Hellinger on adoption

Daria34

New member
מאוד מענייו!!אני חושבת שזה די מסכם

הרבה מהשאלות שעלו פה.
במיוחד השאלה של פאני "האם הרצון שלנו להיות הורים זה מספיק מוסרי לילד"?
 
אם אני מבינה נכון בסירטון הזה

הלינגר ממליץ שבטרם ילד נמסר לאימוץ ייעשה מאמץ גדול לגדלו בתוך המשפחה המורחבת הביולוגית.
 
איך להתייחס רעיונות כמו:

- כאשר זוג ללא ילדים לוקח ילד מהורים אחרים רק כי הם רוצים זה יוביל לצרות.
מאוד נפוץ שיחסים (בין ההורים המאמצים) נגמרים וילד (המאומץ) מוקרב.

- זה פשע לאמץ ממדינה אחרת.
נשמתו של הילד לא רוצה להיות מאומץ, נשמתו שייכת להוריו ומשפחתו (הביולוגית).
אם הנשמה תמות, קל לה להסכים לזה יותר מאשר להיות מאומץ.

- הילד לא שייך למשפחה המאמצת, הוא בסך הכל מטופל שם במקום הוריו.
הוא תמיד אחרון בחשיבות בקרב המשפחה.
יש לו הורים משלו במקום אחר, המקום הראוי שלו, ולא במשפחה האחרת (המאמצת).

לא, זה לא מסכם כלום על שאלות שעלו כאן. זו דמגוגיה מתנגדת לאימוץ. נקודה.
 
אמת!


וזו גם פריטה שוב ושוב ושוב מצד הכותבת בדיוק על אותו הצליל-פעם דרך ידיעה חדשותית מהעולם,פעם דרך סרטון,פעם דרך הבעת דעה שלא תמיד קל להבין בה את מבנה המשפט.
זו שאלה בעיני אם לאפשר את זה[בכוונה כותבת פה ולא במייל פרטי למנהלות].
פעם קראתי ב"נשים שלא רוצות ילדים" -עוד פורום בפילוח המאד ספיציפי של תפוז.הם כותבים שם בהוראות הכניסה שהם לא מעוניינים בשיכנועים לשנות מדעתם,"לחזור לדרך המקובלת" וכו. הם כותבים שזה אך ורק פורום תמיכה במי שלא מעוניין להיות הורה בגילגול הזה.ושהודעות אחרות תימחקנה.לכותבי הודעות אחרות הם מתייחסים כאל מטרידנים וטרולים גם אם יתנסחו בשפה יפה.
השאלה אם גם פה ,עם כל הדמוקרטיה וחופש הביטוי,נכון להמשיך לקבל אופנים שונים שבהם מובעת דמגוגיה נגד אימוץ.
 
לדעתי דמוקרטי וחשוב לקבל דעות שונות בנושא

אני מרגישה שרובנו מספיק שלמים עם הדרך שבחרנו, על מנת להתוודע ולהכיר גם דעות שונות משלנו העוסקות ישירות בעולם האימוץ.
כולנו יודעים בחדרי לבבנו כי לעולם האימוץ פנים רבות, חלקם פשוטים יותר אחרים מורכבים יותר, חלקם מוסריים יותר ואחרים פחות. ורבים מהם כואבים וסבוכים עבור ילדינו המאומצים.
ברור לכולנו שמצב שבו יולדת מוסרת את פרי ביטנה לאחר אינו מצב קל והוא גוזר השלכות רבות על עולמו, רגשותיו ודימויו העצמי של המאומץ.

נראה לי שגם אם מועלות כאן לעיתים דעות אחרות משל כל אחד מאיתנו, זה לגיטימי, חשוב, מפרה ומעלה מחשבות.
לעיתים אפילו ולו כדי שנוכל להגדיר, לומר לעצמנו או לפורום: אני חושב/ת אחרת.

למשל בסירטון הזה של הלינגר, הידוע בדעותיו הקיצוניות, אינני מסכימה עם רבות מטענותיו ועם זאת הוא כן גורם לי לאיזה שינוי מחשבתי בנושאים ספציפיים (האם נעשים מאמצים מספיקים לשלב ילד במשפחתו הביולוגית המורחבת? האם נכון יותר לנסות לאמץ ילד קודם כל בתוך עמו ותרבותו האתנית המקוריים כדי להקל על זהותו בהמשך?) ולהרהור עמוק אודות חלק מדבריו שאינני יכולה לפסול כלל וכלל.
לא הכל שחור לבן.
 
הי דניאלה

כמוך אני לא בעד ראיית שחור ולבן,בעד הבנה שהמציאות היא מורכבת.
אבל יש הבדל גמור בין לבקר כשלים מתוך אהדת הנושא לבין פסילת הנושא כל כולו .
נגה [מרשה לעצמי לדבר בשמה ,והיא תתקן אותי אם אטעה] ואני יצאנו נגד אותו צליל מצד אותה כותבת שוב ושוב ושוב,בדרכים שונות,שמסקנתו אחת -לא לאמץ ובייחוד לא לאמץ באימוץ בין לאומי. אילו היה מדובר בכתיבה שפעם רואה צד זה ופעם צד אחר -לא חושבת שהייתי כך כותבת.
האמת שזה מזכיר לי דיונים בכנסת . מצד אחד כנסת מאד דמוקרטית. מצד שני כשיש חברי כנסת שמדברים נגד עצם קיומה של ישראל -זה מתקבל אחרת ולפעמים הם אף מושעים.
ראיית ה"שחור " תמיד מתוך השחור-לבן,באותות ובמופתים-נגדה אני מתקוממת.
 
המשך לדניאלה

צריך עוד משהו לזכור . זהו פורום אימוץ.
אנחנו,מאמצים,לא נכנסנו לתמונה לפני שהשירות למען הילד כאן או בארץ אחרת הגיע למסקנה שיש פעוט או פעוטה שמשוועים לבית חם. ואנשים שמיועדים לתווך בין מי שרוצים להיות הורים לבים פעוטות משוועים לבית - הם אלה שמכניסים אותנו לתמונה. רק אז אנחנו מכירים את הפעוט או הפעוטה.לא רגע אחד לפני.
האם אני כאמא שעושה את כל הדרך לאן שקראו לי,להיכן שהכינו את המשפט אמורה לשאול מישהו " רגע,חיפשתם אולי דודה של דודה של דודה בהרי הקרפטים בכל זאת תרצה לאמץ אותו?בדקתם את כל האילנות החדשים באתר ג'ני?אני אשב ואחכה פה כמה שצריך ולא משנה כמה הביורוקרטיה שלכם איטית..." מה פתאום.
אני חושבת שאנחנו לא צריכים לדאוג לכל העולם,אלא לילד שהופקד בידינו וגם לשמור על עצמנו ובריאותנו שנחיה כמה שיותר כדי ללוותו.
 
אבל חייכנית חשוב שכמאמצים נכיר גם את הפנים

האלו של עולם האימוץ. לא?

א. כי אחנו חלק "ממשולש" (ואולי מרובע: גם לרשויות יש חלק נכבד בגורלו המאד ספציפי של כל ילד וילד שאומץ בארץ או בחו"ל) האימוץ שכל קודקודיו רלוונטיים מאד לילד עם התפתחות זהותו בהווה ובעתיד. כולל למתוק הפרטי שלך. ולכן חשוב לדעתי שנכיר את העולם הזה על כל גווניו והשתלשלויותיו ובעיקר השלכותיו על ילדינו בהווה ובעתיד.
ב. כי זה קצת לטייח: אימצנו ועם כל היופי המדהים שיש לאקט הזה, ולשלכותיו המדהימות על עולמנו ועולמם של ילדינו יש לעולם האימוץ המון פנים ונגזרות, קרו דברים לפני שהילד שלי הגיע אלי, שיש להם הבטים מוסריים, אתיים, טכניים, ביולוגיים, אתניים, אתנוגרפיים ותרבותיים ועוד ועוד וכמו כן להבטים אלו יש גם נגזרות והשלכות על חייו, דימויו העצמי, החלטותיו בעתיד של הילד ועוד ועוד.
להגיד: "מבחינתי סיפור האימוץ שלנו מתחיל מהיום בו הכרתי אותך" זה לא נכון מבחינתי, אם כי הרבה יותר פשוט.
ג. בבוא היום כשילדי יבוא וישטח שאלות קשות בפניי אני רוצה לדעת שלמדתי כמה שיותר על מורכבות הסיפור הזה, ולא לנסות לייפות.
ד. כי גם דברים שאנשים מרגישים וחושבים על עולם האימוץ שממש שגויים בעיני, חשוב לי לדעת אותם ולהכירם, ולו כדי שיהיו לי תשובות עבור ילדי בבוא היום היה וישמע אותם, אך לא רק בגלל זה. מצטרפת לתחושתה של נגה שעלינו להכיר לפנה ולפנים גם את "הוירוסים" שהעתיד מזמן לנו בנושא.
 
דניאלה ,מסכימה איתך מאד

שיש מורכבות בדרך שבה מגיעים ילדים לאימוץ,ושההיסטוריה של הילד המאומץ איננה מתחילה איתנו.לא רק שאני מסכימה לכך-אני גם כותבת את זה לפעמים פה בדרכים רבות.
אני כותבת בעיקר על השלכות נפשיות על הילד שממשיכות אל תוך האימוץ ולשנים רבות.
אבל יש בעיני הבדל בין להכיר ולהבין .לבין אמירה ערכית שקוראת בעצם לאנשים להימנע מאימוץ מפני שחלקים הלא אתיים/מוסריים/אחרים שמתרחשים לפני שהאימוץ קורה בפועל.
אוקיי,שמענו,הבנו. למה למצוא עשרים ואחת אלף דרכים לומר לנו את זה?מבחינתי המנגינה הזאת מוצתה,אני כבר מדלגת על ההודעות האלה,בכל זאת קשה לי להבין את ה"שוב ושוב".
 
הפניית ילד לאימוץ צריכה להיות פתרון אחרון

במיוחד כאשר ההפניה היא לאימוץ בינלאומי.

הטוב ביותר הוא כשילד גדל אצל הוריו הביולוגים, בקרב משפחתו המורחבת, בארצו, בשפתו, בתרבותו ומורשתו. אבל מה קורה כאשר משהו מתוך זה לא מתקיים? (וישנן הרבה סיבות כדי שזה לא יתקיים עבור כל הילדים, ללא קשר לאימוץ.)

היחס להורים מאמצים כאל מי שבא לקחת ילד מהוריו הוא דמגוגי כל כך, שהלגטימיות של השאלה האם מוצאים לילד פתרון לפני הפנייה לאימוץ נעלמת. העובדה היא שהורים מאמצים, בהליך אימוץ תקין, מגיעים אל הילד המאומץ לאחר שנותק הקשר עם הוריו, והם עצמם לא לקחו ילד מהוריו. לאנשים שלוקחים ילד מהוריו כדי שיהיה להם ילד איני קוראת הורים מאמצים, אלא חוטפים.
תיאור הילדים הבוכים בסין הוא כלכך דמגוגי, שאי אפשר להתדיין על כך שבעצם מי שמוצא לאימוץ אל מחוץ למדינתו הוא מי שלא אומץ, לא רק בקרב משפחתו המורחבת אלא גם בקרב מי מבין אזרחי ותושבי המדינה. זיו בכתה במשך שבועיים פעמיים ביום כל יום כי היא הייתה מבועתת מהשינוי שיתחולל בחייה, וזה מובן מאליו ואם היא לא הייתה מבועתת היא לא הייתה ילדה נורמלית בת שלוש. אבל היא גם התאהבה בנו תוך כדי ההליך הזה, ואם אנו לא הייינו שם היא הייתה עצובה. לעומת זאת, היא הייתה עוברת בדיוק אותה חווייה ללא זוג הורים אוהב בגיל חמש, כאשר היא הייתה מועברת לבית ילדים אחר בעיר אחרת.
תיאור הילדים המאומצים במשפחות בהן יש ילדים ביולוגים כמי שאינם נאהבים כלל כמשהו מובן מאליו מעלה אצלי את השאלה מדוע האנשים האלו אימצו בכלל ילד מלכתחילה, ולא האם לאפשר לזוגות עם ילדים לאמץ ילד. אני מכירה הורים שמפלים בין ילדיהם הביולוגים, כמו אנשים שאימצו בנוסף לילדים ביולוגים ואוהבים אהבת נפש את כל ילדיהם, מכדי שאחשוב שיש משהו אמיתי בטענה הזו. אבל המקרים האלו לא מובאים בכלל לדיון, וזו דמגוגיה.

לא הכל שחור ולבן, אבל גווני האפור צריכים להיות מובאים למען דיון משכיל, ודמגוגיה היא זו המעלה רק שחור ולבן על פני השטח.
 
אין באמת שאלה

איני יכולה להסכים לאפשרות לצנזורה על דמוגוגיה נגד אימוץ.

מעבר לעובדה שצנזורה לכשעצמה קשה לי, יש גם את הנקודה של התמודדות. התמודדות עם דעות שתשמענה בעולם החוץ-וירטואלי, ושאי אפשר להתעלם מקיומן. פעם מזמן, כשערבה אין קץ הייתה בין מנהלי פורום הורות הומולסבית, היא התייחסה לטרולים הומופובים בפורום כאל וירוסים שאפשר לפתח מולם עמידות אך ורק אם נותנים להם פתחון פה.

בעיני, גם דמגוגיה נגד אימוץ בפורום וירטואלי היא וירוס מוחלש שכזה. הוא נמצא במרחק מאיתנו, ומאפשר לנו זמן מחשבה לניסוח תשובת נגד ולגיבוש דעותינו בנושא, הרבה יותר בקלות מאשר חטטן במגרש המשחקים שמחליט לשאול אותנו ליד הילד מה נעשה כשהילד יגדל ויעזוב אותנו כדי לחפש את הוריו האמיתיים. היכולת לנסח את דעותינו מול המחשב היא זו שתקל עלינו לענות לחטטן התורן בחיים החוץ-וירטואלים, ויכולת זו מתפתחת אך ורק מול מי שממש מתנגד ולא מול מי שמסכים איתנו.
 

סביון1

New member
נגה, בשבילך ובשבילי זה אולי וירוס מוחלש,

בשביל אנשים שקוראים פה ואינם מכירים את עולם האימוץ זה וירוס ממש קטלני. אני מכירה זוג אחד לפחות בו הבעל נרתע לאמץ כי חשש שמא יאמץ ילד "חטוף". הרעיונות האלה באים בעקבות דמגוגיות מהסוג שהפורום הזה חווה. אני בטוחה שאנחנו לא הבמה היחידה של כל אותם דמגוגים. וככה, בעקבות הפצת רעיונות מהסוג הזה ברשת, הילדים שלנו הופכים לחטופים וגנובים ומכורים, ואנחנו מקבלים שאלות מהסוג של "כמה שילמת עליו".

אני לא יודעת אם צנזורה היא הדרך הנכונה, אני רק יודעת שהסיבה שדמגוגיות כאלה מעצבנות אותי היא לא בגלל שאני קוראת את השטויות שאחרים כותבים, אלא בגלל שעוד עיניים רואות את זה ואנשים מקבלים תמונה מעוותת לגמרי לגבי אימוץ. תאמיני לי, אנחנו יכולים לכתוב כאן עשרות הודעות חיוביות בנושא אימוץ, מספיק שרשור אחד כמו זה בשביל לקלקל הכל.
 

נוני 75

New member
סביון אני מסכימה איתה לחלוטין


אני לא חטפתי את הילד שלי
לא גזלתי אותו ממשפחתו
הילדים שאנחנו מאמצים נמקים בבית ילדים לפחות שנה עד שהם הופכים ברי אימוץ
אנחנו מגיעים אליהם בצורה כשרה עם חותמת של בג"ץ ובד"ץ:) לאחר משפט ברוסיה ,הכול חוקי.
אני נגד צנזורה אבל גם נגד דמוגגיה זולה, עם סרטונים הזויים, ידיעות לא ברורות מחו"ל שמגיעות מאותו בן אדם על בסיס קבוע שלפעמים נדמה לי שכל מה שהיא עושה זה להפחיד הורים מאמצים לעתיד .

אולי הגיע הזמן שמנהלות הפורום יסננו תכנים קיצוניים שאין בהם שום תובנה אלא רק הפחדה .
 
והעלמת דעות כאלו תעזור למתלבטים?

אני חושבת שדווקא כאן הוא המקום הטוב ביותר שאנשים על סף אימוץ יתקלו בהודעות כאלו.
כאן יש מי שיענה להודעות שכאלו.
כאן יש מי שידע להצביע על הנקודות הדמגוגיות בהודעות שכאלו.
כאן יש מי יכול לסתור את הדמגוגיה.

כאשר הדעות הדמגוגיות תעלמנה מכאן, אך תשמענה בכל מקום אחר אליו יפנו מאמצים לעתיד, הם לא יראו את דברי הסתירה שלנו נגד הודעות שכאלו, וישארו עם החששות שמא באמת נשמתו של ילד מאומץ מעדיפה למות מאשר להיות מאומצת, רק כי מישהו ראה בסין ילדים בוכים כפי שכל ילד בוכה במהלך שינוי כלשהו בחייו (הרי אם לא היו בוכים כלל, כל בוגר היודע משהו על ילדים היה אמור לדאוג מאוד).
 

נוני 75

New member
את צודקת שזה המקום לנפץ מיתוסים

ולא פעם נכנסים הורים לעתיד חוששים ששואלים האם הילדים המאומצים שרוטים/בעלי צרכים מיוחדים /יש להם בעיות התנהגותיות וכו ויותר מפעם אחת עניתי והסברתי ונתתי דוגמאות אישיות
אבל בחייאת -הסרטונים האלה, ציטוטים הזויים,אנשים בלי רקע שנראים לי כמו מטיפים, סיפורים מאזור הדמדומים שרק חברת פורום אחת מביאה אותה ודיון פילוסופי שמתנהל בעקבותיו. די.
בעיני זה פוגע בפורום .
ואשמח להבין מה המניעים מאחורי הפופוליזים הזה נגד אימוץ של גברת דריה 34-מה הסיפור שלה ואם היא כל כך אנטי למה היא פה?????
 
זה חסר חשיבות מדוע היא פה

ובאיזה שם היא בוחרת להביא את דעותיה פעם אחר פעם. העובדה היא שאנשים כמוה קיימים ומוצאים ערוצים להגיע למתלבטים. האם זה משנה מה בעייתה האישית עם אימוץ? האם אנו יכולות לפתור אותה בעיה? האם טענה שזה נובע ממניעים אישיים תשנה את העובדה שהרשת מלאה בדעות שכאלו לצד דעות בעד אימוץ? התשובה אחידה לכל השאלות לעיל - לא.

במקום לפתוח כל פעם את אותו דיון פגוע היורד לשאלות אישיות, מדוע לא פשוט להתייחס עניינית לדעות ולגיחוך בהן (נשמת הילד תעדיף למות מאשר להיות מאומצת, נו, באמת)? זה יקצר את הדיונים האלו בהרבה ויספק הרבה מאוד תחמושת למי שנתקל בדעות שכאלו מחוץ לפורום ונשאר ללא מילים.
 
למעלה