8 חודשים מחיי שמרתי על המתנחלים
בכפר דרום. אי קטן של יהודים בתוך ים של ערבים. תמיד ידעתי שבסוף ייקחו אותם משם. זה היה לפני שבע שנים וזה היה ברור. כשאתה בא ממרכז הארץ לתוך כפר קטן שמוקף כולו בחומה משוכללת עם חרכי יירי ומקלעים, שמקיפה בסך הכל 30 משפחות והכל ים ערבים מסביב אתה בהחלט מפוקח יותר ממי שחי בתוך אותה החומה. עכשיו מפרקים את החומה הזו. בכסף בו בנו אותה יכלו למנוע התפרקות של מרכז או שניים בישראל לאוכלוסיה הנזקקת לסיוע. מבט אחד בחומה הזו, ותבינו. לפני שאדבר על דעה פוליטית, הנה משהו ללא עוררין: קשה להיות לוחם ברצועה. השיגרה מכרסמת אותך. שמירה, תדריך שמירה, תדריך, שמירה. לא, אני לא מצפה להכרת תודה מהם על מה שעשיתי. מרצוני, בחום מעיק ובלילות קרים, שמרתי עליהם כשהם ישנו. היתי חייל צעיר בפלוגה ותיקה, לא הפסקתי לשמור. פעם מרוב עייפות נרדמתי בעמדה ונתפסתי. העונש היה לסגור בערך 40 יום בעזה. מילא. להורים שלי היה בטח קשה יותר עם זה. חייל אחר כל כך השתעמם שהחליט להכניס לרובה M-16 שלו בדלי סיגריות ולירות אותם על חבריו. באחת הפעמים הוא התבלבל עם כדור חי ופוצץ לחברו את הרגל. כבר אמרו לכם שהכיבוש משחית? ממש כמו הלוחמים בלבנון, מי שכבר היה ברצועה לא סבל לחינם. מי שמת, לא מת לחינם. כל אחד הלוחמים איפשר את הזמן ואת התנאים לעשות את הצעד הבא שהממשלה תחליט עליו. הצעד הבא הוא התנתקות. כל התקופה הזו בכפר דרום עשיתי משהו שמנוגד להשקפה שלי ושל משפחתי אבל חוק זה חוק ואתה תבצע הכל במסגרתו. עכשיו תורם לכבד את החוק. התקבלה החלטה במוסדות המדינה. וכן, שיכבדו גם את אלה שהחזיקו הרבה בבטן כל השנים כששמרו עליהם יומם וליל ולא פצו פה- ויצאו מהשטחים גם בשבילם. לוחם גבעתי מחזור מרץ 97'
בכפר דרום. אי קטן של יהודים בתוך ים של ערבים. תמיד ידעתי שבסוף ייקחו אותם משם. זה היה לפני שבע שנים וזה היה ברור. כשאתה בא ממרכז הארץ לתוך כפר קטן שמוקף כולו בחומה משוכללת עם חרכי יירי ומקלעים, שמקיפה בסך הכל 30 משפחות והכל ים ערבים מסביב אתה בהחלט מפוקח יותר ממי שחי בתוך אותה החומה. עכשיו מפרקים את החומה הזו. בכסף בו בנו אותה יכלו למנוע התפרקות של מרכז או שניים בישראל לאוכלוסיה הנזקקת לסיוע. מבט אחד בחומה הזו, ותבינו. לפני שאדבר על דעה פוליטית, הנה משהו ללא עוררין: קשה להיות לוחם ברצועה. השיגרה מכרסמת אותך. שמירה, תדריך שמירה, תדריך, שמירה. לא, אני לא מצפה להכרת תודה מהם על מה שעשיתי. מרצוני, בחום מעיק ובלילות קרים, שמרתי עליהם כשהם ישנו. היתי חייל צעיר בפלוגה ותיקה, לא הפסקתי לשמור. פעם מרוב עייפות נרדמתי בעמדה ונתפסתי. העונש היה לסגור בערך 40 יום בעזה. מילא. להורים שלי היה בטח קשה יותר עם זה. חייל אחר כל כך השתעמם שהחליט להכניס לרובה M-16 שלו בדלי סיגריות ולירות אותם על חבריו. באחת הפעמים הוא התבלבל עם כדור חי ופוצץ לחברו את הרגל. כבר אמרו לכם שהכיבוש משחית? ממש כמו הלוחמים בלבנון, מי שכבר היה ברצועה לא סבל לחינם. מי שמת, לא מת לחינם. כל אחד הלוחמים איפשר את הזמן ואת התנאים לעשות את הצעד הבא שהממשלה תחליט עליו. הצעד הבא הוא התנתקות. כל התקופה הזו בכפר דרום עשיתי משהו שמנוגד להשקפה שלי ושל משפחתי אבל חוק זה חוק ואתה תבצע הכל במסגרתו. עכשיו תורם לכבד את החוק. התקבלה החלטה במוסדות המדינה. וכן, שיכבדו גם את אלה שהחזיקו הרבה בבטן כל השנים כששמרו עליהם יומם וליל ולא פצו פה- ויצאו מהשטחים גם בשבילם. לוחם גבעתי מחזור מרץ 97'
