GO JOHNNY GO

[Jflyaway]

GO JOHNNY GO

גם זה קורה.
יוצר ענק הגיע אל בימת הברבי במצב ירוד מדי, עם הרכב כוחני מדי.
הרבה הרבה רעש.... ההרכב מתאמץ לחפות על החולשה של ווינטר, והתוצאה: מרוץ מהיר של רעש לפנים....סאונד אכזרי, שרירי וכואב באוזן . ונשמה.... לא ממש הייתה שם.
הלכתי אחרי 6 שירים.

 

[the allman brothers]

אז עשיתי טוב שצפיתי בג'אנגו חסר מעצורים ?

מומלץ למי שהאסתטיקה המופלאה של טרנטינו עדיין עושה לו את זה.
מבחינת הסיפור - אני מצאתי את עצמי עם תחושת החמצה מסוימת,
במיוחד בגלל שהנארטיב, כמו תמיד, נשבר לצרכים הטרנטינויים הידועים, והפעם
זה לא עבד מספיק טוב לדעתי.

 

[modulo1000]

היינו באותה הופעה ?

קודם כל הברבי המה וגדש אני הגעתי מאוחר אבל פילסתי דרך עד שהגעתי לשפיון שעמד במקום הטוב ביותר - על המדרגה באמצע וזה היה שווה
שנית הסאונד בברבי חרא ולכן אני מעדיף את רידינג הפלורוסנטי והיה כאן ויכוח בעבר בו הייתי בעמדת יחיד
כשאתה בא לשמוע מוסיקה מה שקובע לפני הכל זה הקול
הסאונדמן שכנראה אובד עצות כשהוא עובד עם ציוד חרא עושה את המעה הנואש ומגביר את הסאונד עד כדי קריסה תוך תקווה שהכאב באוזניים יקהה את חוש השמיעה
הצרה שהוא לא מקהה אלא מכה בקיצור אם יש לכם אלטרנטיבה לברבי תמיד תלכו עליה - עד ששאול יכניס יד לכיס וישקיע פעם אחת בסאונד ראוי

לעצם ההופעה
וינטר קשיש הוא וודאי לא בשיא יכולתו זמר גדול הוא לא היה מעולם וגם לא התיימר
הבלוז של וינטר עבורי תמיד היה בעדיפות שנייה אחרי בלוזיזסטים לבנים אחרים (למרות שהוא עוד יותר לבן)
הבלוזיזסטים הלבנים הבריטיים שאימצו וחיבקו את הבלוז השחור דיברו אלי תמיד יותר
בעוד שאספתי באדיקות כל אלבום של גון מאיייל והייתי נפעם כל פעם מחדש
וינטר עצר אצלי בחד ספרתי הבלוז שלו נח על אותו מדף בראש שלי יחד עם זי זי טופ קנד היט ו lynyrd skynyrd
אצלי זה קוטלג כבלוז הפחות מתוחכם שהוא אחלה מגניב ועושה גוד טיים
אבל אין בו את הנשמה (שהייתה חסרה לך יואל אתמול ואצלי לא - כי לא חיפשתי משהו שלא שם)
ומאחר ובאתי בלי ציפיות בשמיים
באתי ונהניתי
זו לא ההופעה של איגי פופ
לא הכל היה מושלם וינטר מזייף פה ושם
אבל בגדול נהניתי מכל רגע
על אף הזיופים בשירה ולעיתים בנגינה
היה לי העונג לעמוד מול ענק שבענקים שנתן כל מה שהוא יכול מעצמו
חבל שהלכת כי דווקא בחצי השני (וציינתי את זה באוזני השפיון בזמן אמת) וינטר החל לזרום עם הלהקה
נעלמה התחושה שהם נותנים בראש כדי לחפות על הקשיש העייף
והם ניגנו כחטיבת קצב אחת
השפיון עוזי אורן (הבעלים של הקומה ה 13 זצ"ל) ומשה וחצי חבר משכבר הימים היו שם ואמרו שנהנו על אף הקשיים שציינתי לעיל
(אני מקווה שלפחות עוזי וחוסי יכתבו כאן משהו)
את מיכה ראיתי מרחוק ורק נופפנו ואחכ הוא נעלם אולי הוא סבל כמוך ?
את נורית ראיתי רק בהתחלה אז מעניין לשמוע מה דעתה.
בכל מקרה הנאה זה דבר אינדיבידואלי וכמו בסרט שבעת הסמוראים יכולות להיות 7 עדויות שונות לאותו ארוע
אני מעיד שאני שמח שהייתי שם על אף כאב הראש והאוזניים שיש לי עכשיו

 

[ozitex]

נהניתי מכל רגע

לא באתי לחפש נשמה. ג'וני וינטר לא קונה אותך בסגנון הבלוז השחור של הדלתא, הוא לא מכוון למינימליזם רגשני בסגנון רוברט ג'ונסון.
מטבעו של הבלוז הלבן שוינטר הוא אחד ממוביליו, שהוא כוחני, נותן ישר לפנים.
הסאונד, חרא ככל שהיה ויהיה בבארבי, לא מאפיל בהופעות מהסוג הזה על גדולתם של אמנים ברמה הזאת וכנ"ל היה גם במקרה הזה.
אפשר אולי להקביל את זה לגאראג', אם זה אולי יקל קצת על תחושת ההחמצה אצל יואל..הסאונד לא חשוב, כי יתכן ויש לזה פאקטור על התחושה הכללית.זה די סובייקטיבי.
יש בעיה אחרת לבלוז, אבל גם זה עניין סובייקטיבי. הוא עלול לשעמם, הוא חוזר על עצמו והוא מאד בסיסי במבנה המוסיקלי שלו, אבל מי שמכור לרעש הזה, גם אנשים שגדלו על מבנים מוסיקלים מורכבים הרבה יותר, יודע להעריך.
ההרכב כולו עשה עבודה מצויינת, ג'וני כבר לא ילד וזה גם משפיע, אבל אלו דברים שוליים, לדעתי.
נהניתי מהרגע הראשון עד הרגע האחרון.

 

[Barmelai]

לא נטשתי

הייתה לי דילמה, הנקודה שהתמקמתי, עם הפרקליט (שהקליט), הייתה מושלמת לצפיה אבל מחורבנת מבחינה אקוסטית. רמקול ימין נבח עלי כחולה כלבת וווינטר נשמע עמום כמו סופת שלגים בתוך טורנדו. אז שיפרתי לאחור כדי שהמנטליות שלי לא תקרוס לתוך עצמה. מצאתי נקודה טובה אקוסטית אבל ללא ויז'ואל, אחר כך נדדתי בתוך הברבי עד שלבסוף התמקמתי בנקודת פשרה. רק אז התחילה ההופעה באמת, מבחינתי.

נהניתי מאוד אתמול, אבל יצאתי קצת מאוכזב. הייתה הופעת רוק מצויינת, כבדה ורועשת. כל שיר היה גיחת הפצצה. ווינטר ניסה להוכיח שהוא עדיין חי ובועט. והוא הצליח. הבעיה הייתה שהוא בכלל ניסה להוכיח משהו.

תאום הציפיות שלי עם ההופה היה על הפנים. אני מכיר את 4 האלבומים הראשונים, את האחרון הורדתי לפני כמה ימים, מכיר את ההופעה שבאה עם גרסת הדלוקס של סקנד ווינטר וההופעה אתמול לא הזכירה שום דבר מזה.
אילו הייתי נקלע להופעה אתמול בלי לדעת מי זה, הייתי נהנה בלי הסתייגויות בכלל. אבל מצד שני, לא הייתי קונה כרטיס במיוחד.
לדעתי ג'וני ווינטר, בניגוד למה שנאמר כאן, הוא בין הבודדים שידעו לתרגם את הבלוז השחור לרוק לבן בלי לאבד בדרך אף טיפה של בלוז. זה שם אותו בקבוצה אחת עם מייק בלומפילד, צ'רלי מסלווייט, רורי גלאגר. את זה רציתי לקבל, ושיהיו איזה שניים-שלושה ג'אמים איטיים שנוכל לשמוע את הגיטרה הווינטרית קצת מתייפחת, לא רק מרביצה.
זה לא קרה ולכן יצאתי בתחושה שהייתה הופעה מצויינת של האלטר אגו המטאלי של ווינטר, נקרא לו ג'וני סאמר, לצורך העניין.
הביצוע לג'מפינג ג'ק פלאש היה גדול.

 

[ozitex]

זו תמיד בעיה של תיאום ציפיות

אני חושב שלהופעות כאלה כדאי לבוא בלי ציפיות בכלל.
אני חושב שזו טעות לנסות להוריד חומרים מהעבר או לנסות לעשות סוג של "שיעורי בית". זה בכלל לא העניין ופספוס ענק של הנקודה.

כשאתה בא לראות ולשמוע הופעה זה ענק שכזה, אתה צריך לתת לו קרדיט. אני אתן דוגמא.

לפני הרבה שנים הייתי בהופעה של להקת מאגמה בפסטיבל וורצבורג. ראיתי כבר את הלהקה בהופעות אחרות שלה ותמיד היכרתי חלק מהקטעים. ההופעה הזאת בוורצבורג היכתה אותי בתדהמה ולא רק אותי. בעיקר בגלל שכולה התמקדה בחומרים לא מוכרים לא לי ולא ללהקת מעריצי הלהקה שנוסעים אחריה כמו עיוורים לכל פינה באירופה.

אבל ההופעה הית הפצצה! אתה מבין? לא הכרתי תו אחד ונהניתי מכל רגע. מה המסקנה? לא חשוב אם אתה מכיר את החומר או לא. חשוב מה ואיך האמן מגיש לך למנה עיקרית ואם אתה שואל אותי? בכלל לא משנה לי אם אני מכיר את זה או לא. משנה לי איך אני מגיב לזה.

אתה צודק בכך שלו היה מופיע על הבמה מישהו אחר שלא קוראים לו וינטר ולא הייתי מכיר אותו בכלל, כנראה שגם הייתי נהנה, אבל לא בטוח שהייתי משלם 230 שקלים מראש להופעה של מאן דהוא שלא קוראים לו ג'וני וינטר.

 

[Barmelai]

שעורי בית עלולים להזיק לפעמים

ולפעמים הם משדרגים לך את ההופעה. במקרה של ווינטר לא צריך להכין שעורים. הבעיה עם אמן בסדר גודל שלו, שתמיד יש ציפיות, לא יעזור. השאלה היא האם אתה מסוגל להסתנכרן עם מה שקורה מול העיניים ובסופו של דבר להנות מהדבר הזה. נהניתי אבל יצאתי בתחושה שלא קיבלתי את הווינטר שבשבילו קניתי כרטיס.

 

[Theoretical Fool]

באופן כללי

בבלוז ובג'אז, בניגוד לקלאסי, רוק, פולק וכד', אין צורך בשיעורי בית לפני הופעה. אפשר להינות גם בלי להכיר את השירים והקטעים. אם לא הייתי מכיר אותם, והיו זורקים אותי בהופעה של קולטריין או ג'ונסון לדוגמא, הייתי נהנה מאוד. קשה להגיד את זה במקרה של להקות רוק.

 

[Barmelai]

זה נכון גם בעיניי, בתנאי אחד

אני לא נוהג להכין שעורי בית לפני הופעות ג'אז ובלוז. אבל קטן וחשוב: כן כדאי להיות מעורה בסגנון שבו האמן פועל.
קח לדוגמה את רוברט בלפור. לא דרושה הכנה מקדימה לפני הופעה שלו ואין צורך לחרוש על שני האלבומים שהוא הוציא. כן כדאי להגיע להופעה עם קילומטראז' מינימלי של הקשבה לאמנים מסוגו: בלוזרים שחורים מהדלתא, מיסיסיפי, בואך שיקגו. לא משנה מי, האולינג וולף, מאדי ווטרס, סאן האוס, האוזן צריכה להיות מורגלת בבלוז שורשי.

כנ"ל בג'אז. אל תיפול על אמן פרי ג'אז אם בחיים לא הקשבת לפרי ג'אז כלשהו. זה המינימום ההכרחי וזה גם מספיק.
בקטנה, אני שמח לראות שמישהו מדבר על בלוז וג'אז בנשימה אחת, לפחות באספקט הזה, בניגוד לחיבור האוטומטי המסורתי של בלוז ורוק.

 

[Theoretical Fool]

מסכים עם כל מה שכתבת. מעבר לכך, לדעתי

הבלוז קרוב בנשמתו לג'אז הרבה יותר מאשר לרוק. רוב הרוקיסטים שניסו לגעת בבלוז נכשלו לדעתי. כל מיני לבנים בריטים מעולם לא התקרבו לרמת המוזיקליות, האותנטיות והיופי שיש בבלוז השחור הישן. בגלל זה יש לי בעיה עם ג'ון מאיאלים, אריק קלפטונים ולד זפלינים (להבדיל) כאלה ואחרים.

 

[modulo1000]

מיכה ציפית מוינטר למשהו שהוא לא

הוא ממש לא מאסלוייט ובלומפילד
התכוננת עם האלבומים הלא נכונים כמו זה
http://www.youtube.com/watch?v=FrQeIJm41dk
וינטר שינה מהר מאוד סאונד
לסאונד הזה
http://www.youtube.com/watch?v=ma1DtR65sZ0
http://www.youtube.com/watch?v=29gSv22ENVs
שדי דומה לזה שהיה אתמול
ואגב גם באלבום ההוא שהתבססת עליו כבר היו אצל וינטר ניצוצות מטאליות נטולות רגש כפי שהגדרת אותן
בדיוק כמו זי זי טופ - לא בכיינות שרה על מר הגורל אלא משהו מאוד גברי חד כתער
כמו בוקס לפנים של רוכב אופנוע שאמנם לא סיים בית ספר יסודי אך בשביל לפוצץ לך את הפרצוף גם לא נזקק לכך
זו מוזיקה שלא נוצרה ע"י אינטיליגנטים ולא בשביל אינטיליגנטים
מיכה אם טיילת בדרום ארה"ב אז אתה מבין למה אני מתכוון
ולכן אינטיליגנטים כמונו שמקשיבים לפאר היצירה הפרוגיסטנית חייבים להכנס לסטייט אוף מינד של טקסני ממוצע
ואז ורק אז יכול להנות ממוסיקה כזו
עוזי הגדיר זאת טוב ממני
ואלה אף טוב ממנו
http://www.youtube.com/watch?v=sA0sZnaDIDo

 

[Barmelai]

נכון אבל

בסופו של דבר הכל שאלה של מינונים. אם היה נותן 2-3 סלואו ברנרים (היה אחד וגם הוא היה סלואו ברנר באוברדרייב) הייתי מרוצה עד הגג.

לגבי ההשוואה למסלווייט ובלומפילד (אפשר להוסיף את פול באטרפילד לצורך העניין), אני לא מדבר על השוואה של סגנונות. אני מדבר על הכשרון לקחת שפה (בלוז שחור) ולתרגם לשפה אחרת (רוק ובלוז רוק). זה כמו לתרגם שיר משפה לשפה: אם תחפש את המילה הנכונה במילון, יצא לך שיר גרוע. למרות שתרגמת מילה למילה. זה קלפטון בעיניי, לדוגמה. אתה צריך לחפש את המילים שלך, שיעבדו נכון בתוך החוקים של השפה שלך, לא של שפת המקור. זאת הדרך להעביר את המסר בלי לאבד את הרלוונטיות. אין הרבה אמנים שעושים את זה משכנע, ווינטר והחבורה שהזכרתי, כן עשו את זה, כל אחד בדרך משלו.

 

[ozitex]

תשמע מיכה

זה מה שקורה כשאתה נהפך לפרופסור של מוסיקה במקום להישאר במקום הכי פשוט, הכי בסיסי, בלי כל הפילוסופיות והניתוחים בגרוש.

הבעיה של רוב האנשים היא שהם יוצאים ממקומות מאוד פשוטים, מסבכים לעצמם את החיים בכל מיני הסברים על גבי הסברים ובסוף הם בעצמם צריכים ללכת לטיפול פסיכולוגי.

החיים הם הרבה יותר פשוטים ממה שזה נראה.

 

[Barmelai]

תודה רבה על הניתוח המבריק

 

[Barmelai]

אגב עכשיו אני שומע את The Progressive Blues

ונהנה כמו שלא נהניתי בהופעה...

 

[josi5]

אישית נהנהתי

מאד... כמו כולנו נטול ציפיות שמדובר על מוסיקאי שפג תוקפו וממוחזר קצת (לטעמי ממשך לשלוט בגיטרה מצויין)..בן 75 -80
לא שנות השבעים... ובכל זאת ..או בגלל זה נהנהתי מאד.. מסכים שהסאונד היה רע והיגיע זמן שמישהו יקח את זה בידים שלו
רק חלק קטן מאד של שירים הכרתי.. הרוב לא.. אבל זה בכלל לא הישפיע...
עמדנו בעמדה "אסתרטגית" וראינו מצויין
לדעתי הלהקה (גם הלהקת חימום) היו טובים מאד..

 

[LadyG]

רשומון

אז מה היה לנו?

קלאסיקות רוק נצחיות, בלוזיסט מזדקן, שאיבד כמעט לחלוטין את קולו. ואחד ג'אמפינג ג'ק פלאש -בביצוע נוראי לטעמי

דווקא הציפיות שלי לא היו בשמיים. ראיתי קצת יו טיוב בחסותך האדיבה והבנתי שאין לו טיפת קול ועדיין ציפיתי (בקטנה) לסוג של קסם, התרגשות ורוק בלוז מחוספס, מלוכלך ועצבני.

היה נחמד לראות בקהל את כל אושיות הרוק & רול הישראלי לדורותיהם. והיה נחמד לראות קהל שבחלקו הלא קטן מבוגר ממני בעשור.

לפעמים יש קסם ולפעמים לא. הפעם - לא.

 

[ozitex]

State Of Mind

זה כל הסיפור.

באת אחרי יום שקט בעבודה, אין לך טרדות בראש, האשה או הבעל לא טחנו לך ת'שכל כרגיל, הילדים לא התעלקו לך על התחת, ישנת שעה או שעתיים לפני, אכלת משהו ,
שתית משהו שלא לדבר על אלכוהולי משהו..

עישנת משהו (לא אני, אבל שמעתי שזה משדרג..חח)

אם כל האמור לעיל מתקיים, רבותי ההופעה פצצה גם עם אמן לא משהו, סאונד גרוע וקטעים שאתה שומע פעם ראשונה.

 

[LadyG]

המוד שלי היה מצויין

וכל התנאים מסביב התקיימו להפליא.
sometimes a Sigar is just a Sigar

הופעה לא טובה לדעתי. היינו באותה הופעה ויצאנו עם הרגשה שונה לגמרי. ברגעים מסויימים הכיוון נשמע לי יותר כהארד רוק ופחות בלוז רוק ואולי זו אחת הסיבות שאהבת. אבל זה לא משנה. היתה לך הופעה נהדרת, לי היתה הופעה ואני מחכה בכליון עיניים להופעה הבאה

 

[ozitex]

ההופעה הבאה

זאת השאלה הראשונה ששאלתי את מודולו כשיצאנו.

דקה אחרי שווינטר נמוג אל ההיסטוריה, אני כבר חיפשתי את העתיד.

איך זה בתור מנטרה?