ק ר ו ק ו ד י ל ה
New member
...
ב"ה היום ביקרתי בחוות השקמים. הייתה שם הפגנה – לא יותר מידי גדולה, אבל היו אנשים. הסתכלתי סביב, האזנתי בחצי אוזן לנאומים.. הבטתי אל החיילים – ואף אחד לא החזיר לי מבט, ולא כי הם התביישו – אלא כי זה לא עניין אותם. הם דיברו וצחקו.. וראיתי עליהם ששטפו להם את המח. איך שחייל אחד אמר לי – אין לך מושג איך שטפו לנו את המח. הסכלתי אל אלוקים, מצפה שהוא יעזור – אך השמיים דממו. ובאותו רגע התחלתי לבכות, כי ידעתי שהדבר האיום הזה הולך לקרות. ולא נותר לי דבר לעשות – כי אם לבכות. על העפר רשמתי, בעזרת אבן – גוש קטיף, ומחקתי את זה באצבעותי – כי חבל הארץ הנפלא הזה הולך להימחק. אל הייאוש הזה מצטרפת תקווה, אך היא כה קטנה.. אנו מעבירים למרצחים צמאי דם את הבתים עליהם ירו לא מזמן. אנו גורמים לחייל לעמוד מול אם עם תינוק, ומול ילד על כיסא גלגלים ולומר להם – "ביתכם, אינו שלכם עוד". אנו גודעים את החלום בעודו פורח. בדרך הביתה חלפו על פנינו משאיות עמוסות ציוד, נהוגות בידי אנשים עצובים, ועל גביהן שלט, עליו רשום בכתב כתום, מאשים: יהודי כן מגרש יהודי. ושוב התחלתי לבכות, ואני עדיין דומעת, אך - אין אף אחד שיכול לנחם אותי.
ב"ה היום ביקרתי בחוות השקמים. הייתה שם הפגנה – לא יותר מידי גדולה, אבל היו אנשים. הסתכלתי סביב, האזנתי בחצי אוזן לנאומים.. הבטתי אל החיילים – ואף אחד לא החזיר לי מבט, ולא כי הם התביישו – אלא כי זה לא עניין אותם. הם דיברו וצחקו.. וראיתי עליהם ששטפו להם את המח. איך שחייל אחד אמר לי – אין לך מושג איך שטפו לנו את המח. הסכלתי אל אלוקים, מצפה שהוא יעזור – אך השמיים דממו. ובאותו רגע התחלתי לבכות, כי ידעתי שהדבר האיום הזה הולך לקרות. ולא נותר לי דבר לעשות – כי אם לבכות. על העפר רשמתי, בעזרת אבן – גוש קטיף, ומחקתי את זה באצבעותי – כי חבל הארץ הנפלא הזה הולך להימחק. אל הייאוש הזה מצטרפת תקווה, אך היא כה קטנה.. אנו מעבירים למרצחים צמאי דם את הבתים עליהם ירו לא מזמן. אנו גורמים לחייל לעמוד מול אם עם תינוק, ומול ילד על כיסא גלגלים ולומר להם – "ביתכם, אינו שלכם עוד". אנו גודעים את החלום בעודו פורח. בדרך הביתה חלפו על פנינו משאיות עמוסות ציוד, נהוגות בידי אנשים עצובים, ועל גביהן שלט, עליו רשום בכתב כתום, מאשים: יהודי כן מגרש יהודי. ושוב התחלתי לבכות, ואני עדיין דומעת, אך - אין אף אחד שיכול לנחם אותי.
