשכה שרואות עינינו מבחוץ, מזכירה לנו את שאפל בנו. אם נבין שקורנים אנו אור, נאיר גם את האופל שבנו. עד שנגיע לאור, עלינו לחוות את האפל, על-מנת לדעת למה לשאוף. חוויה של אור לא תשפיע בסביבה מוארת, כדי להבין את מקור האור, על הסביבה להיות אפלה. חושך רק בא להזכיר לנו שרבים המקומות בחיינו שחסר בהם אור. 10 בדרך ישנם פיצולים, אנו מגדירים פיצולים אלו כ"טוב" או כ"רע", כ"צדק" או כ"עוול" וכ"הצלחה" או "כישלון". מי ששאיפותיו היחידות הן השלווה והאושר, לא ייצור לעצמו אשליה של מציאות מאושרת שעליו לשאוף אליה. ההישגיות היא עוכר האושר. אם נמדוד את אושרנו ושלוותנו בהתייחס ל"מעמדנו" בחברה שסביבנו, לעולם לא נשיג את האושר. לפני שתשוו עצמכם לאחרים, תכירו את עצמכם. קודם תבינו כיצד תהיו שלווים ומאושרים, רק אחרי-כן תנסו להמשיך בדרככם בחיים.
0 רציתי לכתוב דברים מלאי משמעות. רציתי לכתוב אותם ברמה שתשביע את רצוני כמו גם את רצונם של הקוראים. מה שכותב אני עכשיו הוא ניסוי. ניסיון לחפור במחצבי ליבי, ללטשם ולהציגם בפניכם כיהלום. אחדים מכם יראו אבן חן מזויפת, פלסטיק יצוק, מקווה אני שחלקכם יסכימו איתי שזהו יהלום. גם אם אחד קטן. דבריי עטופים במליצות מזויפת, כי אינני משכיל. הנוסח שלי הוא ערבוביה של רהיטות, התנשאות, בורות ואמת. גם אם יהיה שנוא בעיניכם, שלי הוא. רובינו מעבירים את חיינו בניסיון לצבור ידע, בניסיון לצבור ניסיון... ישנם סודות בעולם, רבים משנוכל לגלות את כולם, אבל רובם אינם אלו שעלינו לחפש. אינני יודע שום סוד, אבל יודע אני שהדבר הרחוק ביותר מהבנתי הוא עצמי. רוב בני האדם בטוחים שהם מכירים את עצמם, מבלי שניסו. הדרך הארוכה, הקשה, המפתיעה ורבת-הערך ביותר היא החיפוש העצמי. אני יודע שהכתוב כאן הוא צעד בדרך. 1 בדרך נצעד עירומים, ללא בגד או תיק. ללא מפה שתנחה, ללא נעליים נוחות, ללא מושג מתי יבוא האור או החושך ומבלי לדעת מתי נחלה או נמות. לא נדע שהתחלנו לצעוד בה עד שנגיע למחציתה, לא נדע את אורכה עד שנסיימה ולא נדע שליוו אותנו כל הדרך. רבים השואפים שנגיע לסופה, רבים יותר שואפים שניכשל, על-מנת שיוכלו להצדיק את כישלונם הם. רובם לא הגיעו לשם בעצמם, כולם יגיעו לשם בסוף. 2 בדרך, כל אחד מנהיג לעצמו. בחיפוש אחר הדרך יהיה לרובנו מדריך מבחוץ. כל רגע הוא שיעור, כל אדם הוא מורה שבדרך-כלל יורה לנו איך לא לנהוג. המדריך איננו חשוב, אך הוא המדריך היחיד. ישנן דתות, שעיקרן טוב אך רבים האנשים שיידבקו בתפל. כל דת, כת, אגודה או מסורת טומנת בחובה שיעורים שעלינו ללמוד, אבל אין עלינו לשגות ביישום. יישום לשם היישום איננו מומלץ, משום שלרובנו הוא גורם לאבדן הדרך. אבל ישנם מקרים שבהם היישום מוביל לתובנה ולא ההיפך. דבריי אינם מובנים, אך מי שיבין אותם מראות עיניו כבר עשה כברת דרך. 3 אני עבד נרצע של החיים. אני עיוור, חרש, אילם, תתרן ומשותק. ההבדל היחיד הוא שאני מודע לכך ויודע שניתן להתגבר על הנכויות הרוחניות הללו. 4 לא רציתי להבין את הדברים, אבל בחרתי להבינם. לא רציתי לדעת, אבל בחרתי בכך. לעיתים אני מרגיש שחיי היו טובים יותר ללא ההרהורים, לו רק יכולתי לחיות את חיי במותרות וסיפוקים מבלי לדעת שריקים הם. בורכתי בפחד, שיותר מהכול גרם לי לתהות, יותר מכול גרם לי לרצות לשאול, למה? אינני יודע למה, לו ידעתי לא הייתי צריך להעביר את רגשותיי למילים, לבייש את הקיום בניסיון לצקת אותו לתוך תבניות אלו. 5 את הסבל ניתן להמשיל לעקיצת יתוש, ככל שנגרד יותר, היא תציק יותר. אם ננסה להתעלם ממנה היא תמשיך להציק. אם נכעס על היתוש נרגיש חסרי-אונים. כל שנשאר לנו לעשות הוא לקבלה כקיימת ולא להקדיש לה מאמץ מיוחד. בחרנו בסבל כמו שבחרנו להתקיים. 6 אילולא היה לו, לאדם, את "אני", לא היה יכול להאשים אחרים. אילו היו מחייבים אותו להפסיק למדוד את "אני" לפי "אתה" או "אתם", היה מרגיש חסר-אונים, ללא נקודת יחס לקיום. אם כאשר תאמר "אני" תדבר בשם הקיום, אז לא יהיה צורך לומר "הוא", "אתה" או "זה". 7 ישנן רק שלוש תשובות: "כן" "לא" ו-"מה זה משנה?" 8 כל שרצה הקיום הוא שנכיר בעצמנו כחלק שלו. כל שעושה האדם הוא ניסיון להבדיל עצמו מהקיום. ישנם רק ה"יש" ו"האין", מי שמקדיש חייו ל"יש", יראה ב"אין" כעונש. מי שחי חייו בקבלה של ה"אין", בשבילו ה"יש" חסר משמעות. 9 כל אור שזוהר מבחוץ, משקף את זה שבתוכנו. כל חשכה שרואות עינינו מבחוץ, מזכירה לנו את שאפל בנו. אם נבין שקורנים אנו אור, נאיר גם את האופל שבנו. עד שנגיע לאור, עלינו לחוות את האפל, על-מנת לדעת למה לשאוף. חוויה של אור לא תשפיע בסביבה מוארת, כדי להבין את מקור האור, על הסביבה להיות אפלה. חושך רק בא להזכיר לנו שרבים המקומות בחיינו שחסר בהם אור. 10 בדרך ישנם פיצולים, אנו מגדירים פיצולים אלו כ"טוב" או כ"רע", כ"צדק" או כ"עוול" וכ"הצלחה" או "כישלון". מי ששאיפותיו היחידות הן השלווה והאושר, לא ייצור לעצמו אשליה של מציאות מאושרת שעליו לשאוף אליה. ההישגיות היא עוכר האושר. אם נמדוד את אושרנו ושלוותנו בהתייחס ל"מעמדנו" בחברה שסביבנו, לעולם לא נשיג את האושר. לפני שתשוו עצמכם לאחרים, תכירו את עצמכם. קודם תבינו כיצד תהיו שלווים ומאושרים, רק אחרי-כן תנסו להמשיך בדרככם בחיים.