ראשית, הצבא אכן הצטמצם
בצורה די משמעותית בשנים האחרונות, כתגובה להיעלמותו (הזמנית?) של האיום בחזית מזרחית עם נפילת סדאם. שנית, חיייבים לשמור על כוח יבשתי גדול וחזק, גם כדי להוציא לסורים את הרעיון לנצח אותנו ביבשה, וגם למקרה של שינוי כיוון במצרים, שבהחלט אין לפסול אותו על הסף. בבחירות לפרלמנט שם הובהר שהכוח העולה הוא האיסלאם הקיצוני, מובארכ לא יחיה לנצח. הסכם השלום עם מצרים הפחית אמנם את הסיכוי למלחמה, בטווח הקרוב, אבל גם גרם לכך שמצרים תצטייד בחימוש מערבי משובח שעלול בהחלט להיות מופנה נגדנו בטווח הבינוני ואילך. הצי שלהם למשל גדול בהרבה משלנו ומצוייד בטילי הרפון אמריקנים. (והם לא מחזיקים אותו ומשקיעים בו נגד איומים שאינם קיימים מסודן או לוב). הסכם שלום אינו ערובה לדבר. רוב המלחמות בהיסטוריה פרצו בין מדינות שהיתה ביניהן הכרה הדדית, חילופי שגרירים ויחסי סחר.
בצורה די משמעותית בשנים האחרונות, כתגובה להיעלמותו (הזמנית?) של האיום בחזית מזרחית עם נפילת סדאם. שנית, חיייבים לשמור על כוח יבשתי גדול וחזק, גם כדי להוציא לסורים את הרעיון לנצח אותנו ביבשה, וגם למקרה של שינוי כיוון במצרים, שבהחלט אין לפסול אותו על הסף. בבחירות לפרלמנט שם הובהר שהכוח העולה הוא האיסלאם הקיצוני, מובארכ לא יחיה לנצח. הסכם השלום עם מצרים הפחית אמנם את הסיכוי למלחמה, בטווח הקרוב, אבל גם גרם לכך שמצרים תצטייד בחימוש מערבי משובח שעלול בהחלט להיות מופנה נגדנו בטווח הבינוני ואילך. הצי שלהם למשל גדול בהרבה משלנו ומצוייד בטילי הרפון אמריקנים. (והם לא מחזיקים אותו ומשקיעים בו נגד איומים שאינם קיימים מסודן או לוב). הסכם שלום אינו ערובה לדבר. רוב המלחמות בהיסטוריה פרצו בין מדינות שהיתה ביניהן הכרה הדדית, חילופי שגרירים ויחסי סחר.