אני חייבת להגיד
שאני די מופתעת מהתשובות שקראתי, מאלה שאמרו שלא.
רובכם פה כי אתם (אנחנו) סובלים מחוסר נסיון זוגי/מיני, אבל לא מתחרטים על דברים שנעשו בעבר.
אתם לא חושבים שאולי ההתנהגות שלכם בפגישות/סיטואציות היא זו שהובילה אתכם לאן שאתם היום?
כשהייתי תיכוניסטית היה לי "חבר". הכרנו באיזו הזדמנות, והיינו בקשר של מכתבים ומעט טלפונים. לאחר כחודשיים-שלושה החלטנו להפגש שוב לסרט. נפגשנו, נכנסנו לסרט, וברגע שכבה האור הוא שם יד על כתפי.
באותו רגע קפאתי. פשוט כך. היה "אחלה" סרט, אבל לא זה שריצד על המסך, אלא זה שרץ לי בראש: מה בעצם הוא רוצה ממני? מה, הוא רוצה את הגוף שלי? הוא מחפש סקס, זה הכל?
אולי, אם הייתי טיפה יותר פתוחה, וטיפה פחות ב"סרט", אולי היינו יכולים להתקרב יותר, ואולי הייתי יכולה לאבד את בתוליי בגיל יותר צעיר ממה שזה קרה בסופו של דבר, ואולי ואולי ואולי.... (ואני לא מתכוונת שכבר באותו יום, אבל אם לא הייתי בורחת ומנתקת את הקשר, אולי היינו ממשיכים להיות חברים וזה כן היה קורה איתו, בסופו של דבר)
אז נכון שזו לא היתה הפגישה הראשונה, אבל אולי, אם לא הייתי קופאת באותו סרט, סיפור חיי היה שונה...
והוא רק דוגמה אחת. מן הסתם היו לי פגישות שהלוואי שלא היו מתקיימות כלל, כפי שכבר נכתב פה למעלה, אבל גם הלוואי והייתי נוהגת/מתנהגת אחרת בהזדמנויות אחרות, שכן היו גורמות לסוף אחר, או לפחות להמשך אחר...