תגידו, רק לי לא איכפת מי יודח ומי יעלה לגמר?
יש לי ווידוי אישי.
לאחר שנכנסתי לתוכנית בסערה ולא החסרתי אף ציוץ ואף תמונה,
והיו כאלה שאהבתי והיו כאלה ששנאתי והיו כאלה שלא ידעתי שהם שם,
והיו כאלה שהצחיקו אותי והיו כאלה שעיצבנו אותי,
קרה לי משהו לא יאומן,
פשוט לא איכפת לי מאף אחד.
או שהם סתם נמאסו עליי כולם,
או שפתאום תפסתי את הפרינציפ ושום דבר כבר לא תלוי בי ואני יכולה סתם
להתעצבן על זה או על ההוא,
פתאום פיתחתי איזו אדישות בלתי רצונית ובאמת באמת (כמו האמת של דודו ק) איי דונט גיב אה דאם
ובכל זאת בלי כלום אי אפשר,
אז באמת בלי פייבוריטים ובלי אהדה מיוחדת לאף אחד,
אני לא אזיל דמעה אם נטע תיקח את הדירה.
אין כאן מגיע או זכאי או שיחק הכי טוב או עשה את התוכנית.
מי שהשכילה כל התוכנית להישאר עם הכסף שלה תמיד בפיסגה
(הנכד הקטן שלי שהיה מציץ לפעמים, אמר לי - סבתא, אני תמיד רואה שנטע במקום הראשון, תמיד)
ומעולם לא נזקקה לתרומה של אף אחד, והיא היחידה שתמכה בסכומים הכי גבוהים בהכי הרבה אנשים,
ואם בכל זאת היא תגיע לראש הטבלה, אז זה מגיע לה בזכות ולא בחסד.
ערב נפלא לכולם