דם, עבודה קשה, דמעות וזיעה
זה מה שהציע צ'רצ'יל לבני עמו במלחמת העולם השנייה וזה פחות או יותר הסיכום של המרוץ היום. מעט מאוד זיקוקים ורגעי שיא והרבה נפילות, טקטיקה ועייפות.
רגע השיא, מלבד ספרינט הסיום, הייתה ההתקפה של קנצ'לארה על האוד קווארמונט, כשרק ונמרקה הצליח להצמד אליו. ניתן היה, לדעתי, לראות אז שקנצ'לארה לא כזה חזק (לדעתי, בסך הכל הוא לא בילף במרוץ) כיוון שוונמרקה הסכים לשתף איתו פעולה בסיום המעלה, אבל קנצ'לארה לא רצה (כי לא היה יכול) לתת את הפוש שירחיק אותם מהרודפים אחריהם. כרגיל, ון אוורמט הוא הרוכב הראוי בדבוקה: תמיד תוקף, תמיד רודף, ולא מחכה שהאחרים יעשו בשבילו את העבודה. אבל תמיד חסר לו האגורה בשביל השקל. יש לו המון פודיומים ומקומות 4-5 במרוצים הכי חשובים בעולם, אבל אין לו אף ניצחון גדול באמת.
אומגה פרמה בבעיה אמיתית לקראת פריז-רובא. הם הכתיבו את הקצב במרוץ, הם לא ניזוקו מכל הנפילות וכמעט לא סבלו מפנצ'רים ותקלות ובכל זאת, כל מה שהצליחו לעשות במרוץ היו בריחות של ונדנברג שהוא לא רוכב מטרה כי אין לו את ההאצה הנדרשת לא לבריחה ולא לספרינט. יכול להיות שבשבוע הבא יצטרכו להמר על בריחות ובלגן ולא על מרוץ מסודר.