HangZhou - פברואר 2006
מי האמין שלאחר חודשים ארוכים של עבודה קשה, תגיע לה חופשת ראש השנה הסיני, שעליה היינו מוותרים רק אם היה מתאפשר... לא שיש לנו משהו נגד כמה ימים של ניקוי ראש, אך כבכל שנה, גם הפעם התחוור לנו כי כמה ימי חופש מרוקנים את ראשם של הסינים לחלוטין ונזקקנו לשבוע שלם על מנת להחזירם בחזרה למסלול העבודה.
נרצה או לא, חופשת ראש השנה הסיני אינה נתונה לשיקולנו ולקראת סוף חודש פברואר, סין נראית כנחיל נמלים רוחש וגועש ממעוף הלווין. מיליארד וחצי סינים בתנועה לכיוון בתיהם – מכוניות, אוטובוסים, רכבות ומטוסים – כולם מלאים עד אפס מקום ומוזמנים חודשים מראש. אי לכך, החלטנו השנה לעלות על מטוס ביום החג עצמו, כאשר כולם כבר הגיעו ליעדם ומתהפכים על משכבם לאחר ליל הארוחה המסורתית והגענו לנמל תעופה כמעט ריק ב- 7:30 בבוקר.
האנגזו קידמה את פנינו עם מזג אוויר אפרורי עד מאוד ו-5 צלזיוס בקירוב. עוד בטרם הגעתנו לבירת מחוז Zhejiang, ידענו דבר אחד מרכזי אודות המקום: שאסור לפספס את האטרקציה המרכזית, הלא היא ה- West Lake או בשמו המקומי- Xi Hu. האגם הנחשב ליפה ביותר בכל אגמי סין, הנמצא בעיר ששבתה בקסמה אף את מרקו פולו (ושחצי מהמלונות בעיר נקראים על שמו, איך לא...). איתרע מזלנו (שנים שאני זומם על פתיחת משפט שכזו) ומזג האוויר האפרורי לא פינה לנו אף לא חצי שעה ככה, שנתפנן לנו על נופי האגם המדהימים ונאלצנו להסתפק בראות של כ- 20 מטרים קדימה. נציין שלהגיע למקום שכזה מעיר תעשייתית שתנאי הראות בה זהים, אך לא מפאת מזג האויר, אלא באדיבותן של ארובות המפעלים, שהרי האוויר הנקי ורחש המים בהחלט סיפקו לנו חוויה נעימה, למרות הערפל הכבד והעיקש.
מי האמין שלאחר חודשים ארוכים של עבודה קשה, תגיע לה חופשת ראש השנה הסיני, שעליה היינו מוותרים רק אם היה מתאפשר... לא שיש לנו משהו נגד כמה ימים של ניקוי ראש, אך כבכל שנה, גם הפעם התחוור לנו כי כמה ימי חופש מרוקנים את ראשם של הסינים לחלוטין ונזקקנו לשבוע שלם על מנת להחזירם בחזרה למסלול העבודה.
