"Atypical" האם ראיתם

[kagome10]

התנהגות כזו היא התנהגות קריפית, לא אוטיסטית

ואני חושבת שהרבה נזק נגרם, לאוטיסטים כמו גם לחברה הכללית, מתיאור של זה כדבר טוב. והנזק הזה נגרם בעיקר לנשים. שחנכים גברים ונשים שלפרוץ לבית כדי להסתכל על האהובה (או להביא לה מתנה) זה רומנטי (זה מרושע, שטלתני, פלילי, ועבור מי שמבין דברים כאלו מהווה סימן אזהרה לגבר שתלטן ומתעלל. או אישה, אם היא עושה משהו בסגנון).
&nbsp
טוב, השותי את הסדרה ל"דמדומים". הנטייה הזו היא רעה חולה של החברה בכללותה. ובכל זאת, אוטיסטים הם קבוצה גיעה יותר, לכן מסרים כאלו לדעתי מזיקים יותר כשהם עליה.
&nbsp
(לא צפיתי, לא מתכוונת לצפות. יש מספיק מקומות בהם חושבים שלהתעלל בנשים זה רומנטי, ואני לא מתכוונת לצפות בסדרות בהם הגיבור הוא stalker.)

 

[גורג42]

מזכיר לי ציטוט של ספוק: I do not approve, but I understand

אפשר ואף רצוי להבין את המניעים המורכבים להתנהגויות קריפיות כאלה, ולא לקפוץ ישר להסבר הבנאלי של "גבר שתלטן ומתעלל". וגם אם ניקח את ההסבר הזה, עדיין נותרה השאלה של *למה* בן-אדם מסויים הופך לשתלטן ומתעלל. יש הרבה תועלת בניתוח הדברים האלה מנקודת מבט נייטרלית, ולו רק מהסיבה שידע זה כוח ובדיקה מעמיקה של הדברים משפרת את הסיכויים שלנו לשנות אותם.

אבל

זה לא סותר את העובדה הפשוטה והברורה שמעשים כאלה הם פסולים לחלוטין, בלי קשר לכוונה כזו או אחרת. המעשים עצמם הם תמיד רעים, גם אם האדם שעושה אותם אינו אדם רע.

בקיצור, בדיוק כמו שמיסטר ספוק אמר: להבין מצב אנושי כלשהו, זה לא אותו הדבר כמו לקבל אותו כמצב תקין.

 

[kagome10]

תיאור זה לא הסבר

ו"גבר שתלטן ומתעלל" זה תיאור של המצב, לא הסבר שלו.
&nbsp
בסך הכל, אני לא נתקלתי ביותר מידי עדויות שיש אוטיסטים כאלו. לא רואה סיבה להניח שיש יותר אוטיסטים קריפיים מנ"טים קריפיים באחוזים. אם כבר, אני מאמינה שהמצב הפוך. כשאוטיסטים כושלים בלהבין מוסכמות, הם כושלים בלהבין מוסכמות. לא מביאים חלק מהמוסכמות למקרי קיצון.
&nbsp
מה שאני רואה זה אנשים שקנו את התירוץ של מתעללים (שרובם עושים זאת לא כי הם מאושרים, אבל בהקשר הזה זה לא משנה) שמנסים להסתרר מאחורי יכולת ההכחשה הסבירה ותמיד אומרים שזה בטעות או מתוך אהבה או שאר תירוצים.
&nbsp
אני עדיין לא ראיתי עדויות של אנשים שמתנהגים בצורה זוועתית כל כך מתוך אי הבנה. לא שזה לא קורה - אבל כשזה קורה, זה זוועתי בצורה שונה לחלוטין.
&nbsp
<אם את המעוניין לקרוא ניתוח מעמיק של מניעים של גברים קריפיים, יש לי פוסט באנגלית ואתר שלם שחלק לא זניח ממנו עושה את זה. המסקנה המרכזית היא שהם עושים את זה כי הם יכולים לעשות את זה (ניתוח ארוך הושמט) ולצאת בסדר עם החברה - שתאשים את הקורבן ותשאל אותו למה הוא כל כך רע לאדם שבסך הסך מגושם חברתית וכו'. (ולפעמים, אותם אנשים בדיוק מתנהגים בצורה נורמלית ולא קריפית אם מעמידים להם גבולות ברורים ולא נותנים להם להסתתר מאחורי יכולת ההכחשה הסבירה. זה לא שהם לא מבינים, הם לא רוצים להבין. וזה מה שמבדיל ביניהם ובין אוטיסטים)
&nbsp
זו הסיבה שהסצנריו בו יש אוטיסט בתפקיד הזה בסך הכל מחזק את הנרטיב הזוועתי והמנותק מהמציאות הזה, ולדעתי זה רע. מאוד רע.

 

[noamlah]

אני חושב

שיש לנו שלבים מסויימים בלמידה
למידה ראשונה באה מפידבקים
אנחנו עושים דבר טוב וזוכים לפידבק טוב
אנחנו עושים דבר רע וזוכים לפידבק רע
וכך יודעים בערך איך להתנהל כדי שאנחנו נהיה בביטחון

רמה אחת מעל זה זה כבר מחשבה מצפונית
אם אעשה משהו רע לאחר אני ארגיש אחר כך רע עם עצמי
ואני לא רוצה את ההרגשה הרעה הזאת אז אמנע מאותו מעשה רע

ורמה אחריי זה זה כבר מחשבה על האחר, אתה רוצה שלאחר יהיה טוב ושירגיש בנוח אז אתה תדאג שיהיה לו טוב, גם אם זה אומר לשים גבולות לעצמך

אני מניח שהרבה אנשים מאובחנים (בכל אבחנה שהיא) יכולים בילדות שלהם הרבה פעמים להמנע מפידבקים שליליים בגלל המצב שלהם ואיך שהסביבה שלהם "מסגלת" את עצמה למצב
אז יכול להיות שכשהם גודלים נוצרת יותר חשיבה אגוצנטרית ונרקסיסטית שהעולם סובב סביבם ומה שהם רוצים הם יקבלו
ואז כשהם מקבלים את הפידבק השלילי לראשונה הם כבר יותר אגרסיביים מאשר אם היו מקבלים אותו אם היו בני שלוש

 

[kagome10]

אני חושבת שהחלוקה הזו לרמות מתעלמת מהציר החשוב באמת

תפיסת המציאות, המפה של המציאות, שכידוע, אינה השטח.
&nbsp
אתה מתייחס למניעים של אנשים, אני מדברת על מימד אחר לחלוטין - היכולת לצפות את תוצאות המעשים, להבין מה רע למישהו אחר ומה לא. לדעתי, זה החלק החשוב בהרבה.
&nbsp
היכולת להבין איך המעשים שלך משפיעים על האחר, ליצור מערכת פידבק יעילה שמעדכנת את תפיסת המציאות שלך במקרה של טעות ומשתפרת מהפידבק, היכולת להבין את הפידבק הזה.
&nbsp
בזה לאנשים יש בעיות. זה הרוב המוחץ של המקרים. כי אפילו האנשים שכביכול לא פועלים לפי המצפון, נאלצים להשתמש בהכחשה והדחקה, לעוות את יכולת תפיסת המציאות שלהם, בשביל זה.
&nbsp
זו נקודת המבט שאני חושבת שרלונטית ומועילה יותר.

 

[arana1]

מניעים של אנשים הם חלק מהקשר בין המפה למציאות

לפסול אותם לגמרי ומלכתחילה זה לשלול את הסיכוי להבין למה אנשים שונים מצפים לדברים שונים ובצורה שונה,
השלילה הזאת גם מביאה לאבחנה שאין שרלטנית ממנה שלפיה אוטיסטים פשוט לוקים חברתית ובגלל זה הם לא מבינים הקשר חברתי נכון,
אז לא, יש לאנשים שונים גם סיבות ממש טובות לחיות הקשרים שלא בהכרח זהים אחד לאחד רק לנורמה.

קונפורמיזם אינו זהה למציאות

כשעמית בסדרה "על הספקטרום" נכנס לבית של מי שהוא מאוהב בה הוא לא מכחיש ולא מדחיק כלום, הוא לא מעוות את המציאות שלו, הוא פשוט לא מחובר לגבולות שנתפשים לך כמציאות שאין בילתה, ואת טועה, לא פחות ממנו אגב

 

[חרסינה משורינת]

הנה מקרה לדוגמא

מישהו שעובד עם אוטיסטים סיפר שפעם אחת הוא עלה לאוטובוס ומישהי מבוגרת שלפי התנהגותה , קשר העין וצורת הדיבור הוא זיהה שהיא על הקשת -
תפסה לפתע את ידו בכוח והחלה לשרוט אותה מעט בציפורניה ,
על ידו יש קעקוע צבעוני ובולט מאוד והיא החלה למשש אותו ולשאול אותו:
"מה מצויר כאן? כמה צבעים! מתי עשית אותו? למה ? זה אמיתי?
ואם אתה נשרף ממגהץ הקעקוע מחזיק או שתישאר צלקת?".

עכשיו אני לא מצדיקה את ההתנהגות שלה כלל
(אם להיות כנה ההצדקה המוסרית לא מעניינת אותי כהוא זה).
מה שאני כן אומרת - זה שמקרים של חוסר הבנה לסיטואציה - שברור שהיו במקרה שלה כי היא לא התכוונה להזיק אלא רק גילתה עניין מופלג בקעקוע
(מה שקרה גם מצד אנשים שאיתם עבד על הקשת)-
אפשר שיגרמו לאדם להתנהג בצורה שתתפס קיצונית ופוגענית.
במקרה הזה מגע מטריד מאוד מאדם זר ושאלות שיכולות להתפס כמעט כזדוניות ומפחידות שלולא היה עובד עם כאלה בוודאי היה יכול להגמר אפילו באלימות כלפיה מצד האדם שבו התעניינה.

 

[גורג42]

זו דוגמא ממש קלאסית.

אכן, חוסר הבנה תמים יכול להוביל למעשים שהם ממש לא טובים.

וזה עובד גם בכיוון הפוך: המון פעמים אוטיסטים נפגעים ונפגעים קשה בגלל חוסר הבנה תמים כלפיהם. אנשים פשוט לא יודעים אחרת, וגורמים נזק (לעיתים כבד מאוד) אך ורק בגלל הבורות שלהם.

בכלל, אני חושב שהרוב המכריע של הסבל בעולם נגרם על-ידי בורות ולאו דווקא על-ידי כוונה רעה. אבל סבל זה סבל, וגם בלי כוונה רעה - עדיין מדובר בבעיה שדורשת פתרון.

 

[noamlah]

למרות שזה מעניין
כמו שאמרתי מקרה של פריצה לצורך חיזור חזר גם בפרק האחרון של הסדרה "על הספקטרום" שם שני חברים שנמצאים במסגרות מוגנות (אחד בהוסטל ואחד בדירת הכשרה) הלכו לבית של מלצרית שאחד מהם רצה לחזר אחריה
זה שרצה לחזר שאל את החבר בהיסוס "אתה בטוח שזו הדרך לחזר אחרי בחורות?" וזה ששנמצא איתו עונה לו "כן, ברור, למדתי, אני מבין בזה"

כשהוא אומר למדתי דיי זה דיי מתבקש להבין שהוא למד את זה מסדרות וסרטים מסויימים כמו אלאדין ששם הוא פורץ לבית עם שטיח מעופף וכמו היפה והחיה שאמנם הוא לא פורץ לבית אבל כולא את הבחורה בביתו שלו וכופה עליה נוכחות
ומשם זה ממשיך לעוד קומדיות ודרמות יותר מודרניות ויותר למבוגרים ששם גם הדברים האלו מתרחשים והגבר, גם אם לוקח לו המון זמן זוכה בבחורה בסוף

חלק ממה שהיה פעם מקובל, אמנם לא פריצות לבית אבל סרנדות שזה גם סוג של פריצה למרחב או להגיע לבית של החברה שלך בהפתעה בלי לקבוע
ועכשיו זה כבר לא כלכך מקובל
מה שמראה שהתרבות הנורמטיבית היא מאוד פרגמטית ולכן ללמד בן אדם מושג כמו "יכולות חברתיות" באופן דידקתי נועד לכישלון כי מה שהיה נהוג חברתית פעם עכשיו לא נהוג וההיפך

גם יש עוד משהו
שבגלל זה גם הפריצה ב"על הספקטרום" הייתה איכשהוא יותר לגיטימית ונסלחת בעיני מהפריצה ב"א-טיפיקל"
הוא שהמרחב של הבתים המוגנים הוא מאוד פרוץ, גם, מתוך אהבה
נגיד מדריך שעבד פעם ועכשיו רוצה לבקר את החבר'ה, הוא פשוט יבוא ויגיד "אהלן הגעתי", הוא לא יחשוב להתקשר, להיפך, הוא יעשה להם הפתעה וזה מתקבל כמובן מאליו שהם ישמחו לראות אותו
אין מחשבה אולי הם יהיו עסוקים באותו רגע או שסתם לא יהיה להם פנאי רגשי
אותו דבר עם מתנדבים שבאים או מפקח/ת שבאים לבדוק מה קורה
אין את הקונספט של לבדוק פרטיות ולהתקשר
אז טבעי גם שאנשים שחיים בהוסטל לא ירגישו צורך להתקשר או לברר לפני שהם מגיעים לבית של מישהו אלא פשוט יגיעו ויגידו "באתי לראות אותך"
אז הוא בא אל הבחורה ואז הבין שבבית שלה הכללים הם לא כמו בהוסטל ואם הוא פורץ אצלה הוא משיג גבול ועבריין

 

[grayart]

הגיבור לא stalker

בלי לראות את הסידרה זה עלול להתפרש כך, אבל הוא בהחלט לא.
הוא רוצה להשיג "חברה" לממש את הרעיון שתהייה לו חברה.
הוא לא מבין מה זה אומר, והבחירה שלו לא מבוססת על רגש אלה על התאמת הדמות המועמדת להבנה הסטריאוטיפות שיש לו לגבי המושג "חברה".
הדרך שלו להגשים את המטרה הזו היא גם סטיראוטיפית, ונובעת משיקולים שאין בהם רגש רומנטי או מיני או משהו סוטה בשום צורה.

בסוף כשהוא מבין מה הוא מרגיש , מאבד וזוכה מחדש באהבה אמיתית זה נורא מתוק.
שווה לראות את הסידרה רק בשביל זה.

 

[kagome10]

למה הוא לא stalker?

תיארת התנהגות, ואני נוטה לתאר דברים לפי התנהגות ולא לפי כוונות. הוא מתנהג כמו STALKER ולכן הוא כזה. השיקולים של STALKERS למיניהם לא מטרידים אותי כהוא זה.

 

[חייבתלהגיב]

ראיתי את הפרק הראשון של הסדרה ב"נטפליקס".

חביב, והדמות של הילד האוטיסט/אספרגר מדויקת למדי. לא יצירת מופת, אבל נחמד. הדמות של האמא, והשחקנית שמגלמת אותה, לא משהו.

 

[מלאת תקוות]

למה? מה לא אהבת באמא?

אני שואלת לגבי הדמות של אמא

 

[חייבתלהגיב]

טוב, כאמור ראיתי רק פרק אחד.

היא נראתה לי בעיקר נרגנת, לא מאוד אמינה, ולא מעוררת אמפתיה או הזדהות, אלא בעיקר רצון שהיא תופיע כמה שפחות על המסך. אולי הדמות כתובה פחות גרוע מהאופן שבו השחקנית משחקת אותה, אבל כשהיא מגלמת אותה היא דמות לא מוצלחת. אבל שוב, זה הרושם שלי רק מהפרק הראשון. אולי בהמשך היא משתפרת.

 

[grayart]

בהמשך היא הולכת והופכת לגרועה בהרבה.

אולי כמו שארי כתב זו בחירה אמנותית של היוצרים, ואולי היא גם משקפת דמות שיכולה להיות מציאותית, אבל היא בהחלט לא דמות נעימה.
אני הכי אהבתי את הילדה שהופכת להיות בהמשך החברה שלו, היא נשמה טובה, ומאוד מאזנת את הרכב הדמויות.

 

[מלאת תקוות]

חוץ מהעניין של הבגידה שלה

מה עוד לא אהבת בדמות הזאת?

 

[grayart]

כבר עברה תקופה ארוכה מאז שצפיתי בסידרה

קשה לי לזכור פרטים...
אבל הבגידה הגיעה בפרק מאוחר יחסית בסידרה, ואני חשתי סלידה מהאמא ישר על ההתחלה.
היא מאוד דואגת אבל גם מגבילה ומסרסת, מרוב נסיון להגן הופכת מונעת ממנו לצמוח, כדי שלא יפגע מתערבת בטיפול שלו עם התרפיסטית.
דווקא הבגידה לא הפריע לי ולא עניינה אותי, לא מבין למה בחרו להכניס את זה לעלילה וזה נראה לי פחות אמין.

האמא היא הדמות שיש לה את המבט הכי סטריאוטיפי, ובלי קשר בחרו שחקנית מכוערת (בעיני) שלא עוברת לי טוב בעיין.

 

[noamlah]

אם התראפיסטית של הבן שלי

הייתה נלהבת להציע לו לתרום לה את המוח שלו
גם הייתי חושד מי זאת לעזאזל התראפיסטית הזאת ומה היא רוצה
ובכל מקרה ג'וליה היא אחת הגרועות
כל התקדמות של ג'ייק הייתה למרות ולא בזכות הטיפול שלה

 

[grayart]

התראפיסטית בסידרה לא עניינה אותי במיוחד

ולא ריגשה אותי לא לחיוב ולא לשלילה.
בכלל שכחתי מהעניין של המוח.

 

[מלאת תקוות]

לבחור אוטיסט קוראים Sam Gardner