ספת הפסיכולוג
חשבתי שרק אני הרגשתי כאילו פלשתי לתוך איזו פגישה של מטופל עם מטפל.
בהבדל אחד: המטופל שותק והמטפל לא מפסיק לקשקש.
איבדתי אותה, בעיקר בסיפור על מה שקרה לה בפסח, כשביקרה אצל הבת שלה.
היתה שם, מין הסתם איזו פואנטה, אני איבדתי אותה.
מודה
גם פחות התחברתי לההארה שחוותה לימור אחרי השיחה.
מה שלא הבינה 40 שנים היא הבינה בתום שיחה של 20 דקות.
הממממ ... נראה לי היא ליקטה מספיק מידע [לעת עתה] להעביר לדודו כדי לתכנן מהלכים.
לימור, כבר כתבתי פה פעם, בעיני, היא זיקית.
אבל מהסוג הארסי, המסוכן.
ואיך, הרי אי אפשר בלי דודו
הוא חושב שהוא פיצח את דומיניק.
הוא רק לא יודע כמה הוא לא מבין ולא קורא אותו.
נהפוכו, דומיניק רואה בידיוק מי האיש שמולו.
ואני, טוב, אני משוחדת, אבל אני מחזיקה ממנו, [מדומיניק, אם היה לרגע שמץ ספק] ומהתבונה שלו.