שיחת מוטיבציה - משל משיכת חבל../images/Emo117.gif
הצעה אלטרנטיבית למושג הגבול אני מבין כל כך את נטייתם של אנשים לחפש את ה"גבול" הזה. הגבול - שאם אתה מצידו האחד - הרי שאתה מה"רעים" ואם אתה מצידו השני אתה מ"הטובים". גבול, שיש בו הגיון! אנשים מחפשים ומחפשים, מתלבטים ומתחבטים, ובסופו של תהליך חלק מהם מגיע למסקנה מתסכלת ביותר: "הגבול הזה רחוק, ולא אוכל להגיע אליו." חלקם אף ממשיכים ומסיקים: אני תקוע בצידו הלא נכון של הגבול, משמע - אני שייך ל´רעים´. ואם אני כבר מהרעים - אז מה זה כבר משנה אם אני אהיה צמחוני, או טבעוני , או שאחיה כמו כולם תוך ניצול בעלי חיים?". אלה פחות או יותר, כך נראה, המסקנות שהגיע אליהן nightwish-boy... השאלה הזו של חיפוש הגבול מעסיקה, כך נדמה, את החלק המכריע של הצמחונים/טבעונים האתיים, ומהוה להם צל כבד. צדקתם כשאמרתם - שאי אפשר להוריד את הפגיעה בבעלי החיים לאפס. לפני מספר שנים הופיעה כתבה בנושא זה בדיוק במגזין "וג´טריין טיימס", ובה רואיינו שישה או שבעה מראשי המאבק למען בעלי החיים בארה"ב ואתם יודעים מה - גם להם קשה היה להגדיר את ה"גבול", וברור שלא היתה הגדרת ה"גבול" הזו אחידה ביניהם. אחד מהם היטיב לנסח את הבעיה בה הוא נתקל בהסברה ובהצדקת דרך חייו בפני אנשים: "אם אתה מתגלה כ´קדוש´ בעיניהם, (כלומר טבעוני לגמרי, שלא מנצל אף אחד) הרי שאתה מתנשא. אם הם מוצאים משהו שבו אתה בכל זאת שותף לניצול כזה או אחר - הרי שאתה צבוע". כך או כך, נדמה שאי אפשר לצאת מהויכוחים האלה "טוב", ולמען האמת, לא כל כך קשה להוכיח שפלוני או אלמוני - יהיה איש זכויות בעלי החיים האדוק ביותר - אינו מסוגל להמנע מניצול או פגיעה בזולת לחלוטין. העלאת הטענה כאילו "גם ירקות סובלים", היא תמוהה, למען האמת, למרות שהיא מועלית מפעם לפעם בכל זאת. תשובתי, לדוגמא, לסתירת הטענה הזו היא: ירקות אינם ניידים, כך שאינם יכולים לברוח מסכנה. איזה הגיון אבולוציוני קיים בכך שתהיה להם יכולת לכאוב ולסבול? הרי הסבל והכאב הם אמצעים טבעיים, שנועדו "לשכנע" את בעל החיים או בן האדם לעשות כמיטב יכולתו כדי להתרחק ממקור הסבל/כאב/סכנה. מה ההגיון שיהיה מנגנון כזה למשהו שאינו יכול לברוח ממילא? ובאמת, למיטב ידיעתנו, לירקות אין מוח, המעבד אותות מצוקה, ומפרשם ככאב או כסבל. מאידך - קל למדי להוכיח שעצם גידול הירקות - כרוך בפגיעה כלשהי בבעלי חיים. אין ואקום בטבע, ובאופן טבעי - הגידולים אותם אנו אוכלים בסופו של דבר - גם בעלי חיים מנסים להיזון מהם. בהיותם מתחרינו על גידולים אלה - בני האדם מונעים מהם גישה, ואף מדבירים אותם, שכן הם "מזיקים". אפשר כמובן לדבר על שלל המיקרואורגניזמים שמערכת החיסון שלנו הורגת מידי יום, או על אלף וחד מליון דברים אחרים. תתפלאו בכמה מוצרי צריכה שלא הייתם מעלים על דעתכם יש רכיבים מן החי. אמולסיה של סרט צילום - עשויה מג´לטין, וג´לטין מופק מעצמות בעלי חיים. אז ברור שלא רוצחים את בעלי החיים הללו באופן יעודי בשביל ג´לטין. זהו מוצר לוואי, המופק ממה שנשאר ממליוני בעלי החיים הנטבחים לצורך מאכל. אבל כן - בסרט צילום יש רכיב מן החי, וצילום תמונות וצריכת סרטי צילום מהוה חלק מתזרים המזומנים של תעשיית ניצול בעלי החיים. באופן דומה, נפוצים עוד המון מוצרי לוואי כאלה, המשולבים ממש בכל דבר - כן, אפילו בצמיגי מכוניות... אבל אני סוטה מהנושא: ננסה לבחון את צידוקו של קיום ה"גבול" הזה, שאנחנו מחפשים כל כך... עולמנו מתקיים בגוונים של אפור. חיפוש הגבול הינו נסיון לפשט את התמונה הזו. אנו שואפים לכך שלא תהיה שום פגיעה בבעלי חיים - כלומר - אנחנו רוצים שהתמונה תהיה לבנה לחלוטין. עם זאת, אנחנו מרגישים מתוסכלים כשאנחנו מגלים שאפילו אנחנו, עם כל הכוונות הטובות, לא יכולים להיות לבנים לגמרי... אז אנחנו מחפשים גבול. גבול שיהפוך את התמונה לפשוט שחור ולבן. איזושהי רמה מסויימת של אפור - שכל מה שבהיר ממנה יחשב ללבן - וכל מה שכהה ממנה יחשב לשחור. השיטה הזו, הנקראת thresholding, היא שיטה מקובלת בכתיבת ישומי מחשב להפיכת תמונה בעלת גווני אפור לשחור ולבן - משהו ש"ייקל" על המחשב לעבד ו"להבין". אבל האם השיטה הזו סבירה כשיטה בעבור בני אנוש? זהו ידידיי, שממש ממש לא. אני מציע בזאת דרך אחרת להסתכל על הנושא: שתי קבוצות עומדות זו מול זו במשחק משיכת החבל. רק שהפעם - על כף המאזניים לא נמצאת האליפות, כי אם חייהם וסבלם של בעלי החיים. שני קוים מצויירים על הארץ - אחד מהם מצד קבוצת פעילי זכויות בעלי החיים, ואחד מהם מצד מתנגדיה - המצדיקים את ניצולם. הראשון משמעו "אפס ניצול", והשני משמעו "ניצול ללא כל התחשבות - כלומר התחשבות בצרכיהם ומאווייהם של אנשים בלבד, וכל אמצעי מצדיק את המטרה". בין שני הקוים הללו - כל "רמות האפור". כפי שאתם כבר יודעים, גם אנחנו, היום, לא מסוגלים לעמוד על הקו ה"לבן" לגמרי. נגיע לזה יום אחד, אולי, אם חזונות המדע הבדיוני של "מסע בין כוכבים" יתממשו, כך שארוחת הצהריים שלנו תסונטז אוטומטית ובזמן אמת ע"י מסנטז מאכלים: רק גשו אליו, בקשו ממנו את המאכל האהוב עליכם, והריהו מתגבש ומיוצר לפני עיניכם. אני, מצידי, לא סומך על זה שזה יקרה, אבל זה בכלל לא משנה. שתי הקבוצות מושכות בחבל, שבאמצעו, מתדלדל על חוט, קשור העולם כולו. אנחנו, מושכים לכיוון ה"אפס ניצול", והם, מושכים לכיוון ה"מקסימום ניצול". כל מי שתופס מהמקום שהוא נמצא בו, ומושך לכיוון ה"אפס ניצול" הוא חלק במאבק שלנו! זה לא משנה בכלל אם נזכה לראות בימי חיינו עולם בו יש אפס ניצול. זה אפילו לא משנה אם המטרה של אפס ניצול תושג בכלל אי פעם, זמן רב אחרי שנעבור כולנו לעולם שכולו טוב... באמת... מה שחשוב הוא למשוך, ולמשוך, ולמשוך, ולנסות לקרב את עצמנו, ואת חברינו, ואת העולם כולו לכיוון מצב של "אפס ניצול"! ואתם יודעים מה - לאט לאט, יש תוצאות. זה אולי נראה לכם לא מהותי אם אתם, כיחידים, הופכים צמחונים, או טבעונים, או מחרימים מוצרים כאלה או אחרים שהיו כרוכים בניצול בעלי חיים. אבל אחד, ועוד אחד... ועוד אחד, מצטברים לכדי שבעה אחוזים של צמחונים בבריטניה (שם אחוז הצמחונות הוא הגדול בעולם). האחוז בקרב בני הנוער כפול מכך! אתם רואים מגמה, ידידיי? על פי חוקי ההיצע והביקוש שבעה או שמונה אחוזים שהם צמחונים משמעם אלפי בעלי חיים שלא נולדו לסבל, שסופו במוות אכזרי! אחוז או שניים של טבעונים באוכלוסיה הם כוח קניה רציני, שמביא לייצור פחות חלב, ופחות ביצים, כלומר עינויין של פחות תרנגולות ופרות. אפילו בארה"ב, שם האחוזים נמוכים בהרבה (2% צמחונים בלבד)... זה נשמע מעט, נכון? אז זהו, חבר´ה ששני אחוזים זה 4 מליון אנשים, שלא מממנים בכספם את תעשיית הבשר. פעם, זה היה מאוד מאוד קשה להיות צמחוני. ככל שצמחונות מתפשטת, זה הופך להיות קל יותר, והיום גם קל יחסית להיות טבעוני. הדבר החשוב להבין, לדעתי, בכל העניין הזה, הוא שככל שאנחנו מתקדמים, צעד אחר צעד, כך אנחנו מקלים על עצמנו ללכת עוד צעד קדימה! חישבו על זה: הרי לא היו היום שום בדיקות רעילות "אלטרנטיביות", אלמלא חרם הצרכנים שהתפתח בשנת 1978 בארה"ב כנגד לוריאל. היום, כששיטות כאלו קיימות - קל לנו בהרבה לדרוש במפגיע מחברות קוסמטיקה לא לבלבל לנו במוח כאילו מדובר כאן בבריאותם של הצרכנים, ולהפסיק לאלתר את הניסויים בבעלי חיים. האם אתם באמת חושבים שזה לא אפשרי לייצר סרט צילום או גומי לצמיגים ללא רכיבים מן החי? ברור שאפשר. אבל היום, זה זול, וזמין. ככל שצריכת מוצרים מן החי תקטן, ככל שתגדל הדרישה למוצרים שאינם מכילים מרכיבים מן החי, כך כוחות השוק יכתיבו ייצור של מוצרים כאלה! הדגש|אף אחד לא מבטיח מאבק קל. אף אחד לא מבטיח שנזכה לראות את סופו. אבל זה בשום פנים ואופן לא אומר שמותר לנו לוותר לעצמנו, לגבי תפקידנו ההיסטורי להניע את התהליך קדימה, ולנסות לשפר, את עצמנו, את סביבתנו, את העולם. מסע בן אלף מילין מתחיל בצעד אחד. שי משולם
דור