גם כשגרים רחוק ואפילו יודעים שכבר לא רוצים לחזור, רגע כזה ששלושה בחורים נחטפים ללא סיבה, או אני אתקין את עצמי מבחינת החוטפים יש סיבה, אבל לא הוגן שמשתמשים בהם כדי להביע מחאה, כוח, עובדה ורצון להחליש.
זה לא פייר ולא הייתי רוצה להיות האמאאו האבא שצריכים לשבת ולחכות.
בדיוק אתמול הבת שלי בת כמעט 10 כעסה שאני לא מרשה לה ללכת לבד לבית ספר, הסברתי לה שאני אוהבת אותה מדי כדי לתת לה ללכת לבד, ואם היא תכעס עלי בגלל זה אני בסדר עם זה.
אני פותחת את השרשור הזה, אולי כדי לתת לכל אחד מאיתנו את המקום להביע את מה שבלב. ואפילו האם יש תחושות אחרות שחיים מחוץ לישראל ברגעים כאלו.
למשל אצלי - להפתעתי דווקא המרחק מאפשר לי להרגיש יותר מאשר כשחייתי בישראל, פשוט כי לא היה מקום בגוף שלי להכיל אז נסגרתי.
