Ancillary justice by ann leckie
מזמן לא קראתי אופרת חלל טובה ומכיון שהספר מועד להוגו השנה החלטתי לתת לו הזדמנות. זה היה הימור, בגלל שאלזיבת' בר המליצה על הספר וטעמה הספרותי רחוק משלי כמזרח ממערב.
הספר בבסיסו הוא אופרת חלל אבל מכיל גם חלקים חברתיים ומיגדריים בולטים. העלילה עצמה טובה, מפוצלת לשני קווי זמן שמתאחדים בסוף, לא תמיד הקצב קבוע ויש חלקם די משעממים עם יותר מדי דיבורים על מגדר והביטוי הלשוני שלו ופחות מדי אקשן.
יש שימוש רחב במילים מומצאות, לא ברמה של אנאת'ם אבל מספיק בשביל לעצבן, לא ממש הוסיף לאמינות בניית העולם, היקום האימפריאלי שלי אן ליקי טוב, אבל לא מספיק מושך ודינמי.
החיסרון הבולט ביותר בספר לטעמי הוא הדמויות, לא מענינות, הרצון של הסופרת להפוך אותן לחייזריות והרצון לעמעם את המיגדר שלהן פגע ביכולת שלי להתחבר אליהן, חסרו לי תיאורים חזותיים שלהן. לקח לי זמן להתרגל לכך שהפניה לדמויות היא בלשון נקבה, אני לא חושב שזה מוסיף לסיפור או הופך אותו לטוב יותר, זו בסך הכל עוד מוסכמה שצריך להתרגל אליה, מיותר לטעמי, במיוחד בגלל שהדמויות הן אנושיות (שני רגליים וידיים ואיברי רבייה נפרדים), למרות שהן פועלות בחברה ללא מיגדר.
ספר בינוני במקרה הטוב, אין לי בעיה שהוא הגיע להיות מועמד לפרס ההוגו, בדיוק כמו ש סנדרסון דוחף לתת הוגו לכישור הזמן. מועמדות זה טוב, זכייה ? לא הייתי רוצה לראות את אף אחד מהם על הבמה עם נאום מרגש.
* אן ליקי יצרה לספר רשימת שירים.
סיפור אודיו קצר עם מיגדר ברור וסדר חברתי נוקשה הוא "The wrong Foot" טייק חדש על סיפור סינדרלה בתקופת הריג'נסי. קליל, חינני לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי ובעל מסרים פמיניסטיים בלי שום צורך בתעלולים לשוניים.
מזמן לא קראתי אופרת חלל טובה ומכיון שהספר מועד להוגו השנה החלטתי לתת לו הזדמנות. זה היה הימור, בגלל שאלזיבת' בר המליצה על הספר וטעמה הספרותי רחוק משלי כמזרח ממערב.
הספר בבסיסו הוא אופרת חלל אבל מכיל גם חלקים חברתיים ומיגדריים בולטים. העלילה עצמה טובה, מפוצלת לשני קווי זמן שמתאחדים בסוף, לא תמיד הקצב קבוע ויש חלקם די משעממים עם יותר מדי דיבורים על מגדר והביטוי הלשוני שלו ופחות מדי אקשן.
יש שימוש רחב במילים מומצאות, לא ברמה של אנאת'ם אבל מספיק בשביל לעצבן, לא ממש הוסיף לאמינות בניית העולם, היקום האימפריאלי שלי אן ליקי טוב, אבל לא מספיק מושך ודינמי.
החיסרון הבולט ביותר בספר לטעמי הוא הדמויות, לא מענינות, הרצון של הסופרת להפוך אותן לחייזריות והרצון לעמעם את המיגדר שלהן פגע ביכולת שלי להתחבר אליהן, חסרו לי תיאורים חזותיים שלהן. לקח לי זמן להתרגל לכך שהפניה לדמויות היא בלשון נקבה, אני לא חושב שזה מוסיף לסיפור או הופך אותו לטוב יותר, זו בסך הכל עוד מוסכמה שצריך להתרגל אליה, מיותר לטעמי, במיוחד בגלל שהדמויות הן אנושיות (שני רגליים וידיים ואיברי רבייה נפרדים), למרות שהן פועלות בחברה ללא מיגדר.
ספר בינוני במקרה הטוב, אין לי בעיה שהוא הגיע להיות מועמד לפרס ההוגו, בדיוק כמו ש סנדרסון דוחף לתת הוגו לכישור הזמן. מועמדות זה טוב, זכייה ? לא הייתי רוצה לראות את אף אחד מהם על הבמה עם נאום מרגש.
* אן ליקי יצרה לספר רשימת שירים.
סיפור אודיו קצר עם מיגדר ברור וסדר חברתי נוקשה הוא "The wrong Foot" טייק חדש על סיפור סינדרלה בתקופת הריג'נסי. קליל, חינני לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי ובעל מסרים פמיניסטיים בלי שום צורך בתעלולים לשוניים.
(צוחק)