כל פעם שאני מדליקה את הטלוויזיה אני נתקלת בדודו על המסך
אני מודה שאני כבר לא יודעת איך להגיב לזה.
עכשיו הוא יושב עם דניאל.
קודם זה היה עם סיגל.
לפני זה הוא היה עם הודיה
ולפני לפני לפני זה הוא היה עם לימור.
תשמעו, אני פשוט לא יכולה יותר. זה מנגן לי על כל העצבים שיש לי בגוף
והעצבים שלי די חשופים לצערי.
הגעתי למצב שאני כבר לא מקשיבה למה שהוא אומר אלא נותנת לזמזום של הקול המנוזל שלו לעבור דרכי ולחכות עד שזה יסתיים והמצלמה תעבור למישהו אחר.
אני שומעת רק את המילה משחק, הצבעות, משחק, אתה מבין, הצבעות, משחק, אתה מבין?
בהתחלה חשבתי שזה רק בגלל סמי כי הם היו שניהם צמודים יום ולילה.
מסתבר שסמי לא אשם. זה דודו הבעיה. דווקא את סמי סימפטתי יותר כי דווקא סמי גילה על עצמו הרבה יותר ופיתח יחסים עם יותר אנשים. עם כל הכבוד לעובדה שדודו אולי טוב למשחק, אבל מצד שני, זה פשוט בלתי נסבל לשמוע אותו כל היום.