נו, בסיידר, כל אחד מתחבר למה שמתאים לו
אני בעוונותיי התחלתי לראות את התוכנית לא מהאמצע ולא מהרבע הראשון שלה, אלא מהדקה הראשונה שלה ולכן לא התחברתי למהלכים האסטרטגיים של מר דודו קובי המחונן. מה לעשות? אולי תתלו אותי על זה? לא סובלת אותו, לא סבלתי אותו מהשבוע הראשון, הוא הגעיל לי את הנשמה עם הדיבורים האין סופיים שלו עם סמי ואחר כך עם ג'קי. לא אהבתי את ההתנהלות שלו בתוך העיר כאילו היה הבריון של השכונה ואיך הוא השליט את הפחד על כולם.
כמובן שאחרי שסמי הודח וג'קי פרש והוא התחיל להיכנס למשחק ולהירגע קצת, אז כל אלה שסיימו לצפות באח הגדול הצטרפו לחגיגה וגילו את המשיח. אז מצטערת שאני לא נמנית על חבורת המעריצים והסוגדים. אותי הוא הגעיל לכל אורך הדרך והמשחק. ולא נפלתי שדודה על המדרכה לנוכח האסטרטגיה המופלאה שלו. מה לעשות שאני סתומה ולא מבינה במשחקי אסטרטגיה למרות שהילד שלי מורה למשחקי חשיבה וממציא משחק אסטרטגי בעצמו?
אז כן, אני פחות התלהבתי ממר דודו קובי והאמת היא שהתלהבתי עוד פחות מכל השאר ותמיד אמרתי שאני לא בטוחה שדודו כזה גאון כמו שכל השאר מטומטמים כי הם לא הבינו את המשחק, אף אחד לא ממש הסביר להם איך המשחק הזה עובד באמת, ואז דודו גילה להם את האור והסביר להם איך צריך לשחק ומאז כולם התחילו להסתובב עם העיניים בשמיים אל עבר הלוח של הכסף והמספרים. בקיצור, הרס להם את הכל כי התחילו לחשב את הירושות, התחילו לחשב את המיסויים, התחילו להתעסק כל היום במספרים במקום להתעסק בבני האדם וברגשות שלהם.
אז מבחינתי, המשחק הזה מעניין אותי בדיוק באותה המידה
כמו המשחק כדורגל של ברצלונה עם מנצ'סטר יונייטד. מנצח מי שמבקיע שערים. זה הכל.