כמה טוב שיש רגעים של נחת בחיים האלה, בחיי. |ס
טוב, ראיתי את הפרק כבר ביום שלישי, אבל רק עכשיחו מצאתי את הזמן להגיב. דבר ראשון, אני חייבת לומר שסוף סוף הגיע ה-פרק שיגרום לי באמת להתעניין מה קורה במהלכו בלי שזה יהיה קשור לצ'אק ובלייר. כן, ברור שהלב שלי דפק בקצב אחר כשהם הופיעו על המסך, אבל באמת שהפרק היה מצויין מכל בחינה אחרת, והיה ממשיך להיות מעולה גם אם הסצנות המשותפות בניהם לא היו קיימות. וזה אומר הרבה מבחינתי. זה גם הפרק הראשון שבכיתי לאורך כל אורכו. לא יודעת, אבל מהקטע שבלייר התעקשה לקבל חדשות מדלפק האחיות, הדמעות לא הפסיקו לזרום על הלחיים שלי. הייתה מעיין אווירה כ"כ אפרורית בפרק. קודרת, חשוכה ועכורה. ואני אגיד 'בצורה הטובה של המילה', רק בגלל שהפרק הגשים את המילה 'עצבות' במאת האחוזים. אלוהים, כ"כ ריחמתי את סרינה. זה היה פשוט מתסכל לראות איך אפילו היא מאמינה במה שקרה. מילא לילי, רופוס, בלייר, צ'אק ואריק, אבל ג'ולייט הפסיכופטית תכננה הכל ככה שיצא שאפילו S תפקפק בעצמה. היא בנתה תוכנית לתלפיות. אישית, אני חושבת שמישהי הצליחה להתעלות הרבה מעל ג'ורג'ינייה שלנו. ודן, אח, דן, סוף סוף התחלתי לחבב אותך כמו פעם. לא הכי חכם לברוח מהמוסד המעיק הזה אל הלופט - כאילו, באמת לא חשבת שזה המקום הראשון בו הם יחפשו? - אבל העיקר הכוונה. אבל עדיין, למרות שההתרגשות ששררה בין שניהם, הרגשתי כאילו זה - איך צדי צרפתי אומר? - ליד. כל הדיבורים שהיו לפני הנשיקה, באמת גרמו לכמה פרפרים להתעופף בביטני, אבל כשהוא נישק אותה, היה היה נראה כאילו... לא יודעת, כאילו כמו אח ואחות שמתנשקים. לא היה בזה פאשן כמו שהיה אמור להיות. היא הייתה נשיקה יבשה, קצרה, ונטולת כל כימייה ששררה בניהם בעונות 1 ו2. וזה איכזב. אין ספק שזה איכזב. ועכשיו, כמה מילים על לילי וונדר ווטסון. אין ספק, לצערי, שהיא הוכיחה בפעם ה8048605460 ואחת שהיא האימא הכי גרועה בעולם. זה אל שהיא עשתה את הדבר הלא נכון, כי לפי דעתי, אם אימא מגלה דבר כזה על הילדה שלה, היא באמת צריכה לאשפז אותה ומהר, במיוחד אם לילדה שלה יש עבר עם הנושא. זה פשוט התזמון המאוחר מידי; כי לילאן מגלה לנו שגם כשהיא מנסה לעשות את הדבר הטוב ביותר בשביל הילדה שלה, היא משיגה את התוצאה ההפוכה במאה שמוניים מעלות. ריחמתי עליה, שלא תחשבו שלא, אבל באותו הזמן גם רציתי למרוט את כל השיער הבלונדיני שלה ולהשאיר אותה קרחת. כי היא יצאה, איך אני אגיד בעדינות, פשוט מעוררת רחמים. מכל- בחינה - אפשרית. זה היה פשוט אירוני, שבמשך כל הזמן הזה היא פשוט עשתה את הבחירות הכי לא נכונות, ודווקא כשהיא החליטה להתנהג כמו אימא טובה, זה היה הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות לסרינה. זה אולי ישמע מלוא דרמטי - ובו נודה בעובדה, יש בי צד כזה - אבל אם היא הייתה אימא שלי, תהיו בטוחים שגם אותי היו מאשפזים באותו המוסד, כי הייתי חותכת את הורידים שלי על בטוח. אני פשוט מרחמת על סרינה שאלוהים בחר בשבילה את האימא הזאת. גורל אכזר. יש לי שאלה, וזה אולי לא המקום המתאים, אבל שיהיה. רק אני ממש ממש ממש שונאת את לילי ורופוס ביחד?! לא יודעת אם אני זוכרת נכון, אבל שמעתי שיהיו גירושים העונה. אני ממש מחזיקה אצבעות שהזוג המאושר יהיו לילי ורופוס. מגיע לו הרבה יותר טוב מזה. בקשר לונסה וג'יני- אני חושבת שונסה גרמה לי לשנוא אותה אפםילו הרבה יותר ממה ששנאתי את ג'יני אי פעם. נכון, ג'יהני התחרטה על כל מה שהיא עשתה בגלל שהיו נפגעים, וזה לא היה שלב מתוך הכרה טהורה בחטא, אבל לפחות היא התוודתה לבסוף במה שהיא עשתה. לפחות היה בה את האוחז המסויים הזה של היושר ללכת אל הכומר - שאותו גילמה מיס וולדרוף. אבל ונסה- גאד, אם היו נותנים לי מילה אחת להגדיר אותה היא הייתה: איכס. יאק. בעע. כן, אלו שלוש מילים, אני יודעת, אל אם אתה המשמעות, ככה שזה לא כזה משנה. הייתי פשוט בהלם טוטאלי ממנה, שהיא פשוט המשיכה לדאוג רק לתחת שלה גם אם זה אומר שהיא מעלה את סרינה כקורבן עולה. מבחינתי, היא הפכה בזה הרגע לדמות הכי שפלה שהייתה אי פעם בסדרה הזאת. זה היה פשוט טוב; המבט המפוחד הזה על הפנים שלה, כג'יני שלחה לה: I told blair everything. Good luck lying way out of this one. אין ספק שהיא הסתבכה כהוגן; בלייר יוצאת לציד עכברושים, והיא הולכת לתפוס אחד גדול מאד בחקה שלה. בה ביי, ונסה. היה נחמד להכיר אותך. בעצם לא, לא ממש. חחח, נקרעתי פה כשמישהי פעם כתבה שהמחשבה היחידה של נייט מתה מבדידות. הוא פשוט כ"כ חסר כל אינטילגנציה לפעמים. כן, הוא היה אומנם חביב בפרק, אבל עדיין הוא היה נראה כמו ילד בן שמונה שמקווה שההורים שלו יחזרו להיות ביחד. כל מי שניסה אי פעם לעבוד עליו הצליח לעשות את זה. ועוד בקלות. וזה פשוט ממשיך לקרוא לו כל פעם מחדש. אני שואלת את עצמי; מתי הוא ילמד את הלקח סוף סוף?!
). אבל זה טוב להם.. אני אתגבר
בסך הכל הפרק היה ממש טוב, כל הבלאגן עם סרינה, ההחלטה לשים אותה איפה שאריק היה בעונה הראשונה והדאגה של כולם (רק אני חושבת שזו החלטה ממש טובה? מאיפה ללילי צריכה לדעת שסרינה לא עשתה את זה במודע.. לדעתי היא פעלה בחוכמה..) דן וסרינה היו מקסימים.. קצת הרגשתי כאילו חזרנו לעונה הראשונה שנייה וזה היה דווקא ממש נחמד. שמחתי שג'ני וונסה התוודו. הגיעה לג'ני לקבל על הראש ואני מקווה שהיא תלמד לקח (או תעוף מהסדרה!!!1) ולגבי החיבור בין בלייר לדן.. אני מקווה שזה לא יתחמם יתר על מידה ואם זה יקרה אז שזה יהיה חד פעמי. בכל מקרה אני מתה על המזימות של בלייר וכבר עשרה פרקים אני מחכה לראות את ג'ולייט על הרצפה (זה שהם עפו עליה בפרק 8 לא הספיק לי!!) בבקשה תגידו לי שיש פרק שבוע הבא.. אני שונאת לחכות שבועיים
XOXO