ובכן...
לגבי מה שסתיו אמרה שזו זכותם כבוחנים וכל זה... ברור שזכותם. אבל גם זכותו של בוחן לחשוב שלא התאפרת מספיק ולכן הוא לא אוהב את השיר שלך... ואז את תרוצי להתאפר ובוחן אחר יגיד שאת מאופרת יותר מדי ואז הוא לא יאהב את השיר שלך. או מעבר לזה, בוחן אחר יחשוב שהשם שלך לא יפה ולכן הוא לא יאהב את השיר שלך. ועוד בוחן אחר לא יאהב את השיר שלך כי את ישראלית והוא תומך במאבק הפלסטיני. אז אני לא רואה הבדל גדול, זה אותו עיקרון. גם במקרים האלה הם מכניסים לשיפוט שלהם אלמנטים לא מקצועיים. אז גם פה כדי לקבל עבודה את תנסי לרצות אותם בכל מחיר ולבטל את האזרחות הישראלית שלך ולהצטרף לחמאס ולשנות את שמך וכו'? אני יודע שהגזמתי ולעשות את הדברים האלה כדי לקבל תפקיד זה לא כמו פשוט לבחור שיר מסוג אחר... אבל הטענה היא לא כלפי הנבחנים... הרי ברור שזה לא דבר שיוויוני ושבוחן הוא מעל נבחן. השאלה מה הגבול של להיכנע לקפריזות של אנשים? אמרת שאת לא רוצה לגרום להם להתעצבן... אבל בעצם זה לא תלוי בך אם בוחן יתעצבן או לא כי כל בן אדם עם הדעות שלו ועם מה שמעצבן אותו ומה שהוא אוהב וכל אחד שונה מהשני. אז אף פעם אי אפשר לרצות את כולם. תמיד יהיה אחד שיאהב מאוד את מה שאת עושה ואחד אחר שישנא בדיוק את אותו דבר. אז אולי יכולה להיות גישה אחרת של לעשות מה שנראה לך נכון ולא מה שנראה לך שמישהו ירצה לראות. אם במקרה אותו אחד שבוחן יאהב אז אחלה, ואם לא אז לא. הרי כמו שאמרת לגבי זה שמישהו דומה לאקס, זה לא משהו שאת שולטת עליו ואת לא יכולה לדעת שזה מה שעובר לו בראש. הרי יכול פתאום להיות פתאום באיזה מקום בוחן שדווקא אוהב קלאסיקות ולא אוהב את כל מחזות הזמר החדשים. ואז כל אלה שהכינו דווקא דברים חדשים יידפקו. אז אני אישית נגד מדיניות ה"ריצוי בכל מחיר" הזאת. אני בעד אמת פנימית. ואז גם תהיי שלמה עם עצמך. תעשי מה שלדעתך נכון לעשות. אם מישהו לא אוהב את זה אז זה העניין שלו, זכותו., ואם מישהו כן יאהב את זה אז אחלה. אז נכון, אולי זה יקטין את הסיכוי לקבל עבודות מסוימות, אבל כמו שאמרת בעצמך- גם ככה זה לא לגמרי בשליטתך אלא נתון לגחמות וקפריזות. לגבי מה שפז אמר על זה שגם הבוחנים בני אדם, אז התייחסתי לזה בהודעה הקודמת. לא אמרתי שאסור להם להיות בני אדם, אבל הם צריכים להיות בני אדם שעושים את העבודה שלהם במקצועיות. הדבר הזה שכביכול מקובל שלבוחן מותר לזלזל ולהיות מוסט פסיכולוגית ע"י כל מיני דברים לא ענייניים ואילו הנבחן צריך לרצות אותו בכל מחיר לא מקובל עליי. מעניין איך אותו בוחן ירגיש כשאח"כ הוא יהיה בריאיון עבודה אצל איזה מנהל תאטרון והמנהל כל הריאיון לא יקשיב לו וידבר בטלפון ויהיה עסוק בדברים אחרים ובסוף ינפנף אותו מהמשרד. בפעמים הבודדות שיצא לי להיות בוחן בדברים כאלה אז תמיד הייתי מרוכז בביצוע עצמו ובמבצע ובניסיון לראות אם יש שם משהו ובאיזו רמה והייתי עסוק בלהכיל בראש שלי את כל ההיבטים של מה שאני רואה. זה לא שאני אוהב להתאמץ ולעבוד קשה אבל ידעתי שזו העבודה שלי ושבזה שעכשיו אני אתאמץ יותר בלבחון לעומק את הדברים אז אח"כ אני יכול להיות מורווח מזה. אז הטענה שלי היא לבוחנים ולא לנבחנים. אמנם כרגע אתם למעלה בסיטואציה הספציפית הזאת אבל יום אחרי אתם יכולים להיות למטה ואת היחס שאתם רוצים לקבל מאחרים אתם צריכים גם לתת לאחרים. ואם בגלל העומס אתם לא יכולים להישאר מרוכזים ואתם נהיים עייפים וכו' אז תארגנו את האודישנים בצורה אחרת. או שתנסו לפתור את הבעיות הפסיכולוגיות שלכם בצורה אחרת. אבל אל תהפכו את הנבחנים לקורבנות של הקפריזות שלכם. ואם אתם יודעים שאתם אנשים עם קפריזות אז אל תלכו לבחון כי לפחות תהיו כנים עם עצמכם ותודו בפני עצמכם שאתם לא מספיק נקיים ופתוחים כדי לבחון בדברים כאלה. ולחילופין הטענה היא גם כלפי המנהלים שמחליטים מי יהיו הבוחנים, שידעו לבחור את האנשים שמתייחסים בצורה הנכונה לנבחנים ושאם הם יראו בוחנים שמחליטים לפי כל מיני קפריזות לא ענייניות אז שידאגו לא להזמין אותם יותר לבחון או להביא מישהו אחר במקומם.