"Atypical" האם ראיתם

[מלאת תקוות]

"Atypical" האם ראיתם

את הסרט הזה ומה אתם חושבים עליו?

[URL]https://en.wikipedia.org/wiki/Atypical[/URL]

 

[גורג42]

לפי תיאור העלילה בויקי, נראה לי משעמם רצח

מה זאת אופרת הסבון הדביקה הזאת?

(אני מבהיר שהתגובה שלי היא על בסיס התיאור בויקי בלבד)

אגב, שמתי לב שסדרות וסרטים על אוטיסטים זה באופנה היום. קודם "הרופא הטוב" ואחרי זה "על הספקטרום" ועכשיו זה. זה הפך להיות מין סוג של מיינסטרים חדש שכולם נוהים אחריו, ואני בכלל לא בטוח שזו מגמה חיובית.

 

[arana1]

מגמה שאין חיובית ממנה

כי את האקדמיה אין מצב לשנות, האנשים המאיישים שם את עמדות המחקר וההוראה לא רוצים ללמוד דבר אלא רק להמשיך לכפות שנאה ובורות ודעה קדומה לכל עבר,
ומטעם זה ואחרים הזחילה המתמדת של האוטיזם למרכז המדיה היא תהליך שאין חיובי ממנו, בשביל רוב האנשים המדיה היא האלוהים, קבלה של אוטיסטים למדיה מקדמת משמעותית את קבלתם לחברה,

 

[מלאת תקוות]

מסכימה איתך

 

[גורג42]

זאת בדיוק השאלה: האם המדיה הזאת באמת תורמת לקבלת אוטיסטים?

אני לא בטוח בכלל. לא כל הופעה של דמות אוטיסטית על המסך זה אוטומטית דבר טוב.

בעיקר שלמדיה יש נטיה, גם בלי קשר לאוטיזם, להפוך הכל לקריקטורה הוליוודית ריקה מתוכן. לא אומר שזה בהכרח מה שקורה כאן, אבל אני כן אומר שצריך להיזהר ושלא צריך להתלהב אוטומטית מזה שיש מבול של דמויות אוטיסטיות בסדרות חדשות.

בתכל'ס, זה יכול להיות דבר נהדר, וזה גם יכול להיות אסון. הכל תלוי בדרך שבה קורה הדבר.

 

[arana1]

שאלה טובה ויש עליה גם תשובה

פעם ראיתי דוקו על הדרך שבה דמות ההומו עשתה במדיה, מסוטה מפלצתי לאדם מהשורה, זו הייתה דרך מאוד ארוכה, שעדיין לא רואים את סופה, וגם במקרה זה המימסד האקדמי פסיכיאטרי כמובן שהתעקש לסמן את ההומוסקסואליות כמחלה מפלצתית ונוראה, ועם הזמן, גם בגלל הדרך שבה דמות ההומו רוככה, התעגלה, צברה לגיטימיות, גם, למעשה אפילו, האקדמיה הסכימה לתת אפילו להומואים פטור ממרתפי האינוויזיציה,
אז אותו הדבר כאן, בהתחלה מן ההכרח שהאוטיסט יוצג כמוטציה,תת אדם, כתופעת טבע חריגה, אסוציאלית, אסוציאטיבית, ומסוכנת לחברה, ולאט לאט הוא יתפתח להיום ממש לפחות כמעט כמו האדם הנורמטיבי המושלם כל כך.

הדרך ידועה מראש, ככה זה תמיד, בהתחלה החריג מוצג כמפחיד וזר ומסוכן ועם הזמן הוא הולך ומתעגל ובסופו של דבר הוא מתקבל כבן אדם, והכמות הופכת לאיכות, וזו דרך שמשפיעה לא רק על גורל האוטיסטים אלא, ולטובה, מאוד, על תצורת החברה כולה.

האמא של ביתי שמרצה במכללות לחינוך הולכת להעביר קורס בדיוק בנושא הזה, התפתחותו של דמות האוטיסט במדיה, יהיה מעניין אני מקווה

 

[noamlah]

להומואים היה גם כח שאין לאוטיסטים

שזה סוג של כח של אנשים עצמם במדיה, בין אם זה יוצריי סדרות בעצמם כמו האוחובסקים
ובין אם זה סלבריטאים זמרים וכוכביי תרבות שיצאו מהארון בעצמם
כך שאם אני אוהב את הזמר הזה, אני לא יכול לא לשנוא הומואים ולסביות ואני בקונפליקט

חוץ מזה שגם יש סוג של הבדל ביחס
הומואים שנאו, שנאו בשנאה גלויה והתנגדו למעשים שלהם וזה היה דיי ברור
כך שאם האוול הוא שנאה וחוסר קבלה ברגע שמבינים קל לשנות אותו

לעומת זאת במקרה של אוטיסטים אף אחד לא יגיד ישירות "אני שונא אוטיסטים" אף אחד לא ממש רואה את עצמו כשונא אוטיסטים
למה?
"דווקא חושב שהם מאוד חמודים ומדהימים"
"אפילו התנדבתי עם כמה, יש כאלה בתפקוד ממש גבוה"
השינוי פה יותר ארוך למרות שמסכים אתך שייצוגים בסדרות עוזרים

 

[arana1]

כל נרטיב הוא גם שונה וגם דומה

דברים לא אמורים להיות זהים, יש ביניהם דברים משותפים ודברים היחודיים להם, בדיוק כמו בין אנשים, הסיפור האוטיסטי אינו זהה לסיפור ההומואי, הוא שונה בהמון מובנים ודומה באחרים, לעומת זאת, הסיפור של קבלה לחברה משמר תבנית זהה, ועל זה דיברתי

אנשים שונאים אוטיסטים נורא, אפילו יותר משהם שונאים הומואים, גם כי החריגות והשונות שלהם הרבה יותר גדולה, אבל חלק ממה שמסבך את המצב כל כך זה שהשנאה לזרות האוטיסטית היא הכי סמויה, ולכן גם קשה להתייחס אליה, אבל האוטיסטים עצמם מרגישים ורגישים אליה במידה שגומרת להם את החיים

 

[חרסינה משורינת]

יש היום יותר זמרים ואנשים ידועים שמספרים שהם אוטיסטים

 

[מלאת תקוות]

תנסה לראות קודם

לפני שאתה מתרשם

אני אהבתי לראות אותו.
בכלל אוהבת לשמוע סיפורים על אנשים שאוטיזם זה חלק מהחיים שלהם.
אבל לדעתי התיאור של הבחור שם די טיפוסי...

 

[arana1]

מה שאהבתי בסדרה זה...

שמאזנת בחכמה וברגישות בין קשיי ההורים, גם וביחוד אלה שלא קשורים לילד, לאלה של הילד, וכתוצאה מכך האוטיזם מוצג גם כחלק מהמאבק האנושי כל כך לאהבה

 

[noamlah]

זה היה לפני הרופא הטוב

ולפני זה היו אוטיסטים סמויים כמו שלדון מהמפץ הגדול
טמפרנס ברנן מבונז (הכי מדוייקת ואותנטית לפי דעתי)
וזאת מהגשר

 

[arana1]

סדרה טובה

משוחקת טוב, אמינה, מאוזנת ולא נורא סטראוטיפית יחסית

 

[grayart]

אני לא אהבתי את הדמות של האמא.

לא בגלל שהיא לא משחקת טוב, להיפך היא מאוד מייצגת את ההורה המגוייס לטיפול "בהפרעה" של ילד בספקטרום.
מזכירה הורים שקל למצוא במציאות, ושאני מאוד לא אוהב את הגישה שלהם, על אף שהם מאוד משקיענים.

החלק סטראוטיפי מובא בצורה מציאותית, כי רואים בסידרה איך כולם מדברים על הבחור "בסיסמאות" וגם הוא עצמו ספג ומסביר את עצמו באופן חלקי דרך "הסיסמאות" הללו.

דווקא האבא שהוא יותר מרוחק מראה גישה יותר נקייה, וכאשר הוא מגיע לקבוצת תמיכה (בעידוד האמא) הקבוצה מתחילה לזהם את הראיה הנקיה שלו בדעות קדומות.

בהחלט סידרה ששווה לראות.

 

[arana1]

הקטע הזה גם לכד אותי

איך שבא בקבוצת התמיכה מדבר בכנות ובאהבה אבל כולם חותכים אותו וצשתיקים כי הוא לא מדבר "נכון" זה ממש כל כך זה.
חושש שאתה לא מבין מה זה יצוג אמנותי, אתה לא אמור לאהוב את הדמויות , לשפוט אותם, הן רק תיאור של המצב.
לשפוט דמות בדרמה זה לפספס את משמעותה,האם מייצגת היבט מסויים שגם משתלב בסיפור האישי שלה , באמנות אין טוב ורע

 

[גורג42]

זה בדיוק מה שמטריד אותי בדרמות מהסוג הזה.

מנסים להציג את זה כאילו אין טוב ואין רע.

אתה באמת חושב שהצופה הממוצע יצליח להבין בעצמו עד כמה נורא המצב שתיארת הרגע? אם מי נראה לך שהם יזדההו?

 

[arana1]

לא לא לא, יש טוב ורע

אבל, לצערך, יש גם אהבה, שלכן מתבטאת יותר באמנות ולפחות בינתיים פחות במדע, ובאמנות יש יצוג לצד הסובייקטיבי, שאומר, זה האדם, ככה זה אנשים, נאבקים כפי גורלם, מהותם, זהותם, לשפוט אותם זה לפספס לא רק אותם אלא משהו מהותי על העולם, זה לא אומר שגרייארט לא "צודק", הרי זו בדיוק הדמות שגם אני תוקף כאן כל הזמן, ההורה שמשקיע את הכל אבל בדיוק בכיוון הלא נכון, אבל כשאתה רואה וחווה מעשה אמנות, ריקמת חיים, מה שמהותי זה לא אם ההורה הזה רע או טוב אלא מי הוא, למה הוא, איך הוא, איך דמותו מניעה את הדרמה,למשל, וזה מה שמתוחכם שם ויפה, האם גם בוגדת בבעלה, מחפשת ריגוש שאבד, אז מה,נשפוט אותה על זה ? ברור שלא, וזה גם מתחבר בצורה מאוד מאירה לדרך שבה בנה מחפש אחר אהבה, פתוחה, כנה.

זה כל העניין, שהצופה הנבון לא מזדהה עם אף אחד, הוא כמו האב, האוטיסט,מנותק, לכאורה, כי חווה עולם לא דידקטי, יצירת אמנות ראויה לעולם לא תהיה דידקטית, פדגוגית, חינוכית, מטיפה, היא תציג לך פיסת עולם כדי שתחווה את מלוא כאבו ויופיו בעת ובעונה אחת

 

[חרסינה משורינת]

חלק מהאמנות זה טוב ורע שכאלה

הקטע במדיה זה למשל היכולת לקחת מצב שמוכר לך מאוד ובו אתה יודע מה שאתה חושב ולעמת אותך עם מורכבות רבה יותר שלו - בלי לומר במפורש לכאן ולכאן.
אם הוא לא היה בנוי על רע וטוב ושואב משם לא הייתה שום משמעות למעשה האמנותי שיכול לפרוץ גדרות.

אצלי לפחות כשאני מקבלת משהו משמעותי הרעיון הוא דווקא להתמודד מול השיפוט שלי למול התחושות שעולות בי וככה אני משיגה משהו שהוא רחב יותר ממה שהיה לי קודם. קח למשל את לוליטה של נבוקוב- היכולת שלי להפיק טוב ורע לעומק נבעה דווקא מתוך ההתבוננות שלו שרואה את מעשיו בצורה אידאלית לפעמים ואת הסדקים שמתגלים בילדה בלי שאף אחד יציין אותם -
השבירה האיטית שלה ולכן הבנת הרוע שבמעשיו (מנגד כמובן גם הדבר המפחיד ביותר- לזהות את האויב שמולך כחבר).

 

[גורג42]

טוב, עכשיו אני יודע שגם אם זו סדרה מצויינת, לא אראה אותה

אני פשוט לא אעמוד בצפייה בסצנות כמו זו שכתבת. מה אני צריך את זה? לא ראיתי דברים כאלה מספיק בחיים האמיתיים?

 

[arana1]

זה מה שטוב באמנות

שהיא לא מספקת לך רק מפלט מהחיים אלא מראה לך בדיוק את מה שראית בחיים האחרים אבל ממסגרת את זה בצורה שמאפשרת לבחון את הדברים בצורה שונה