לגבי העניין הזה אין מחלוקת ביננו
זה הכל עניין של סמנטיקה .
ביצה, ספירואיד אובלי, או איך שלא תקרא לזה, פני כדור הארץ נראים כמו כדור פחוס בצורה מכוערת. כמו כדור שכלב לעס וכבר לא נראה כמו כדור ואפילו לא כמו ביצה .
מה שנראה כמו פני כדור הארץ שהם פחוסים בצורה כזאת הוא שיש מקומות בכדור הארץ שהם גבוהים מעל פני הים ויש מקומות שהם נמוכים מפני הים, ורוב פני כדור הארץ הוא מים.
זה הכל עניין של פרספקטיבה, מאיזה כיוון אתה מסתכל על תופעה כדי להתחיל להבין אותה. הטענה שלי היא שמה שיוצר את פני השטח של כדור הארץ הוא השמש שזורקת קרניים, בזוויות שונות, אל פני כדור הארץ.
אם תקח לדוגמא את הרדיאנים שהבאת (זוכר ? תותחנים) קרן שיוצאת מהשמש בכינון ישיר כמו מתותח תגיע למרחק הגדול ביותר, וקרן שיוצאת בזווית של כמה אלפיות מעלה תגיע למרחק קרוב יותר, עכשיו, אם הבנת את זה, זה לא סתם קרן, זאת קרינה שמשפיעה על תנועת מולקולות המים .
ואתה גם יודע שבגובה רב טמפרטורת הרתיחה היא מתחת למאה מעלות צלזיוס כי הדחיסות שם נמוכה ומתחת לפני הים צריכים יותר ממאה מעלות כדי להגיע לרתיחת המים ומה זה אומר ? שברתיחת מים התדר של מולקולות המים הוא 2.4GHz זה התדר של הרתיחה ולא משנה מה הגובה מפני הים או הדחיסות.
ברור גם שחומרים אחרים מושפעים מקרינה אבל זאת לא הנקודה הנקודה היא מאיפה מתחילה ההשפעה על החומרים והתשובה היא מהקרינה. כדי להבין את זה יותר טוב צריך להסתכל יותר מהכיוון של הקרינה מאיפה היא יוצאת ולמה היא גורמת.
אם בגובה רב צריך להשקיע פחות אנרגיה כדי להרתיח מים זה אומר שהם כבר נמצאים בתדר התחלתי גבוה קרוב יותר ל2.4GHz וגם זה אומר שקרני השמש שמגיעות לשם, לגובה הרב, מגיעות לשם בכינון ישיר. אלו פני השטח שהכי רחוקים מפני השמש לא מבחינת מרחק אלא מבחינת קרינה ושם הם יכולים להשפיע על המים יותר בקלות, כי זה לא מקום דחוס.
זה הגיון הפוך, מבחינתנו נמוך זה צפוף ודחוס, מבחינת השמש הזווית של הקרינה יותר גדולה ולכן הקרן מגיעה יותר קרוב אליה והיא מקרבת את פני השטח אליה ולכן הקרינה שם נמוכה אבל מבחינת המרחק זה יותר רחוק ממנה.
הקרניים שמגיעות למקומות נמוכים יוצאות מהשמש בזווית של כמה אלפיות מעלות, הזווית הזאת יוצרת דחיסות, במקומות הנמוכים יש קרינה יותר נמוכה כמו שהראתי לך בדוגמא של רתיחת המים. זה לא רחוק מבחינת מרחק אלא מבחינת הצפיפות ויכולת ההשפעה של הקרינה על המים.
הזווית הזאת של הקרן בכמה אלפיות מעלות היא זו שיוצרת מקומות נמוכים דחוסים מבחינת צפיפות המולקולות. וכל זווית אחרת מכינון ישיר תתן קירוב גדול יותר של פני השטח אל השמש.
כל ההסבר הארוך הזה היה כדי להראות עובדה פשוטה, גבוה ונמוך זה עניין של זוויות הקרניים שיוצאות מהשמש .
זה מה שיוצר את הפחיסות של כדור הארץ וזה גם מסביר את מה שנראה כתנועה שהיא כמו אליפטית, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים על זה .
אין משהו שמתרחק או מתקרב. הכל סטטי.
אני יודע, אני יודע, סטטי זה משעמם, זה לא כמו תנועה של כדורים שמסתובבים ותותחים ופיצוצים אבל זה מה יש .
זה כמו שאתה צורב דיסק עם קרן אור. זווית תתן -1-, שטוח יתן -0- ,רצף של זוויות ומשטחים יתנו בשפה בינארית ייצוגים שאפשר להציג אותם בגרפיקה על המסך .
כך אותו הדבר עם פני השטח של השמש, הם כמו יהלום עם משטחים מלוטשים בזוויות שונות, משטח שטוח ייתן זווית ישרה (כינון ישיר, זוכר ?תותח) משטח בזווית ייתן בכמה אלפיות הטיה של הזווית. והקרינה שתצא משם, זה מה שבסופו של דבר יגיע לפני השטח של כדור הארץ וייצור דחיסות או רוויחות (ההיפך מצפיפות, לא מצאתי מילה יותר מתאימה).
ואתה גם בטח יודע שאור שיוצא ממוקד אחד של אליפסה יקלט במלואו במוקד השני, השמש היא כמו טבעת קעורה שנמצאת במוקד אחד של האליפסה ובמוקד השני יש טבעת שניה שהיא קמורה והיא פולטת קרינה שנקלטת בשמש הקעורה.
הטבעת הקמורה שפולטת קרינה זה מה שנראה למדענים כמו חור שחור והם לא מבינים מה זה ואיך לעכל את זה. הקרינה הזאת נקלטת בשמש ועוברת בסופו של דבר אלינו. התנועה של החור השחור היא כמו מטוטלת זה מה שנותן הבדלים של יום ולילה באיזורים שונים של כדור הארץ .
ומה שיעזור לך להשלים את התמונה זה שעל פני השטח של הטבעת הקמורה יש גם משטחים מלוטשים שמוציאים בזויות שונות את אותה הקרינה שמתקבלת בטבעת הקעורה שהיא השמש שלנו.
בסך הכל, זה הרבה יותר פשוט ממה שאתה חושב.
