Hypno-Birthing

[May first]

ממש מעצבן

אשכרה לא הבנתי מה זה כל הניגובים האלה. למה זה טוב בכלל?

 

[שָׂרָה]

כל הניגובים האלו..

כל בנאדם היה בוכה אם היו מנגבים לו את הפרצוף כל כך הרבה, ולא צריכים להיות תינוק בשביל זה. אוף!!

 

[שָׂרָה]

אם בגמרא כתוב כך

נראה שמדובר בלידות שלא התערבו. עכשיו הרופאים חושבים שכל התינוקות צריכים לצאת בצורה מסויימת.. ומצג פנים לכיוון הטוסיק נחשב למצג בעייתי ובאמת יש הרבה יותר סיבוכים בלידות עם בנים. אולי הפתרון שיניחו לתינוקות לצאת איך שהם יוצאים בלי ש'יעזרו' כמו בסרט המזוויע הזה? ולמה חתכו את הטבור כל כך מהר, ולמה היא שכבה ככה כמו ג'וק הפוך? והאיטיות שהראש יצא, מראה כמה שקשה לצאת בנוכחות עצם הזנב שמפריעה בדרך במצב של שכיבה.

 

[דגת הבננה]

לא עולה לי../images/Emo4.gif

 

[debby12]

יה איזה סרט מדכא ../images/Emo4.gif

כל החלוקים הירוקים מסביב (והיד שרואים על הבטן התחתונה של האמא - שאגב נראה שנמצאת בתנוחת החיפושית-ההפורכה-על-הגב עשו לי דיכאון בעינים... לא הבנתי איך הוא התחיל לבכות-לצרוח כשהוא עוד חצי בפנים וחבל הטבור עוד מחובר - חשבתי שבשלב הזה הם עוד לא נושמים ולכן דוממים (איך אפשר להשמיע קול? הרי צריך שאויר יעבור דרך מיתרי הקול - לא? זה לא קורה אם לא נושמים... נראה לי שפיברקו את הפסקול(. ואז אחרי שהוא יוצא - בשלווה איטית מעצבנת מותחים את חבל הטבור עד שהוא כמעט נקרע, ובכלל לא שמים אותו על אמא שלו בקיצור - מעניין לראות אבל לא הייתי רוצה להיות המצולמת...

 

[טלימה]

../images/Emo10.gif אכן, תמונות קשות

כל האוירת-חדר-ניתוח הזאת והניגובים החוזרים והנשנים של התינוק והרחקתו מהאם...

כואב הלב.

 

[mise]

ברגע שהעור שלו בא במגע עם האויר

הוא מתחיל לנשום.

 

[כרמית מ.]

התרכזתי ביציאת התינוק

וכשאני מסתכלת על זה, זה מדהים בעיני. כל הלידה מסביב - אכן מדכאת, וסליחה מהצופות המתדכאות.

 

[tonti]

אוי מחריד../images/Emo5.gif

איזה אומללון קטן. תביעה על התעללות. כמו כלום.

 

[debby12]

עוד כמה דברים לגבי הקורס שנזכרתי

בהם -- * היה שם הרבה על "להתחבר לעובר", לדבר איתו וכו' (לא ממש נושא נפוץ בקורס הכנה לידה "קונבציונלי של בתי חולים

). כל שבוע קיבלנו מעין שיעורי בית לגבי איך להתחבר לעובר * גם המדיטציות דיברו על איך "לדבר" עם התינוק במהלך הלידה - לעודד אותו, לקבל אותו בברכה לעולם וכו' (מעניין, זה דבר שעשיתי אינטואיטיבית בלידה הזוועה שלי עם בילבי לפני שנתיים). * במסגרת ה"לא ללחוץ" וה"רחם יעשה את העבודה לבד" הקורס חוזר על המנטרה: "לנשום את התינוק החוצה" להבדיל מ"ללחוץ אותו החוצה". * יש הרבה עבודה על שחרור מפחדים - הן טראומות מלידות קודמות והן פחדים מפני הלידה הקרבה. הקורס מדבר על זה שפחד "תוקע" לידה ואז היא לא מתקדמת ואז מגיעים לשלל התערבויות. הם מסכמים את זה בראשי תיבות של FTP: Fear-tention-pain = failure to progress דיברו שם הרבה על איך בחברה המודרנית יש המון פחד מושרש לגבי לידות, והרבה נשים נוטות לספר סיפורים קשים על הלידה שלהם לנשים שלא ילדו, מפריזות בתיאור כאבים-מטורפים וכו' וכו'. חילקו לנו שם מין כפתור מתכת כזה לתיק-בגד של האישה ההריונית שאומר: "בבקשה, בלי סיפורי זוועה על לידות - כי התינוק שלי מקשיב"

 

[סוס של נייר]

צחוק בצד

זה אולי קצת פסיכי, אבל אני זוכרת את עצמי, בשני ההריונות, מרגישה נורא עם העבודה שלי. עם התחושה שהדברים העצובים, הכועסים, המטורפים, האלימים- שאני נחשפת אליהם - איכשהוא עוברים גם לעובר. וכן, אני יכולה להסכים עם זה שיש תרבות-פחד מלידה. והפחד מביא איתו הסטריה. וההסטריה - כואבת. כשאת הולכת לקראת כאב מרצון ובבחירה ובאהבה והתמסרות, ויודעת מעמוק עמוק בפנים - שכל כמה שהוא כואב הוא יחלוף (ושיש לך מה לעשות כדי להתמודד איתו) - הוא גם הרבה פחות כואב. אחד הדברים הכי קשים שהיו לי בלידת בי"ח (אם נשים בצד את הצורך לגונן על עצמי מפני תקיפה), היה שכשכבר נכנסתי לחדר הלידה, האשה לידי צרחה בהיסטריה. צרחות שבר "אני רוצה ניתוח", "אני לא יכולה יותר". המיילדת אמרה לי, שהיא כבר בשלב ההכתרה, ושהלידה של כמעט מסתיימת (וזה אכן נגמר אחרי זמן מה, ואז שמעתי אותה בוכה נורא וצועקת שוב כשתופרים אותה). זה היה נורא. מבלי רצון - נדחקתי למקום מבוהל לחלוטין. ובמקום הזה, החרד, כל ציר נראה אינסופי, כל כאב נראה כאילו אין אחריו כלום, כאילו לא אעמוד בבא אחריו. (הסוף הטוב הוא, שהלידה הפעילה שלי התחילה זמן מה אח"כ, שכבר הייתי הרבה יותר מפוקסת, שהיו לידי איש אחד אוהב, אמא אחת תומכת ומנוסת-לידות משל עצמה, ומיילדת אחת מסורה ואכפתית וקשובה).

 

[שָׂרָה]

גם לי משכו את חבל הטבור

ולא רק זה, גם לחצו לי על הבטן באגרסיביות. סילקתי את הידיים האלו מייד, אבל לא יכלתי להפסיק אותם מלמשוך בחבל הטבור

 

[mise]

נשמע ממש ברברי כל העסק הזה.

 

[debby12]

נשמע שהיולדת לידך לא ממש חוותה

לידה מעצימה... איך את יודעת שהצעקות בשלב האחרון היו בשל התפירה דווקא? אולי זה היה כי משכו לה את חבל הטבור בכוח כדי לזרז את יציאת השיליה? (זכיתי לחוויה כזו ב"ליס" - לא היה משהו...)

 

[כרמית מ.]

ומצד שני - לא לדעת שכואב

ופתאום להתקל בכאבים המהממים האלו - זה גם שובר. ושמעתי גם נשים כאלו. כך שלדעתי חשוב לצפות לכאב, ולדעת להתמודד איתו.

 

[טלימה]

לגבי הכאב זה נכון

אבל אני חושבת שיש הבדל בין לתאר את הכאב כחלק מהלידה ומה אפשר לעשות איתו, לבין לתת את התחושה הזאת של משהו שאי-אפשר להתגבר עליו. מהבחינה הזאת אני מאוד מתחברת למה שאינה מיי-גסקין כותבת - שכדאי לקרוא, לשמוע ולהשמיע סיפורי לידה טובים. לא כי אין בהם כאב, בכולם יש, אלא כי יש בהם את האפשרות להתגבר עליו (או לעבוד איתו?) באופן מחזק ומעצים. גם אני רוצה כפתור - "אל תספרו לי סיפורים על לידות מייאשות, אני שומעת"

 

[debby12]

הכפתור הוא אכן רעיון גדול לדעתי

כי נדמה הרבה פעמים שבתרבות שלנו נשים מתחרות ביניהן ב"מי תספר לך את סיפור הלידה הכי מפחיד-מכאיב שיש" ומה לעשות - כל החרדות האלה מחלחלות ומרעילות לך את הנשמה

 

[טלימה]

מצגת של לידת בית ו-Hypno-Birthing

Eva Lorine וסיפור הלידה

 

[tonti]

איזו לידה המונית../images/Emo11.gif

בחיים לא הייתי מצליחה ללדת עם כ"כ הרבה אנשים מסביבי.

 

[איימי שפירא]

גמני לא.

כל אחת צריכה משהו אחר. מסתבר שיש נשים שהתאוריה של מישל אודנט לא תופסת לגביהן.