שוב תודה רבה לכולכם!!
אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר ואני יודע בדיוק מה הבעיה. אני יכול לומר לך שאני זוכר את היום שעברתי איזו פאזה והתחלתי ליצור נטו. זה היה כשהתחלתי לעבוד ב 3DG. באתי לשם עם ניסיון במקס ופוטושופ וכד' אבל לא ברמת ניסיון כ"כ גבוהה. אחרי תקופה מסויימת הרגשתי שחל שיפור ביכולות שלי ופשוט החלטתי שאני הולך ומכין את הסצנה הראשונה שלי מא' עד ת' לא משנה מה יקרה. הרגשתי שאני יכול לעשות את זה בניגוד לעבר שאז מה שהיה קורה שהיו לי כאלה שאיפות וכ"כ רציתי לעשות דברים אבל פשוט הייתי נתקע. עם כל הרצון הטוב פשוט לא הצלחתי ליצור משהו. ואז כאמור הרגשתי שאני יכול לעשות את זה. ידעתי להכין טקסטורות טובות, הבנתי תאורה פחות או יותר, רעיונות לא היה חסר למרות שאז לא היה לי כיוון ברור של דברים שרציתי להמחיש. הסצנה הראשונה שלי הייתה ה BUTCHER ROOM (שאגב חידשתי את התאורה שלו בשביל הריל). אני זוכר שהבנתי שאני חייב לעשות משהו שאני משוכנע שאוכל לעמוד בו: עבודת מידול לא מתוחכמת מידי, עבודת טקסטורות ותאורה. אין לך מושג איזו הרגשה זאת הייתה שסגרתי את הסצנה הסופית. הרגשתי שפשוט הצלחתי לעמוד באתגר שהצבתי לעצמי. הבנתי גם שחשוב שאני לא אנסה לקפוץ גבוה מידי אלא להתחיל לבנות סצנות שילכו ויהיו יותר מורכבות אבל בהדרגה, כך שאוכל באמת לעמוד גם בהן. ככה למעשה למדתי הרבה והתמקצעתי וברגע שהרגשתי שאני הולך ומשתפר, הצבתי לעצמי דברים ששנה לפני זה נגיד, לא חשבתי שאני אוכל להתמודד איתם. אגב, זה תופס גם לגבי היום כמובן. שאני מתכנן על איזו סצנה אני בודק אם אני אוכל לעמוד בזה. תראה, יש גם דברים שאני יודע שעדיף שאני לא אכנס אליהם כרגע, כמו למשל מודל ריאליסטי של דמות כמו ניקול קידמן של רפי
אני בטוח שברגע שתשתחרר מהכבלים ותאמין לי, זה יקרה יום אחד אם תתמיד, אז באמת תבוא המוטיבציה ותוכל להיות יצירתי ולהתבטא!
אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר ואני יודע בדיוק מה הבעיה. אני יכול לומר לך שאני זוכר את היום שעברתי איזו פאזה והתחלתי ליצור נטו. זה היה כשהתחלתי לעבוד ב 3DG. באתי לשם עם ניסיון במקס ופוטושופ וכד' אבל לא ברמת ניסיון כ"כ גבוהה. אחרי תקופה מסויימת הרגשתי שחל שיפור ביכולות שלי ופשוט החלטתי שאני הולך ומכין את הסצנה הראשונה שלי מא' עד ת' לא משנה מה יקרה. הרגשתי שאני יכול לעשות את זה בניגוד לעבר שאז מה שהיה קורה שהיו לי כאלה שאיפות וכ"כ רציתי לעשות דברים אבל פשוט הייתי נתקע. עם כל הרצון הטוב פשוט לא הצלחתי ליצור משהו. ואז כאמור הרגשתי שאני יכול לעשות את זה. ידעתי להכין טקסטורות טובות, הבנתי תאורה פחות או יותר, רעיונות לא היה חסר למרות שאז לא היה לי כיוון ברור של דברים שרציתי להמחיש. הסצנה הראשונה שלי הייתה ה BUTCHER ROOM (שאגב חידשתי את התאורה שלו בשביל הריל). אני זוכר שהבנתי שאני חייב לעשות משהו שאני משוכנע שאוכל לעמוד בו: עבודת מידול לא מתוחכמת מידי, עבודת טקסטורות ותאורה. אין לך מושג איזו הרגשה זאת הייתה שסגרתי את הסצנה הסופית. הרגשתי שפשוט הצלחתי לעמוד באתגר שהצבתי לעצמי. הבנתי גם שחשוב שאני לא אנסה לקפוץ גבוה מידי אלא להתחיל לבנות סצנות שילכו ויהיו יותר מורכבות אבל בהדרגה, כך שאוכל באמת לעמוד גם בהן. ככה למעשה למדתי הרבה והתמקצעתי וברגע שהרגשתי שאני הולך ומשתפר, הצבתי לעצמי דברים ששנה לפני זה נגיד, לא חשבתי שאני אוכל להתמודד איתם. אגב, זה תופס גם לגבי היום כמובן. שאני מתכנן על איזו סצנה אני בודק אם אני אוכל לעמוד בזה. תראה, יש גם דברים שאני יודע שעדיף שאני לא אכנס אליהם כרגע, כמו למשל מודל ריאליסטי של דמות כמו ניקול קידמן של רפי
אני בטוח שברגע שתשתחרר מהכבלים ותאמין לי, זה יקרה יום אחד אם תתמיד, אז באמת תבוא המוטיבציה ותוכל להיות יצירתי ולהתבטא!
