Did the earth move for thee?

[אבח"י]

למי צלצלו הפעמונים
וזו הזדמנות מצוינת להזכר בסרט, עם אינגריד ברגמן וגארי קופר

ויי, ןיי הייתי בן 13 אני חושב, כרזת ענק על קיר הבנין של קולנוע אוריון, בכניסה לרחוב עקיבבא בירושלים, או אולי קולנוע אור, שהיה בצד השני של הרחוב. היא עם התלתלים, הוא עם הפנים החטובים.
לא ממש רציתי ללכת, אבל נגררתי, אז הלכתי. הסרט הפחיד אותי ועורר בי חרדות עמומות. אם אנ בכלל זוכר משהו זה כשהם מתנשקים, ונפגשים אף באף, והוא או היא מלמד/ת השני להתנשק כראוי.
זהו.

 

[קלייטון.ש]

למי צלצלו הפעמונים
וזו הזדמנות מצוינת להזכר בסרט, עם אינגריד ברגמן וגארי קופר

אני זוכר בעיקר את הספר, לא את העלילה (זוכר רק בערך), אלא את הספר עצמו, את הכריכה והדפים.
קיבלתי אותו ואת הקץ לנשק, באנגלית, בעטיפה קשה ירוקה, והדפים היו לא ישרים בקצוות שלהם אלא חתוכים בחיתוך גס. הם היו משומשים והיה להם את הריח המיוחד של ספר שעברו עליו הרבה שנים. כמה שספר חדש יש לו ריח טוב, אין כמו הריח שהיה לאלה.
סחבתי אותם איתי שנים עד שבחיסול הספרים הגדול ויתרתי גם עליהם. לפעמים אני חושב שזו היתה טעות. לא היתה לי כוונה (ואין לי גם היום) לקרוא את למי צלצלו הפעמונים שוב, אבל דווקא שני אלה היה להם טעם וריח בזכות הקרטון והדפים.

אגב למי צלצלו הפעמונים, אני התעמקתי דווקא בציטוט המפורסם. חפרתי ומצאתי את היצירה המלאה של ג'ון דאן, ממנה המינגווי שאל את אותו קטע על האי, וקראתי את כולה, כמה פעמים. השפיעה עלי הרבה יותר מהמינגווי.

 

[דקל נור*]

אני זוכר בעיקר את הספר, לא את העלילה (זוכר רק בערך), אלא את הספר עצמו, את הכריכה והדפים.
קיבלתי אותו ואת הקץ לנשק, באנגלית, בעטיפה קשה ירוקה, והדפים היו לא ישרים בקצוות שלהם אלא חתוכים בחיתוך גס. הם היו משומשים והיה להם את הריח המיוחד של ספר שעברו עליו הרבה שנים. כמה שספר חדש יש לו ריח טוב, אין כמו הריח שהיה לאלה.
סחבתי אותם איתי שנים עד שבחיסול הספרים הגדול ויתרתי גם עליהם. לפעמים אני חושב שזו היתה טעות. לא היתה לי כוונה (ואין לי גם היום) לקרוא את למי צלצלו הפעמונים שוב, אבל דווקא שני אלה היה להם טעם וריח בזכות הקרטון והדפים.

אגב למי צלצלו הפעמונים, אני התעמקתי דווקא בציטוט המפורסם. חפרתי ומצאתי את היצירה המלאה של ג'ון דאן, ממנה המינגווי שאל את אותו קטע על האי, וקראתי את כולה, כמה פעמים. השפיעה עלי הרבה יותר מהמינגווי.

קראתי את למי צלצלו בצעירותי ולא הצלחתי לסיים. הייתי מנסה שוב אבל נראה שאיבדתי את היכולת להתמסר לספר. ליד מיטתי מונחות כמה התחלות של ספרים,מחכות שאתקדם. אני מתפזרת, כמו בחיים.
ואתה קלייטון, דוקא נראה לי מפריך את המשפט של דאן.

 

[קלייטון.ש]

אתה קלייטון, דוקא נראה לי מפריך את המשפט של דאן.

אנשים באופן כללי לא מבינים את הקטע הזה על "אין אדם שהוא אי" ובעיקר לא יודעים באיזה פעמון מדובר שעליו נשאל למי הוא מצלצל, ומה משמעות הצלצול.
זה לא כל כך באשמתם כי המניגווי תלש כמה שורות מחיבור שלם, שמספר סיפור שלם, ועשה אותן למפורסמות.
אפשר לקרוא את החיבור המלא של דאן, ויש גם הסברים באינטרנט. אבל מי טורח באלה.
אני קראתי את המינגווי כי דרשו ממני. שמו בידי את הספרים, באנגלית וגם בעברית, בגיל ממש צעיר, ואמרו לי לקרוא. אז קראתי.
לא סופר שהייתי חוזר אליו אם יש לי ברירה.

אגב אחרי שמבינים את הקטע מג'ון דאן גם מבינים שהתרגום של שם הספר לא נכון. זה לא "למי צלצלו הפעמונים" אלא "עבור מי צלצלו הפעמונים". הפעמון אצל דאן לא פונה אל מישהו אלא מדווח על מישהו (על מותו המתקרב).