מנסה...
1) ג'אקן - ימות מרוב סבל וייסורים לאחר שבוע במהלכו נשא את רין על גבו בעל כורחו בעוד רין צווחת: "א-בי-יו-יו! א-בי-יו-יו!" 2) נאראקו - הו, הוא לא ימות, מילא אחר כך יתברר שזו אחת מבובות הוודו-בודו שלו... 3) סשומרו - הו, לא! הוא לא ימות! לא רוצה! הוא יהיה... א... מאותגר קיומית! 4) שיפו - אחותי בתור בייביסיטרית. מסור חשמלי. תבינו לבד. *מלודרמטית* 5) מירוקו - כן, ידענו שזה יקרה, החור השחור ישאב אותו, אלא שאז, ברגע של קרוסאובר למשחק המחשב "הפנתר הוורוד הוקוס פוקוס", יגיע מירוקו לסיביר, ושם יחיה חיים משמימים ומרקיבים עד לסופו המר לצידה של הזקנה הנצחית בעלת הציפרניים הדוחות והאינסופיות, והתחת הקר. 6) סנגו - אה... נכון שהבומרנג תמיד חוזר אל מי שזורק אותו? 7) קאגומה - תישבר לה ציפורן בקרב האחרון עם נאראקו (בובת הוודו-בודו שלו, ליתר דיוק). בתום צרחה מחרידה ומעוררת אימה שתשבור את החלונות בבתיי הצופים ואף את מסכיי הטלוויזיה, אותה תסיים כמובן בקרישנדו סיום גבוה וצורמני הכולל עלייה יתרה בכמה אוקטבות, תצנח קאגומה לצד אינויאשה, שהתחיל לשרוט אבנים מרוב ייאוש בזמן שקאגומה צרחה, מחווה שגרמה לקולות מזוויעים להשמע, ואף השמיע בעצמו קולות חריקה מוזרים ומנסרים שמזכירים נדנדה לא משומנת בעת שילד צווחן ושמן יושב עליה, מתנדנד ושר שירי ילדים, כדיי לישון את שנתה הנצחית. לאינויאשה עצמו יהיה מה שאפשר לכנות "הלם קרב", ואמהות הצופים המודאגות תתבענה את יוצריי הסדרה ותדרושנה שיממנו פסיכולוגים לילדיהן למען יתאוששו מהטראומה שהפרק והעובדה שנקטע באמצע עקב התנפצותה של הטלוויזיה לרסיסים גרמו להם. 8) אינויאשה - לאחר שיתאושש מהקפאון שהיה שרוי בו, ילך אינויאשה אל דרך בלתי נודעת, משאיר את בובת הוודו-בודו של נאראקו להרביץ לעצמה כדיי להמנע מכמות יתרה של שעמום. קירארה תגרור אותו לאיזו ביקתה ושם הוא יחיה יחד איתה, ויעסוק בעיקר בליטוף ראשה. נראה היה שזכרונו נפגע בעקבות הלם הקרב, ולפיכך הוא יקרא לה "סטיב" במשך כל היום. רק כדיי להפוך את המצב למעורר רחמים יותר, נאמר שהיה לילה אחד בו קירארה רכנה לעבר אינויאשה לפניי שנרדם והוא מלמל: "קאגומה, יש לך ריח נפלא...". הייתם מצפים שככה הוא ימות, אבל הוא לא. שדים בניי אלמוות, אתם יודעים. 9) קאדה - מישהו היה חייב לספר למשפחתה של קאגומה שקאגומה מתה, וקאדה ראתה בעצמה את האדם הכי מתאים לבשר את הבשורה המרה, בהתחשב בעובדה שעם כל יום שעובר הורגים עוד דמות, או שמוציאים לה תעודת פטירה ומבריחים אותה למקום בטוח, ולפיכך אין הרבה מבחר. ובכן, קאדה טיפסה במעלה הבאר, ממלמלת "אוך, הגב שלי...", עד שהגיעה לפתח השני של הבאר, ממנה עזר לה תרח זקן בשם סבא-של-קאגומה לצאת. כמה דקות לאחר מכן השניים התאהבו ופצחו במחול סוער ומזוויע, מלא בשקשוקיי דלדלעך, מרגישים שוב בניי שישים. בצעדים שיכורים ומאוהבים, עשו את דרכם למטבח, ותוך כדיי צחקוקים קאדה ספרה לבניי הבית שקאגומה מתה, והוסיפה: "איזה בוקר יפה ופורח, לא? *צחקוק. צחקוק*". כמה שניות לאחר מכן, כשהמשיכה לרקוד עם מי שעד מהרה קיבל את הכינוי "הו, יקירי", החליקה על חתיכת סבון (שבטח נאראקו השאיר שם כדיי להרוס את העולם) ומצאה את מותה המזוויע בזרועותיו של יקירה, שנייה לאחר שהחליקה, תפסה כמה שולחנות וכסאות בדרך, ונחבטה בקיר. 10) קאגורה - כן, כן, רבותי. קאגורה הרגה נאראקו. המאורע התרחש בטירת השוקי הסגלגלה שלו, כשקאגורה רכנה לעבר נאראקו (שהיה עסוק בלצפות בכליון עיניים לעוגיות שסשומרו (אמרתי שמחביאים את כל מי שלא מת במקום בטוח, לא?) היה עתיד להביא), ולחששה בקול מתוק, "הו, נאראקו... יוצרי הקטן והמוכשר...". לפניי שנאראקו הספיק להגיב, קאגורה תקעה בו סכין. אבל אז היא נזכרה שהיא חלק מנאראקו, ואם הוא מת, גם היא מתה. לפניי שהעלתה בדעתה למלמל, "I'm the wind, the free wind..." מתה. סשומרו, שחזר עם העוגיות, ראה את שניי האנשים החביבים ביותר עליו (אחריי רין, כמובן), ולבסוף, לאחר ניתוח מצב מרושע קטן במוחו ("נאראקו - מת. קאגורה - אף היא מתה. אני - עודני בחיים.") קרא בהתלהבות ובשמחת חיים קאגומאית, "טוב, יותר עוגיות בשבילי!", והחל לזלול. 11) קאנה - בזמן שקאגורה הרגה את נאראקו, קאנה הדיחה כלים וחשבה על שיטות חדשות לשמור על אותה הבעה (למען הלוחמה בסטראוטיפ שדמויות אנימה מתעוותות ללא הפסקה ולא מסוגלות לשמור על אותה הבעה במשך שבעה פרקים רצופים). אך אז, נאראקו מת. קאנה בצעה את הגרסה השקטה לצווחת "לאאא!!!" מופרעת, התעוותה כמו דמות אנימה שפויה, ומתה. 12) סותה - בתור מעריץ מספר אחת של אינויאשה, סותה הכין לעצמו אזניים משולשות מקרטון לבן, לבש בגדים אדומים, ולעת ערב קפץ על בניינים וצרח: "שודד ברזל! גנב נשמות!" את מותו מצא בנפילה מגורד שחקים תוך כדיי צווחת "טסאיגה!" מופרעת. ובכן, זהו, אולי מחר אני אמשיך. לילה טוב.