Free me. (אולי ט')

[תמרוש5]

Free me. (אולי ט')

מהטיפשיות הנוראית הזאת וה שקט שחודר לי לתוך העצמות ומפרק אותן. אני לא מסוגלת להמשיך להתקיים כמעט. רק רגעים קטנים שחודרים לתוכי ומזכירים לי את היופי. זה נוח לי ככה,להישען על הכרית ולצלול טיפות של דם שהתיבשו עליה כבר מזמן לא מפריעות לי ו אני רק מחפשת את השקט הזה שמגיע רק בשעות החשוכות. אני חושבת שכל המחשבות שלי הן במעגל לופים אינסופי ושאני לא מסוגלת לצאת מהן ולהשתחרר. זה נורא מסתכל ו גורם לי להפסיק לחפש אני תקועה,לכודה. ואין לי אפילו יכולת להמשיך לכתוב כי הכל מבולגן לי מדי. \\

 

[רעוּת]

...

דווקא ה"כמעט" הזה בסוף השורה הכ"כ קשה הזאת נראה לי אופטימי פתאום. ובדר"כ זאת מילה שעושה לי אסוציאציות שליליות, או כמעט- שליליות. וגם השורה שאחרי, זה גם משהו, זה אפילו הרבה, גם אם זה רק "רגעים קטנים". ובכלל, כל הקטע הזה, זה הרגיש לי כמו איזה מאבק פנימי כזה- שורה כן, שורה לא, אופטימיות מול ייאוש. ואני לא יודעת איך גורמים לאופטימיות "לנצח" בזה (זה עושה לי אסוציאציות למלחמה, זה אף פעם לא ממש טוב), אבל אולי זה שהיא בכלל קיימת שם זה כבר הרבה.

 

[תמרוש5]

נראה לי שאת צודקת,

יש בי אופטימיות,ואני רגע אופטימית רגע פסימית,ולא יודעת לעשות החלטות שיאזנו דברים,אבל אני מניחה שעצם הקיום שלה זה כבר התקדמות. תודה.

 

[so are you to me]

קחי

את הרגעים הקטנים האלה עמוק פנימה נסי למצוא חוקיות בהם וליישם אותה מעבר ושקט יש לא רק בשעות החשוכות, אפילו לא בשקט עצמו, אלא גם ברעש, נגיד של צחוק - או אפילו רק בחיוך. כמו שנועה אמרה לי לאחרונה - יש גם מעגלים טובים וגם מעגלים רעים שהם טובים ואם לא אז לפעמים פשוט הכרחיים - ואם נועדנו לחיות בהם, בסיבובים אין סופיים, אז כדאי שנלמד להפיק מהם את המירב וזה ממש לא בלתי אפשרי. [מה שנקרא, כבר עשו את זה לפנינו..] רק לא להפסיק לחפש.

 

[תמרוש5]

חוקיות זה משהו שהלוואי והיה בזה,

כן צריך לחפש,אבל אני לוקחת את ההכרחיות כמו שאמרת,כי כנראה שזה באמת הכרחי לפעמים (אם לא טוב אז לפחות זה.)

 

[so are you to me]

../images/Emo23.gif