המרחב המשתנה
אנחנו מדברות על דברים שונים. שקיימות חוויות רבות שהן אופייניות לחיים במרחב החברתי הנשי - זאת עובדה. חלק גדול מהן הן חלק מן החיברות שכל אישה עוברת, כולל אלה שאת מזכירה. אבל הן חוויות בעלות משמעות רק בחברה המערבית, ורק במעמד החברתי שאת חלק ממנו. אין בידך שום כלים לבסס טענה כאילו כל אישה, בכל סביבה חברתית, חווה את כל החוויות האלה, וחווה אותן באותה צורה ממש. כל המושגים המשמשים אותנו בהבניית תמונת העולם שלנו, כולל אלה שאת מזכירה -ווסת, הריון, פחד בלילה- הם תלויי תרבות, וככאלה עשויים להשתנות מסביבה חברתית אחת לשניה. או שאת באמת חושבת שהפחד ללכת לבד בלילה שחווה מי שגדלה בעיר גדולה (אפילו לא **כל** מי שגדלה בעיר גדולה, כי יש בהחלט נשים שלא פוחדות מזה) משותף גם למי שגדלה בקהילה סגורה, נאמר בכפר, או בשכונה חרדית? וכי ילדה שגדלה בבית של עשירים חוותה את אותה חוויות רחוב כמו בת חלמעמד הבינוני? וכי חברה שבה נשים סגורות בביתן מזמנת להן אותן חוויות כמו חברה שבה נשים חופשיות להסתובב בחוץ ולעבוד לפרנסתן? הפרשנות הספציפית שנשים נותנים לחוויות שלהן היא גם אישית וגם תלויית תרבות. קחי את חוויית הווסת הראשונה. ש(כמעט) כל נקבה ביולוגית חווה חווייה כזאת - זאת עובדה סטטיסטית. השאלה היא האם המשמעות שהווסת הזו מקבלת בעיניה וחווייתה הייחודית, הן זהות ובעלות אותו המשקל בכל זמן ומקום. אין בידך, ערבה, ואין בידיו של איש, כל אפשרות אפילו להתחיל לבחון את הטענה הזאת, ולמעשה ניתוח היסטורי מראה שהיא מופרכת. חוויית הווסת קשורה קשר הדוק לשאלות על משמעות הגוף הנשי והקשר שלו לנשיות, משמעות אשר ידוע לנו שהשתנתה במהלך הדורות במקומות שונים, ובמיוחד בתרבות המערבית. או קחי את "החרדה מהריון בלתי רצוי בנעורים". מניין לך שחרדה זו קיימת בכל מעמד חברתי, בכל תרבות, בכל זמן? או שאת באמת מאמינה שהפחד מפני הריון בחברה מסוכסכת עם מיניותה כמו זו שבה אנו חיות קיימת גם בחברות אחרות, שיחסן למיניות הוא אחר? את חושבת שהיא מעסיקה נערה שגדלה, למשל, בחברה החרדית (לא בחברה החרדית בת ימינו, המאויימת מכל עבר מהשפעות של החברה החילונית, אלא בזו המבודדת והמוגנת מלפני כמה עשורים), אשר בעולמה לא קיים כלל עניין ההריון מחוץ לנישואים, כי בקושי, אם בכלל, היא פוגשת בנים לפני שהיא נישאת? או שהיא קיימת בחברות שמרניות שבהן נערות כלל אינן יודעות על הקשר בין מין לבין הריון? הערת האגב שלך על "שבטים אבוריגיניים" חושפת יותר ממה שאת חושבת. האתנוצנטריות -כלומר האמונה שהחווייה שלנו, בתרבות שלנו, במעמד החברתי שלנו, בתקופה שלנו- היא האפשרות היחידה, הנורמלית והלגיטימית לחוות ולהבין דברים, ואילו כל תרבות אחרת היא בסך הכל איזו ווריאציה אקזוטית בלתי רצינית ובלתי מחייבת - האתנוצנטריות הזאת היא שמעוורת את עינינו מראות את החוטים החברתיים והתרבותיים הקושרים את עולמנו. האתנוצנטריות היא שגורמת לנו לבלבל בין האפשרות להבחין בחווייה מסויימת, לבין הקביעה שמדובר בחווייה משותפת לכל אישה "בכל מקום ובכל זמן". היא המשכיחה מאתנו שקיימות אין ספור סביבות חברתיות, שקווי שסע חברתיים ותרבותיים מתקיימים ביחד בעולמנו, ושעצם משמעותן של מילים בסיסיות כגון "גוף", "זמן", "כאן", "שם", "מין", "גבר", "אישה" משתנה מתרבות לתרבות. אחת הבעיות עם פרשנות פמיניסטית מסויימת היא הנטיה שלה לראות את הניתוח הבקורתי של המבנה החברתי הפטריארכלי (שהוא, אין צורך לומר, נכון ואמיתי מאד) כחזות הכל, ולהתעלם מגורמים אחרים. אבל העובדה שחברות ותרבויות קיימות ופועלות בכלל, ושנשים מקבלות את ההנחות התרבותיות שלהן, מראה שהדברים מורכבים יותר. מושגים שנראים לנו ראשוניים ומובנים מאליהם, הם למעשה תוצאה של התפתחות היסטורית. היחס של האישה -ושל החברה- לגופה ולמיניותה, מקומה ביחס לגברים, ועוד, השתנו ומשתנים במשך הזמן ומחברה לחברה. נכון, קיימות חוויות המייחדות את החיים במרחב החברתי הנשי, אבל נשיות איננה מהות סגורה, אובייקטיבית ובלתי משתנה, אלה מכלול של תפקידים וציפיות אישיות וחברתיות. להיות אישה פירושו לחיות בתוך מרחב חברתי וקיומי נשי, כשההגדרה המדוייקת של המרחב הנשי שונה בכל זמן ובכל מקום, ואפילו מאדם לאדם. אם זה לא היה כך, כל הנשים היו רובוטים זהים. העובדה שכל אישה היא שונה היא ביטוי והוכחה למגוון האינסופי של ההווייה החברתית והאישית שלנו. למעשה, מה שמייחד נשים, הדבר היחיד אולי שמהווה את גבול הזהות הנשית, הוא שאנו חיות במרחב החברתי הנשי הזה, חסר הצורה והמשתנה כל הזמן: אישה היא תמיד אישה, יהא אשר יהא פירוש הדבר. אם אפשר בכלל לתת סימן לנשיות, הוא דווקא זה: אישה היא מי שחייה מתקיימים במרחב חברתי וקיומי נשי. מהם הגבולות של אותו מרחב חברתי וקיומי, מה מייחד אותו, מה מבדיל אותו מן המרחב החברתי והקיומי הגברי? זאת אי אפשר לקבוע בצורה מדוייקת, זולת דבר אחד: המרחב החברתי הנשי הוא מכלול של הציפיות והמושגים שקיימים בחברה מסויימת לגבי נשים. זה הכל. המרחב הזה בנוי מחוויות החיברות ומנסיבות ההווה הנחווה יום יום, ממערכת המושגים שהיא נחלתנו, וממארג של נורמות וציפיות חברתיות המכוונות את חיינו. כל אלה ייחודיים למקום ולזמן שלנו. נשים טרנסקסואליות שעברו את השינוי, נסיבות הקיום שלהן עוברות להתרחש במרחב החברתי הנשי, והן עוברות חיברות מחדש, כי למרות שאין לו גבולות ברורים ומובחנים, ולמרות שהוא משתנה כל הזמן, המרחב החברתי הנשי הוא ממשי מאד, וכוחו עצום בעיצוב חוויית הקיום הנשי, עד כדי כך שהוא מסוגל למחוק את השפעות החיברות הגברי ולגבור עליהן, כמו שהוא מסוגל לעתים למחוק חוויות ילדות של כל אישה, הנסוגות מפני נסיבות חברתיות משתנות. אם זה לא היה כך, עדיין היינו חיות במערות. נורה
