אני מאוד נהנהתי
הלכתי ביום שישי עם הילדים, האשה וההורים שלה (שבעה סה"כ), כאשר הלדים הם בני 9, 7, 4 (וזה מבצע לנסוע שעתיים לכל כיוון לתל אביב). אשתי וההורים שלה ראו את ההפקה של 1992 (שי זורניצר - יוסף, חוה אלברשטין - מספרת) אז הם השוו בשבילי. אם ננתח כל שחקן אחד בנפרד אז אולי אין עילוי (כפי שהתייחסו לדוד פישר בעלובי החיים) אבל הם בהחלט היו טובים ויציבים. יהודה לוי מפתיע לטובה, הוא לא זמר מושלם אבל המשחק חביב, הוא מחזיק את התפקיד טוב ונכון בשירה הוא לא יכול לעלות גבוה אבל הוא לא מנסה וסה"כ עושה את התפקיד טוב. מירי מסיקה - זמרת גדולה שבשירתה מאפילה על יהודה לוי (לא קשה) פשוט תענוג. ניקי גולדשטיין - על היכולות שלו כבר שמענו, עושה את התפקיד בחן ומחקה את אלוויס בכשרון. ניר שלמון, נתנאל בלאיש ועידו רוזנברג - מתאימים לתפקיד, עושים אותו טוב מאוד בלי נפילות (נתנאל בלאיש מפתיע לטובה - רק שעד היום הבת שלי שואלת אותי למה הוא היה צריך להוריד את החולצה...) כולם הם בהחלט בחירה מוצלחת (ולגבי ניר שלמון - מאז רמת אביב ג' לא ראיתי אותו אבל אני חייב לצין שבהחלט יש לו עתיד). עופר רגירר וגיא אלון - נחמדים לא הותירו יותר מדי רושם אבל זו התפקיד (עופר רגירר קצת איכזב אפילו). יוליה איגלניק - פשוט אין מילים, היא רקדנית מוכשרת והריקוד שלה כאשת פוטיפר הותיר אותנו פעורי פה (ומזילי ריר) אבל מבחינת ההופעה, היא ההוכחה שהשלם יותר גדול מכל חלקיו. ההפקה מושקעת, סוחפת וקצבית, הילדים שלי היו פשוט מרותקים, וזה לא קל להחזיק ילד בן ארבע מרוכז בהצגה (עד שהשירים החלו לחזור על עצמם), לפני שנה ראינו את צלילי המוסיקה עם רמה מסינגר ויצאנו מאוכזבים ופשוט אין מה להשוות. מבחינת התפאורה/בימוי - כאן אני מצטט את אבא של אשתי שטוען שבהפקה של 1992 היתה עבודה יותר טובה (לפחות בקטע שיוסף יורד מצריימה כי הקטע עם מלכות היופי היה לא מובן), אבל היא בהחלט העבירה את המסר, משחק אורות וצבעים (בייחוד בהיי היי יוסף) בסופו של דבר צדי צרפתי סיפק את הסחורה. לסיכום:- נכון, אני אולי לא מומחה גדול (אבל אוהב מחזות זמר וכל פעם שאני בניו יורק/לונדון הולך לפחות לאחד) ועדיין בשורה התחתונה ההפקה מושקעת, סוחפת ומומלצת ביותר, אם הייתי יכול הייתי הולך שוב פעם ורק נהנה יותר. גם חברים שלנו שהיו שם יצאו פשוט מוקסמים. חבל שאין דיסק (אבל הבנתי שגם לא יהיה בגלל בעיות של זכויות יוצרים)