בוקר טוב נשמה, אני עוברת על ההודעות שהפסדתי כשיישנתי
ומה אני אגיד לך?
זהו כל סיפור חיינו.
זוויות ראיה שונות. כל אחד מאיתנו שופט את האדם שהוא רואה על המסך בהתאם למה שהוא למד וחווה במשך שנות חייו. במיוחד כשמדובר בתוכנית ריאליטי. אתה
יודע למי להאמין ולמי לא.
אני לא כועסת על מי שלא סובל את דומיניק או לא סובל כל אחד אחר שדווקא אני מוצאת אותו אמין. ככה זה בכל עונות הריאליטי שחוויתי הן באח הגדול והן בהישרדות. אני גם לא שואלת שאלות, למה אתה אוהב את X ולא את Y, או איך אפשר לאהוב את Z ולשנוא את T. ככה זה בחיים. אני מאוד אוהבת את אחותי, אבל מבחינות מסויימות אני לא מסכימה איתה בשום פנים ואופן. לא פוליטית, לא כלכלית ולא חברתית. היא תוצר של הזמן שלה ושל החברה שלה ואני תוצר של התקופה שלי והחברה שלי למרות שאנחנו אחיות ולא נפרדנו מעולם לדקה.
כך שתמיד כשצפיתי בריאליטי, לפעמים הייתי עם כולם, לפעמים הייתי בודדה במערכה בהגנה על מי שכולם תקפו. הכל תלוי בהשקפת עולמי ובחוויות שעברתי בחיי. תלוי הכל במה אני אוהבת ומה אני סולדת, ממה אני נהנית וממה אני סובלת. אז כשאני רואה מתמודד כמו דודו, שמזכיר לי את האנשים הכי מגעילים שפגשתי בחיי, זה ברור שזה משפיע על הבחירה שלי למרות שאני יכולה להעריך את יכולת המשחק שלו ויכולת האסטרטגיה שלו ויכולת המניפולציות שלו ומעריכה את זה שהוא שחקן ריאליטי בדם. אם לא היה, היה צריך להמציא אותו. אבל זה לא נותן לי להרגיש כלפיו יותר טוב.
אני לא אבוא בטענות אלייך או לכל אחד אחר שמאוד אוהב אותו. סבבה. כל אחד עם האהבות שלו.
הרי זה לא משחק שאני אזכה בו במשהו ועליי לעשות בחירות מושכלות. אני בוחרת לפי הרגש כי ממילא לא ייצא לי מזה כלום. אז כן, במשחק הזה אני בוחרת על פי רגש ותחושות לפי מה שאני אוהבת.