ADD+OCD
- פותח הנושא 2 1 2
- פורסם בתאריך
דר יעל לייטנר
New member
ADD- OCD
יש לפנות לנוירולוג או פסיכיאטר ילדים המתמצא בתחום ספציפי זה.לגבי מקור הבעייה- ההנחה הרווחת כיום היא שמדובר בבעייה ממקור נוירוביולוגי- גנטי בחלקו הגדול,הסביבה יכולה לתרום לשינוי הביטוי של הבעייה אך לא ל"גרום" להופעתה.
יש לפנות לנוירולוג או פסיכיאטר ילדים המתמצא בתחום ספציפי זה.לגבי מקור הבעייה- ההנחה הרווחת כיום היא שמדובר בבעייה ממקור נוירוביולוגי- גנטי בחלקו הגדול,הסביבה יכולה לתרום לשינוי הביטוי של הבעייה אך לא ל"גרום" להופעתה.
היי אילן
בנתיים אין לי הצלחה עם קופ"ח לאומית ונכון לעכשיו עלי לשלם כ 1500 ש"ח. אני גרה באיזור השרון - צפון השרון. יש לי שאלה אישית ומן הסתם אתה לא חיב לענות לי או אולי לענות במסר אישי...ספר לי איך הכל משפיע על החיים שלך?מה אתה מרגיש כ ADHD ו OCD בחיי היום יום? אמנם הבן שלי רק בן 6.5 אבל גם הוא יגדל ואני די מוטרדת מהעתיד.
בנתיים אין לי הצלחה עם קופ"ח לאומית ונכון לעכשיו עלי לשלם כ 1500 ש"ח. אני גרה באיזור השרון - צפון השרון. יש לי שאלה אישית ומן הסתם אתה לא חיב לענות לי או אולי לענות במסר אישי...ספר לי איך הכל משפיע על החיים שלך?מה אתה מרגיש כ ADHD ו OCD בחיי היום יום? אמנם הבן שלי רק בן 6.5 אבל גם הוא יגדל ואני די מוטרדת מהעתיד.
א. לגבי האיבחון והקופ"ח:
האבחון באניגמה עלה לי 1500 ש"ח, אם אני זוכר נכון. בקופ"ח לאומית יש הסדר, שהם מחזירים 75% ממה ששילמת (זה נקרא "חוות דעת רופא מומחה" - מבוסס על החוק שלכל אדם מגיעה חוות דעת נוספת מחוץ לקופ"ח בהשתתפות המדינה). את משלמת את הסכום המלאה למכון האבחון, ואז מקבלת קבלה ובאה איתה לפקידת לאומית-כל לקבלת החזר. הסכום שניתן להגיש הוא עד 500 ש"ח בכל קבלה, ומותר אני חושב עד 3 קבלות בשנה אזרחית. אז אניגמה מחלקים את הקבלות ל-3 קבלות שונות. באניגמה מאוד גמישים עם זה, יש להם מזכירה מאוד נחמדה (ליאת) וגם כמובן ד"ר איריס מנור מאוד-מאוד חמודה ומקסימה (ADHD בעצמה..). בואי לקופ"ח כל פעם עם קבלה אחת (עדיף לדאוג ש-3 פקידות שונות יקבלו אותן, ועדיף קבלה אחת בחודש, פחות מעורר חשד שמדובר בסכום של 1500 ש"ח שחולק ל-3). תקבלי החזר בהוראת הקבע שלך של בסביבות 400 ש"ח על קבלה. המלצתי: אם את מתכוונת לעשות לבנך את האבחון, כדאי למהר לשלם עליו לפני תום השנה האזרחית, כדי לא לבזבז קבלות מהשנה הבאה, אותן תצטרכי בשביל החזרי כספי הטיפול ההתנהגותי ופגישות התיאום עם מומחי המכון.. (בדר"כ יש 1-2 פגישות סיכום לאחר האבחון, ורצוי להתחיל איזשהו טיפול במכון עצמו, כדי לקבל מושג בריא של מה זה טיפול טוב. מכיוון שהטיפול באניגמה יקר (וגמרתי את מכסת ההחזרים מהקופ"ח), אני פרשתי מהטיפול ההתנהגותי המצוין די מהר. אבל אני חייב לומר שבפגישות הספורות שהיו לי עם המאמנת שלי (קווץ´ - מטפל התנהגותי) למדתי המון.
האבחון באניגמה עלה לי 1500 ש"ח, אם אני זוכר נכון. בקופ"ח לאומית יש הסדר, שהם מחזירים 75% ממה ששילמת (זה נקרא "חוות דעת רופא מומחה" - מבוסס על החוק שלכל אדם מגיעה חוות דעת נוספת מחוץ לקופ"ח בהשתתפות המדינה). את משלמת את הסכום המלאה למכון האבחון, ואז מקבלת קבלה ובאה איתה לפקידת לאומית-כל לקבלת החזר. הסכום שניתן להגיש הוא עד 500 ש"ח בכל קבלה, ומותר אני חושב עד 3 קבלות בשנה אזרחית. אז אניגמה מחלקים את הקבלות ל-3 קבלות שונות. באניגמה מאוד גמישים עם זה, יש להם מזכירה מאוד נחמדה (ליאת) וגם כמובן ד"ר איריס מנור מאוד-מאוד חמודה ומקסימה (ADHD בעצמה..). בואי לקופ"ח כל פעם עם קבלה אחת (עדיף לדאוג ש-3 פקידות שונות יקבלו אותן, ועדיף קבלה אחת בחודש, פחות מעורר חשד שמדובר בסכום של 1500 ש"ח שחולק ל-3). תקבלי החזר בהוראת הקבע שלך של בסביבות 400 ש"ח על קבלה. המלצתי: אם את מתכוונת לעשות לבנך את האבחון, כדאי למהר לשלם עליו לפני תום השנה האזרחית, כדי לא לבזבז קבלות מהשנה הבאה, אותן תצטרכי בשביל החזרי כספי הטיפול ההתנהגותי ופגישות התיאום עם מומחי המכון.. (בדר"כ יש 1-2 פגישות סיכום לאחר האבחון, ורצוי להתחיל איזשהו טיפול במכון עצמו, כדי לקבל מושג בריא של מה זה טיפול טוב. מכיוון שהטיפול באניגמה יקר (וגמרתי את מכסת ההחזרים מהקופ"ח), אני פרשתי מהטיפול ההתנהגותי המצוין די מהר. אבל אני חייב לומר שבפגישות הספורות שהיו לי עם המאמנת שלי (קווץ´ - מטפל התנהגותי) למדתי המון.
ב. לגבי עצמי:
הכל התחיל מהטיפול הפסיכודינאמי הטוב שהיה לי עד לפני 3 חודשים, טיפול של שנתיים. הלכתי לטיפול הנפלא הזה כדי לברר למה אני לא מצליח לצאת ממערכת יחסים מזעזעת ומדכאונות, ובזכות הטיפול נפתחתי במידה רבה. דבר חשוב שהטיפול הבהיר לי - הוא שיש הרבה דברים שלא ניתנים לפתרון בטיפול פסיכולוגי, שהם חלק ממני. הדבר הכי חשוב, היה שהטיפול עזר לי להכיר את עצמי בכך שעזר לי להפריד מה ´אני´ קבוע ומה חולף. אחרי זה בא השלב בטיפול (כשכל מה שנשאר היה שלי ואמיתי) שהתחלתי להבדיל בין מה ששלי באמת (הרצונות שלי, השאיפות שלי, הרגשות שלי) לבין כל המחשבות שהתברר שאני לא מוצא בהן היגיון, ועולות שלא ביזמתי. אז הבנתי שיש מחשבות שאני חווה אותן כ"לא שלי". זאת הייתה הקלה עצומה: פתאום ראיתי שכל המחשבות הזדוניות, הרעות, הלא-מתחשבות, האגואיסטיות, המגעילות כלפי אחרים - הן מחשבות שהן "לא בדיוק שלי" - עולות בלי שאני ארצה, ואני לא באמת מתכוון להן! זאת הייתה הקלה ענקית. עצומה. אני בעצם בנאדם טוב! (חבר שלי אומר שאני מלאך
הוא חמוד). הי, אני בעצם בנאדם טוב! למרות שיש לי מחשבות נוראיות ואני רוצה לדרוס אנשים ולפגוע בהם לפעמים. ואני אוהב אנשים! ואני חכם, למרות שיש לי מחשבות לא הגיוניות. ואני מוכשר, למרות שרוב היום אני מבזבז אנרגיות על מחשבות ריקות ולא יעילות ולא יצירתיות.. אחרי שגיליתי מי אני באמת, מה אני חושב ורוצה באמת, ומנגד – מה הקולות האחרים בראש שלי חושבים, יותר ויותר ידעתי למי מהקולות להקשיב (עד היום מאוד קשה לי להבחין ביניהם, אבל אני לומד טריקים איך להתעלם מהקולות לפעמים, ואיך לזכור את האופי שלי וכך לזהות איזה מחשבות אופייניות לי ואיזה לא). ככה הבנתי שיש לי קולות של אנשים שונים בראש. בטיפול הפסיכודינאמי הייתה לי הזדמנות מצוינת לנסות לחפש את המקורות לקולות האלה – כנראה שהפנמתי את דעתם הביקורתית של ההורים שלי ושל הסביבה בכלל, ואני ממשיך לחזור עליהם עם עצמי. הבנתי שמתישהו בילדות כנראה שהתגברתי על סכיזופרניה והצלחתי שלא להפריד את האישיות שלי לכמה ישויות. כנראה שהייתי ילד חזק נפשית. אין הסבר אחר איך שרדתי את זה עד עכשיו בחוסר ידיעה מוחלט. כשהטיפול נמשך, והבנתי יותר טוב מי אני, וכנראה שגם סמכתי יותר על המטפלת שלי, ופתאום יום אחד סיפרתי לה, כלאחר יד ומתוך בושה גמורה, שמציקות לי מחשבות במקלחת. ואז נזכרתי בעוד ועוד דברים – שיש לי בעיה עם התאפקות מללכת לשירותים, שכילד זה עשה לי בעיות עיכול.. ובעיות חברתיות. אני יודע שעד היום אני שוקל כל פעם מחדש אם לתת לקקי להשתלט או "להצליח לשלוט" בגוף שלי בכך שאתאפק. מתישהו המטפלת שלי פלטה את המילה "פסיכיאטר". הייתה סאגה שלמה מסביב לזה. לא דיברתי איתה כמה טיפולים, עד שעיכלתי, הפנמתי, והעזתי להבין שזה חשוב לי. ואז עלתה המילה "תרופות". גם אז – לקח לי זמן, אבל הבנתי שזה רק לטובה. אז קיבלתי המלצה על פסיכיאטר מקסים-מקסים בקופ"ח שלי, והתחלתי טיפול. התחלנו בפריזמה (פרוזאק, או בכינוי החיבה – זאק) 5 מ"ג, ועלינו ועלינו (עד 80 מ"ג). בטיפול הפסיכולוגי עלו עוד המון דברים, אני לא אפרט כאן הכל כי יש עשרות על עשרות של אובססיות וקומפולסיות שראיתי בעצמי, אבל זה פתח לי את העיניים ואת העולם. עצם העובדה שהבנתי את עצמי יותר טוב וטיפלתי בעצמי סופסוף, עשתה לי הרגשה מצוינת, של מנצחים. שמים לב? שתי הרגשות טובות ברצף! זה כבר הרגיש כמו מגמת עלייה, לא סתם שיא רגעי של איזה מאניה שלפני דיכאון. ב-מ-ק-ב-י-ל, למדתי לתואר ראשון באוניברסיטה. עם ההיפתחות בטיפול הפסיכולוגי קיבלתי יותר ביטחון להודות ולקבל עם עצמי שאני בעצם לא עצלן! אלא יש לי מגבלות אמיתיות, "טכניות", כימיות במוח, שאין לי עליהן שום שליטה, והן בטח לא כי אני רוצה בהן. עברתי איבחונון בשירות הייעוץ של האוני´, וגילו שיש לי הפרעת קשב וריכוז, לא כ"כ קלה. החלטתי לבדוק את זה לעומק – יש תקווה, מסתבר! עשיתי איבחון לקויות למידה פסיכיאטרי-קליני עם מבחן TOVA, ואכן התברר שיש לי ADHD, ואף שאני היפראקטיבי (רוב התזזיתיות עברה לי בהתבגרות) מהסוג החולמני (קבוע עם שיר, מקצב, רעיון מרכזי ועוד המון מחשבות מתרוצצות בראש ועוד הרבה גירויים מול העיניים – אפשר לחיות עם זה). וזהו! עכשיו צריך ללמוד לחיות עם זה ולהתקדם הלאה.
הכל התחיל מהטיפול הפסיכודינאמי הטוב שהיה לי עד לפני 3 חודשים, טיפול של שנתיים. הלכתי לטיפול הנפלא הזה כדי לברר למה אני לא מצליח לצאת ממערכת יחסים מזעזעת ומדכאונות, ובזכות הטיפול נפתחתי במידה רבה. דבר חשוב שהטיפול הבהיר לי - הוא שיש הרבה דברים שלא ניתנים לפתרון בטיפול פסיכולוגי, שהם חלק ממני. הדבר הכי חשוב, היה שהטיפול עזר לי להכיר את עצמי בכך שעזר לי להפריד מה ´אני´ קבוע ומה חולף. אחרי זה בא השלב בטיפול (כשכל מה שנשאר היה שלי ואמיתי) שהתחלתי להבדיל בין מה ששלי באמת (הרצונות שלי, השאיפות שלי, הרגשות שלי) לבין כל המחשבות שהתברר שאני לא מוצא בהן היגיון, ועולות שלא ביזמתי. אז הבנתי שיש מחשבות שאני חווה אותן כ"לא שלי". זאת הייתה הקלה עצומה: פתאום ראיתי שכל המחשבות הזדוניות, הרעות, הלא-מתחשבות, האגואיסטיות, המגעילות כלפי אחרים - הן מחשבות שהן "לא בדיוק שלי" - עולות בלי שאני ארצה, ואני לא באמת מתכוון להן! זאת הייתה הקלה ענקית. עצומה. אני בעצם בנאדם טוב! (חבר שלי אומר שאני מלאך
הוא חמוד). הי, אני בעצם בנאדם טוב! למרות שיש לי מחשבות נוראיות ואני רוצה לדרוס אנשים ולפגוע בהם לפעמים. ואני אוהב אנשים! ואני חכם, למרות שיש לי מחשבות לא הגיוניות. ואני מוכשר, למרות שרוב היום אני מבזבז אנרגיות על מחשבות ריקות ולא יעילות ולא יצירתיות.. אחרי שגיליתי מי אני באמת, מה אני חושב ורוצה באמת, ומנגד – מה הקולות האחרים בראש שלי חושבים, יותר ויותר ידעתי למי מהקולות להקשיב (עד היום מאוד קשה לי להבחין ביניהם, אבל אני לומד טריקים איך להתעלם מהקולות לפעמים, ואיך לזכור את האופי שלי וכך לזהות איזה מחשבות אופייניות לי ואיזה לא). ככה הבנתי שיש לי קולות של אנשים שונים בראש. בטיפול הפסיכודינאמי הייתה לי הזדמנות מצוינת לנסות לחפש את המקורות לקולות האלה – כנראה שהפנמתי את דעתם הביקורתית של ההורים שלי ושל הסביבה בכלל, ואני ממשיך לחזור עליהם עם עצמי. הבנתי שמתישהו בילדות כנראה שהתגברתי על סכיזופרניה והצלחתי שלא להפריד את האישיות שלי לכמה ישויות. כנראה שהייתי ילד חזק נפשית. אין הסבר אחר איך שרדתי את זה עד עכשיו בחוסר ידיעה מוחלט. כשהטיפול נמשך, והבנתי יותר טוב מי אני, וכנראה שגם סמכתי יותר על המטפלת שלי, ופתאום יום אחד סיפרתי לה, כלאחר יד ומתוך בושה גמורה, שמציקות לי מחשבות במקלחת. ואז נזכרתי בעוד ועוד דברים – שיש לי בעיה עם התאפקות מללכת לשירותים, שכילד זה עשה לי בעיות עיכול.. ובעיות חברתיות. אני יודע שעד היום אני שוקל כל פעם מחדש אם לתת לקקי להשתלט או "להצליח לשלוט" בגוף שלי בכך שאתאפק. מתישהו המטפלת שלי פלטה את המילה "פסיכיאטר". הייתה סאגה שלמה מסביב לזה. לא דיברתי איתה כמה טיפולים, עד שעיכלתי, הפנמתי, והעזתי להבין שזה חשוב לי. ואז עלתה המילה "תרופות". גם אז – לקח לי זמן, אבל הבנתי שזה רק לטובה. אז קיבלתי המלצה על פסיכיאטר מקסים-מקסים בקופ"ח שלי, והתחלתי טיפול. התחלנו בפריזמה (פרוזאק, או בכינוי החיבה – זאק) 5 מ"ג, ועלינו ועלינו (עד 80 מ"ג). בטיפול הפסיכולוגי עלו עוד המון דברים, אני לא אפרט כאן הכל כי יש עשרות על עשרות של אובססיות וקומפולסיות שראיתי בעצמי, אבל זה פתח לי את העיניים ואת העולם. עצם העובדה שהבנתי את עצמי יותר טוב וטיפלתי בעצמי סופסוף, עשתה לי הרגשה מצוינת, של מנצחים. שמים לב? שתי הרגשות טובות ברצף! זה כבר הרגיש כמו מגמת עלייה, לא סתם שיא רגעי של איזה מאניה שלפני דיכאון. ב-מ-ק-ב-י-ל, למדתי לתואר ראשון באוניברסיטה. עם ההיפתחות בטיפול הפסיכולוגי קיבלתי יותר ביטחון להודות ולקבל עם עצמי שאני בעצם לא עצלן! אלא יש לי מגבלות אמיתיות, "טכניות", כימיות במוח, שאין לי עליהן שום שליטה, והן בטח לא כי אני רוצה בהן. עברתי איבחונון בשירות הייעוץ של האוני´, וגילו שיש לי הפרעת קשב וריכוז, לא כ"כ קלה. החלטתי לבדוק את זה לעומק – יש תקווה, מסתבר! עשיתי איבחון לקויות למידה פסיכיאטרי-קליני עם מבחן TOVA, ואכן התברר שיש לי ADHD, ואף שאני היפראקטיבי (רוב התזזיתיות עברה לי בהתבגרות) מהסוג החולמני (קבוע עם שיר, מקצב, רעיון מרכזי ועוד המון מחשבות מתרוצצות בראש ועוד הרבה גירויים מול העיניים – אפשר לחיות עם זה). וזהו! עכשיו צריך ללמוד לחיות עם זה ולהתקדם הלאה.דר יעל לייטנר
New member
כל הכבוד קופ"ח לאומית
למען האמת- זו פעם ראשדונה שאני שומעת שאחת הקופות מוכנה לממן טיפול בהגדרה של ADD.אני מקווה שזהו תקדים מבורך.
למען האמת- זו פעם ראשדונה שאני שומעת שאחת הקופות מוכנה לממן טיפול בהגדרה של ADD.אני מקווה שזהו תקדים מבורך.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.