גולשת חוזרת
New member
וידוי ראשון והצלחות קטנות
שלום לכם , אני מנותחת שרוול חודש הבא שנתיים , זה אחרי שסבלתי כמה שנים עם ניתוח טבעת . ממש כפי שתואר פה קודם שבורחים לפחממות כי שם זה עובר יותר טוב מעוף עם ירקות .
אז מה היה לנו עד עכשיו , התחלתי ניתוח שרוול עם משקל 112 ק"ג , ירדתי 28 קג' תוך שנה , שמרתי כל השנה הראשונה עם ספורט קבוע והייתה עדיין אופוריה של ניתוח , באיזשהוא שלב משהו קרה וה"מוח " שכח שאני אחרי ניתוח ואני צריכה לתחזק אותו וזה לא מעצמו , אז קצת ירדנו בספורט עד שנגמר מנוי לחדר כושר ולא חודש שוב , התחלנו לאכול דברים שלא צריך לאכול , מזל שעד היום אני לא יכולה לאכול בכמויות שאכלתי קודם . וכך היום שנתיים אחרי אני שוקלת שוב 98 קג' . הרבה פעמים אני אמרתי לעצמי "מה את עושה ?" למה? " .85 זהו לא להגיע ל90 , ואז לא ל95 ועדיין ממשיכה לעלות . חזרנו לבגדים גדולים , ושוב אין מה ללבוש בבוקר ושוב אותן שאלות .. אבל לא עומדת בפיתוי של שוקולד , נישנושים , משהו ליד הקפה זה היה עדיף על האוכל בכל המובנים , הייתי יכולה להיות ללא ארוחת צהריים רק על נישנושים עם הקפה , או ש קפה היה תירוץ ..
נגעלתי מעצמי מכיוון שבעבודה הייתי כמו נורקומנית וחיפשתי כל הזמן "משהו טעים " , כבר התביישתי ואני בטוחה שאנשים מדברים על זה . ( אף אחד לא ידוע שעשיתי ניתוח , זה היה הפחד שלי שיראו שאני לא מצליחה וידברו אחר כך).
עכשיו ההצלחות שלי :
יום שישי סידרתי את הארון ( כי אין לי מה ללבוש יותר לעבודה הכל קטן וצמוד ) ופשוט אמרתי זהו , אני מכורה למתוק ונישנושים זה הבעיה שלי , לנישנושים , לעוגיות , למאפים .
הלכתי לגמילה , למכון אברהמסון , עד היום אני לא יודעת האם זה יעבוד או לא , עברו רק 3 ימים ,אבל אין לי נכון לרגע זה ( וזה חשוב לי להדגיש כי אני עדיין מאוד סקפטית לגבי זה ) אבל לא בא לי מתוק ונישנושים , איך להסביר את התחושה הזו אני לא יודעת עדיין אבל נחייה ונראה . הייתי חייבת לעשות צד לחזור לעצמי בשבילי קודם כל ובשביל המשפחה שלי .אבל דבר אחד שאני ממש לא מצטערת אליו זה ש ב 28/12/2011 עשיתי את הניתוח , תודה רבה לכם עם זה היה ארוך אך הייתי חייבת לשתף מישהו . ותודה לפורום שהוא חזר .
שלום לכם , אני מנותחת שרוול חודש הבא שנתיים , זה אחרי שסבלתי כמה שנים עם ניתוח טבעת . ממש כפי שתואר פה קודם שבורחים לפחממות כי שם זה עובר יותר טוב מעוף עם ירקות .
אז מה היה לנו עד עכשיו , התחלתי ניתוח שרוול עם משקל 112 ק"ג , ירדתי 28 קג' תוך שנה , שמרתי כל השנה הראשונה עם ספורט קבוע והייתה עדיין אופוריה של ניתוח , באיזשהוא שלב משהו קרה וה"מוח " שכח שאני אחרי ניתוח ואני צריכה לתחזק אותו וזה לא מעצמו , אז קצת ירדנו בספורט עד שנגמר מנוי לחדר כושר ולא חודש שוב , התחלנו לאכול דברים שלא צריך לאכול , מזל שעד היום אני לא יכולה לאכול בכמויות שאכלתי קודם . וכך היום שנתיים אחרי אני שוקלת שוב 98 קג' . הרבה פעמים אני אמרתי לעצמי "מה את עושה ?" למה? " .85 זהו לא להגיע ל90 , ואז לא ל95 ועדיין ממשיכה לעלות . חזרנו לבגדים גדולים , ושוב אין מה ללבוש בבוקר ושוב אותן שאלות .. אבל לא עומדת בפיתוי של שוקולד , נישנושים , משהו ליד הקפה זה היה עדיף על האוכל בכל המובנים , הייתי יכולה להיות ללא ארוחת צהריים רק על נישנושים עם הקפה , או ש קפה היה תירוץ ..
נגעלתי מעצמי מכיוון שבעבודה הייתי כמו נורקומנית וחיפשתי כל הזמן "משהו טעים " , כבר התביישתי ואני בטוחה שאנשים מדברים על זה . ( אף אחד לא ידוע שעשיתי ניתוח , זה היה הפחד שלי שיראו שאני לא מצליחה וידברו אחר כך).
עכשיו ההצלחות שלי :
יום שישי סידרתי את הארון ( כי אין לי מה ללבוש יותר לעבודה הכל קטן וצמוד ) ופשוט אמרתי זהו , אני מכורה למתוק ונישנושים זה הבעיה שלי , לנישנושים , לעוגיות , למאפים .
הלכתי לגמילה , למכון אברהמסון , עד היום אני לא יודעת האם זה יעבוד או לא , עברו רק 3 ימים ,אבל אין לי נכון לרגע זה ( וזה חשוב לי להדגיש כי אני עדיין מאוד סקפטית לגבי זה ) אבל לא בא לי מתוק ונישנושים , איך להסביר את התחושה הזו אני לא יודעת עדיין אבל נחייה ונראה . הייתי חייבת לעשות צד לחזור לעצמי בשבילי קודם כל ובשביל המשפחה שלי .אבל דבר אחד שאני ממש לא מצטערת אליו זה ש ב 28/12/2011 עשיתי את הניתוח , תודה רבה לכם עם זה היה ארוך אך הייתי חייבת לשתף מישהו . ותודה לפורום שהוא חזר .
