סרטן (לימפומה) בקיבה

debby12

New member
מנהל
סרטן (לימפומה) בקיבה


חזרנו עכשיו מהוטרינר הפנימאי/מומחה עם האבחנה הנ"ל.

אחרי אולטרא סאונד וצילום רנטגן זריז (מעולם לא הוצאתי כל כך הרבה כסף בכל כך מעט דקות ....), היתה לנו ביד אבחנה. המצב כה חמור שלפחות נחסכו מאיתנו וממנו בדיקות יקרות/ קשות יותר עם הרדמה וכאלה - שממילא אני לא בטוחה שהייתי עושה (הצבנו גבול פנימי של כמה כסף להוציא על זה).

ה-
איתנו כבר 4 וחצי שנים. חשבנו שהוא בן 5 בערך - כי הוא הוערך כבן שנה כשהגיע אלינו - אבל השבוע הוא הוערך כבן 7 [מסתבר בסביבות גיל 7 העיניים מתחילות להאפיר]

המומחה העריך שיש לו פחות מחודש להיות עימנו. שאלתי אם זה אומר שזה הוא פשוט ייפול וימות והוא אמר שלא, אלא שבעוד פחות מחודש "יהיה צריך לעזור לו". לא שאלתי איך יודעים מתי כי הצער הוציא ממני את הפוקוס... לקחתי כמה תרופות להקל עליו (נגד בחילה וכאלה), ארזתי את בן הבית הפרוותי המגרגר האהוב, והלכתי הביתה יחד איתו. בדרך הביתה קניתי סושי ונתתי לו כמה סלמונים טריים מה"אמצע" לעידוד המורל. מה יש? גם לנידונים למוות מגיע....

הבו טיפים ועצות חכמות:

איך מספרים לילדות?
איך להקל על החתול עוד?
נסיון אישי שלכם עם מקרה דומה?

משתדלת להפסיק לדמוע כדי לשמור פאסון מול הילדות שעוד מעט יגיעו הביתה.
 

alphadelta

New member


אני לא זוכרת בנות כמה הבנות. אבל האמת היא הדרך הכי טובה לדעתי. בהתאם לגיל. לספר הכי בסיסי ולחכות לשאלות. לפעמים הן באות מיד ולפעמים אחרי כמה ימים.
כשהיו צעירים, אחרי שסיפרתי משהו לא פשוט שכזה, לרב קראתי להם ספר מתאים.
הנה מה שמצאתי באמאזון. הספריה הציבורים היא מקום טוב לשאול גם.
https://www.amazon.com/Best-Sellers-Books-Pet-Loss-Grief/zgbs/books/660926
 

Boston Guy

New member
החתול סובל כרגע? הוא אוכל? הוא פעיל? מקיא דם?

עקרונית - התרופה prednisone (זה סוג של ססטרואיד) יכולה להקל מאוד על החתול, ולפעמים גם להאריך את חייו בכמה חדשים.

כימותראפיה לא ממש עובדת על לימפומת קיבה בחתולים, למיטב הבנתי.
כל זמן שיש לחתול איזושהיא איכות חיים (עדיין אוכל, לא חלש מדי ולא הפסיד יותר מדי משקל) - הסטרואיד יכול לשפר את מצבו.
כשהוא יפסיק לאכול ויראה מאוד אומלל - זה הזמן שבו צריך לעשות את ההחלטה הקשה ולקצר את הייסורים.
 

debby12

New member
מנהל
תודה! הוא קיבל פרדזינון כזה בדיוק

לקחת בבית כל 12 שעות.

וגם כדורים נגד בחילה/הקאה (השם המסחרי הוא Cerenia, כתוב ליד זה בסוגריים maropitant citrate כך שאני מניחה שזה החומר הפעיל.

ואמרו לנו לקנות לו פרילוזק בבית מרקחת רגיל - אמרו שזו תרופה ללא מרשם רופא.

בינתיים הוא טרף לפני שעתיים להנאתו fancy feast (מבחינתנו הוא עכשיו "נדון למוות" כל ארוחה יכולה להיות האחרונה שלו אז יאללה שייהנה) יחד עם כדור אחד משני אלה. טרם הקיא. ונראה מאושר מהחיים.

הוא ממשיך לאכול אבל הקיא מדי יום חלק ניכר מהאוכל. לפעמים קיא עם דם ולפעמים בלי. הוא ממשיך להתחבק ולהתגרגר עם בני הבית אז אני מניחה שהוא לא סובל קשות

שאלתי את הפנימאי אם כואב לו/הוא סובל, והוא חשב שאם מנטרלים את הבחילה/הקאה אז לא ממש. לצערי לא לא שאלתי איך יודעים שזה הזמן להמתת חסד כי הייתי הלומת צער (במכבסת המילים האמריקאית קוראים לזה put to sleep. אבל על מי אנחנו עובדים? לישון זה לא). אני מקווה/מניחה שגם בלי דוקטורט ברפואה וטרינרית, אנחנו כבר נדע מתי זה הרגע. אגב - נכון לעכשיו אין סיכוי בעולם שאני נכנסת איתו לפגישת הרגע העצוב הזה
.
 

Boston Guy

New member
אני דווקא חושב שזה כן ללכת לישון

השינה הכי טובה שאני מצליח לקבל זו החצי שעה הרדמה שעושים לי בפרוצדורה השנתית אצל הגסטרואנטרולוג... אין, אין כמו Milk of amnesia.

כמה פרילוסק את אמורה לתת - רבע כדור של 20 מיליגרם?
 

debby12

New member
מנהל
כשאמצע איפה דחפתי את הניירת שנתנו לי - אסתכל לגבי הפרילוזק

בינתיים נתנו לו את שתי התרופות האחרות והוא יישן בשלווה עם בטן מלאה כפרעליו.
 

debby12

New member
מנהל
תגיד, אתה גם ד"ר לרפואה וטרינרית?


אכן, כתוב שם רבע כדור של 20 מ"ג ביום.

ועכשיו משאני קוראת את הסיכום כתוב שם בסיכום הכתוב ש*הומלץ* לנו להמשיך בהדמיה/סריקה הלאה על ידי אנדוסקופיה שתאשרר שזה סוג הסרטן שהוא חשב שזה (high grade gastric lymphoma, בניגוד ל lowgrade intestinal lympoma. הסוג השני, כך כתוב שם, מגיב טוב לכימותרפיה דרך הפה ונותן רמיסיה של 1-2 שנים. להבדיל מהסוג הראשון שכתוב שנותן רמיסיה של 4-8 חודשים.

על כל פנים - כתוב שהומלץ לנו להמשיך בבירור ולבצע אנדוסקופיה ושסירבתי. וזה לא נכון. הוא בבירור אמר שלדעתו אין טעם לענות את החתול הלאה בבדיקה נוספת. מוזר בעיני הניגוד בין הכתוב לבעל פה

מה שכן היה זה שקיבלנו את הערכת המחיר רק לצילומים החיצוניים, וגם הערכת מחיר שכוללת גם צילומים חיצוניים וגם אנדוסקופיה. ובעצה אחת איתם סוכם להתחיל עם צילומים חיצוניים/א.ס. ואז שיחת המשך לראות איך נראה/מה הלאה. כל העסק לקח 20 דקות גג - ואז הגענו לשיחת ההמשך, שלמרבה הצער היתה שיחת סוף מסלול
 

placid1

New member
לא מוזר בכלל, כסת״ח

משהו בסגנון:..... Discussed Tx options (X, Y, Z). Pt decided to .... declined

ככה הוא מגן על עצמו שהוא דן איתך בכל האופציות ואת בחרת באופציה שנראית לך אחרי שקיבלת את כל האינפורמציה.
 

Boston Guy

New member
ממש לא וטרינר. לצערי. פשוט עברנו אפיזודות סרטן בחיות מחמד.

המינון של התרופה הזו במקרה סרטן הוא בסביבות 2-3 מיליגרם לכל קילו חתול.
מכנית, מאוד קשה לחתוך כדור (בעיקר בלי מכשירים מיוחדים שמן הסתם אין לך בבית) ליותר מ 4 חלקים.
מכיוון שאת משתמשת בכדור לבני אדם שהוא של 20 מיליגרם - רבע כדור זה פחות או יותר 5 מיליגרם, מה שמספיק לחתול עד משקל 2-3 קילוגרם.

מה שהרופא כתב - הוא כתב לצורך כסת"ח. באנגלית - CYA.
זה שונה ממה שהוא אמר לך פנים אל פנים - אבל מה שהוא כתב זה הניסוח המשפטי הסטנדרטי שרופאים משתמשים בו כדי לציין שהם העלו את האפשרות של הבדיקות הנוספות, ושאת הסכמת שאין טעם לעשות אותן.
אם הוא היה כותב את זה כמו שזה קרה במציאות, לדברייך, את היית יכולה לתבוע אותו לדין באשמת גרימת נזק לחתול שלך, ו PAIN AND SUFFERING & EMOTIONAL DISTRESS לך, בכך שהוא "לחץ עלייך" לא לעשות את הבדיקה שיכלה להציל את החתול.
 
ההרדמה לא היתה נוראית בכלל

ישבתי איתה על הריצפה וחיבקתי אותה, הוא נתן לה טישטוש ואז הזריק לה את החומר המרדים. זה היה רגע שלו והיא נרדמה בידיים שלי מחובקת.

בימים האחרונים היא הפסיקה לגמרי לאכול ולשתות וסבלה מאוד מכאבים. היה ברור שזה הסוף... כשזה יגיע אתם תדעו שאין טעם להמשיך.
 

Ani15

New member
גם בעברית קוראים לזה "להרדים"

וכשהרגע לזה יגיע את תדעי בלי שום ספק.
אין לי מושג איך להודיע לילדים אבל מה שאת עושה עכשיו זה בערך מה שעשינו. כשהוא הפסיק להינות מזה, הגיע הרגע. הפעם האחרונה שהוא הרים את הראש היתה בחלון של הרכב בדרך לוטרינר. דווקא ללטף אותו כשהוטרינר טשטש אותו הרגיע אותי קצת. הוא היה חרא של כלב, מעצבן, חולני וכאלה, ובכל זאת אני מתרגשת כשאני כותבת על זה. כנראה של13 שנים ביחד (אבל ממש, אפילו יצאנו יחד מבית ההורים) יש משמעות.
 
יהיה יותר טוב לפני שיהיה יותר רע


היה ללברדורית שלנו סרטן עור, שאובחן בטעות כלימפומה, לפני שנה. הלברדורית היתה איתנו 8 שנים (היא היתה בת 12 כשנפטרה, קיבלנו אותה כשהייתה בת 4). הילדים שהיו בני 7 ו-9 כשקיבלנו אותה, ובני 15 ו-17 כשנפרדנו ממנה, גדלו איתה את רוב ימי הילדות שלהם, והיה להם קשה לזכור את עצמם לפי שהגיעה לבית שלנו... בקיצור, כלבת הילדות שלהם.

אנחנו לקחנו גור בערך חודשיים לפני שהתגלה הסרטן, כשחשבנו שיש לנו כלבה זקנה אך בריאה בבית, והמטרה בין היתר, היתה, שהגור יגרום לה ״להשאר צעירה״ עוד כמה שנים. בדיעבד, זה עזר מאוד לכולנו כשחזרנו בידיים ריקות מהוטרינר והיה כאן זנב מקשקש לנחם אותנו... כל כך התרגלנו להיות בית עם כלב, שחיסרון הכלב בפני עצמו היה מוסיף על כאב הפרידה ממנה. ככה, היה מי שישכב על מיטת הכלבים וישתה ויאכל מכלי האוכל ולא עברנו על פני חפצים מיותמים. אם לא תקחו מיד חתול אחר, אז אני מציעה להעלים את החפצים לפני ההרדמה.
זה לא מתאים לכל משפחה, אבל אני מציעה לשקול אימוץ של חתלתול לפני הפרידה ממנה. זה נשמע כמו בגידה נוראה בה, אבל באופן מעשי זה מקל, במיוחד לילדים.

לגבי החתול עצמו, הוא אמור להרגיש הרבה יותר טוב בזמן הקרוב, כמו בביטוי ״על סטרואידים״ ובשלב מסויים ינחת די מהר כשההשפעה תעבור (אמור לעזור לחודש פלוס מינוס)... אם אני מצטערת על משהו בסוף חייה של נונה, זה שהחזקנו אותה 4 ימים יותר מידי, ניסינו עוד סוג של סטרואידים אבל הם כבר לא השפיעו וארבעת הימים האחרונים היו סבל גדול לכלבה ולנו... לסיים את זה בזמן, אין טעם למשוך, לשמחתם, בניגוד אלינו, הם יכולים ללכת בכבוד כשהסוף מגיע.

שולחת לכם המון חיבוקים, החיסרון היחיד בגידול חיות בבית זה שהחיים שלהם קצרים משלנו וצריך להפרד... לדבר לדבר לדבר... לנסות לעזור לילדים להביע את הרגשות שלהם... אם קשה להם במילים אז אולי בציור או בצילום או בכל דרך אחרת אבל לא לכלוא את זה בפנים. וכן, על חית בית מתאבלים כמו על בן משפחה, יהיו אנשים שלא יבינו כמה כואב לכם, כי זה רק חתול, אבל מי שגידל חיה ואיבד חיה יודע שזה תהליך אבל כמו על כל בן משפחה קרוב אחר. אנחנו עשינו טיול אחרי מותה, בשביל ״לחגוג את החיים שלה״, שבמהלכו נסענו לניו המפשייר להר שאנחנו אוהבים, וטיפסנו איתה עליו מספר פעמים, ובראש ההר, מול נוף עוצר נשימה, פיזרנו את העפר שלה והעלנו זכרונות.... היה בכי והיה צחוקים, וזה טיהר את הנשמה של כולנו...

שתעברו את זה בקלות
 

debby12

New member
מנהל
תודה רבה על הפרטים והאמפטיה

לא הבנתי - היתה נפקות לאבחנה השגויה בין סרטן עור ללימפומה? הטיפול היה שגוי?

הרציונל של לקחת גור בעוד החולה-גוסס/ת בחיים נשמע הגיוני. לא ציינת מה היתה התגובה של הכלבה החולה? לצערי חתולים הם יותר אנטיפטיים מכלבים ולדעתי הוא יתקיף חתול אחר [רבאק - הוא מתקיף את הכלבה - והיא great pyrenees בגודל של חמור לבן....]

הוטרינרים נתנו לכם גם אופציה של קבורה/טיפול בגופה באופן אחר משריפה + אפר? אין לנו עניין בקבר מפואר או מסומן. אבל אנחנו גם לא רוצים לקבור בגינה כמו שעשינו עם המנוח הקודם [ומישהו אחר כך אמר לי שזה לא חוקי פה].

המנוח הקודם התפגר באופן פתאומי ומידי לנגד עינינו (ההשערה היתה מהתפוצצות מפרצת בעורק הלב), כך שנחסכה מאיתנו המתנה מייסרת וצפייה בדעיכתו. יותר טראומתי אבל יותר זבנג וגמרנו. ואני בכלל לא הייתי בבית...
 
אז ככה...

האבחנה השגויה לא עשתה יותר מידי נזק, רק עלתה הרבה כסף מיותר כי בכל מקרה לא היינו עושים לה טיפולי כימו. הוטרינר היה תקוע באבחנה שלו שזה לימפומה, וכשהתוצאות של הביופסיה יצאו שליליות הוא שלח עוד בדיקה למעבדה, וכשגם זו חזרה שלילית היא רצה לשלוח ביופסיה שלישית, אבל כאן נישברתי ואמרתי שזה לא משנה כי בין כה וכה לא נטפל וברור שהיא חולה אז אין טעם לענות אותה ולקחת עוד ביופסיה. הקטע שמרתיח אותי עד היום זה שהגענו למרפאה אחרי שהתחילו לה פצעים איומים בכל הגוף והוטרינר שלנו לא היה, ווטרינרית אחרת ראתה אותנו, ומיד כשנכנסנו לחדר היא אמרה שזה סרטן עור, והוסיפה מיד שהיא מקווה שאנחנו נותנים לה בנדריל כי זה נורא מגרד... וזה מה שאוכל אותי... כי אחרי שהיא אמרה את זה הבנו למה לאורך הטיול היו תמיד תמיד שיחים מסויימים שהיא הייתה מתגרדת עליהם, ואם היינו נותנים לה פאקינג בנדריל היינו לפחות עוזרים לה עם זה... סתם מעצבן אבל זה לא היה משנה את התוצאות.

לגבי הגור, זה לא היה מדהים... כשהבאנו אותו היא עוד הייתה בריאה, או לפחות חשבנו שהיא זקנה אבל בריאה, אבל כבר לא היה לה כוח אליו, והוא היה כלבלב שובב ומאוד פעיל, ובגלל שהוא מגזע מאוד גדול אז כבר כשהגיע הביתה הוא היה בגודל שלה... בקיצור זה לא עבד בינהם כי לא היה לה כוח להשתוללות שלו. מה שקרה בחמישה החודשים שהם היו יחד, זה שהפרדנו בינהם, והוא היה סגור באיזור המטבח ופינת האוכל והיא היתה משוחררת בשאר הבית. קיווינו שהיא תהנה ממנו כי היא אהבה מאוד גורים בפארק, אבל עשינו את זה מאוחר מידי, אם היינו מביאים אותו שנה קודם הם היו נהנים אחד מהשניה.

הוטרינר הציע אופציה של קבורה, יש בתי קברות לחיות, אבל העדפנו לשרוף את הגופה ולפזר את העפר שלה... הילדים דרשו לשמור קצת מהעפר וזה נמצא בקופסא מעל האח בסלון...









 

debby12

New member
מנהל
הו וואו - נשמע וטרינר עם אגו (צריך היה להיות ארכיטקט
)

מקווה שנדדתם ממנו לאחר

האמת שיש לי רק דברים טובים לומר גם על הוטרינרית הרגילה שלנו וגם על המומחה הפנימאי שאליו נשלחתי היום. שלנו בעלת הגיון בריא, אוהבת לקשקש להגג ולהסביר לבעלים של הפציינטים ותמיד מנסה לחסוך עלות (מהבעלים) וסבל (מהפציינטים). היא כבר אמרה לי כשנתנה את ההפניה שאם זה סרטן בקיבה אז אין איך לטפל וחבל גם על הכסף וגם על החיה

היא שלחה אותי לפנימאי אלוף שהוא מעריצה את כישוריו אי שם בטיזי נבי צפונה מפה בעודה מסבירה שלי ש"שם יותר זול כי זה בקאנטרי סייד" (אם שם יותר זול, אני לא רוצה לחשוב כמה זה עולה פה
).

הפנימאי היה חביב, שאל שאלות טובות, והודיע שמתחילים רק באולטרא-סאונד/צילום כי זה יותר זול, לא מענה את החיה וגם מאפשר לראות מגובה גבוה באיזה אזור/עץ צריך להתמקד

הממצאים היו כה מובהקים שהוא הודיעני מיד שאין צורך בשום בדיקה מייסרת נוספת, ואז הסביר בבהירות את המצב בעודו מעביר לי בזריזות את קופסת הטישו [לדעתי הוא רגיל.... מגיעות לשם חיות עם הפניה מוטרינרים כלליים עם בעיות משמעותיות]

הוא אמר שאין דרך לרפא לימפומה בקיבה בחתולים. שיש טיפול כימותרפי אבל הוא כולל סבל לחיה, עלויות ענק ואם זה מצליח אז הסרטן עובר לרמיסיה וחוזר אחרי 4-8 חודשים. ועל כל הוא אמר לשכוח מזה.
 
וטרינרים זה עם קשה

בכל אופן לא נדדנו מהמרפאה הזאת בגלל הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, הם קרובים לבית ופתוחים מהבוקר ועד 10 בערב, 7 ימים בשבוע... יש שם 4 רופאים אז עזבתי לרופאה אחרת בתוך במרפאה הזאת... למרות שהוטרינר שטעה הוא מנהל או המרפאה כך שהוא עדיין נהנה מהכסף שאני משאירה שם
.
בכלל, היה שם שרשרת של טעויות, כי לפני הלימפומה הוא איבחן מחלה אחרת שכניראה בכלל לא היתה קיימת, וגם בשביל לאבחן אותה עשינו צילומים ורצנו לרופא מומחה... ובאותה שנה גם הקטנצ'יק חטף דלקת ריאות מהסרטים, ובנוסף לצילום רנטגן במרפאה היה צריך לאשפז אותו בבית חולים עם צינור חמצן.

מהון להון הלכו כמעט 10,000$ על וטרינרים באותה שנה... ואז עשינו ביטוח בריאות לגור ובא לציון גואל. אני שולחת להם את החשבונית והם שולחים לי חזרה כסף... בשנה האחרונה, מעבר לתשלום לביטוח, לא היו לנו הוצאות נוספת על רפואה למפלצת... וכן, השנה הזאת יצאה לנו מאוד משתלמת (בגלל הסרוס). אני לא יודעת אם זה ישתלם כל שנה, כי בכל זאת הביטוח עצמו עולה בערך 800$ לשנה, אבל מספיק ניקוי שיניים +הביקור הרגיל וזה ישתלם. אבל מה שחשוב לי, זה שאני לא יעמוד יותר מול וטרינר עם חיה חולה, ויעשה שיקולים שהם לאו דווקא לטובת החיה, אלא מושפעים גם משיקולים כספיים.... ולא, אני לא חושבת שהייתי מחליטה החחלטות אחרות לגבי נונה, אבל אני לא רוצה את שהשיקול הכספי יהיה קיים בכלל במשוואה.

אגב, אנחנו nationwide והם ממש בסדר. שרות מהיר, יעיל והוגן.
https://www.petinsurance.com
 

debby12

New member
מנהל
תודה על פרטי הביטוח - מעניין

לא חשבתי על זה בעבר - אולי נעשה לכלבה. לקחתי הצעה (quote)

מאחר שזה עסק כלכלי, אני מניחה שבממוצע פרמיות הביטוח עולות יותר מהעלויות הרפואיות. כך שיותר הגיוני להפריש כסף מדי חודש (אותו סכום) לחשבון חסכון הוצ' בריאות של החיה. אבל לפעמים זה יוצא יותר.... ולאף אחד אין כזו משמעת.
 
נראה לי שזה משתלם

שילמנו Down payment amount: $149.59, ואנחנו משלמים $76.83 לחודש, סה"כ 1071.55 לשנה הנוכחית (לא בטוחה אם יש Down payment כל שנה או שזה תשלום חד פעמי). קיבלתי מהם השנה 1089.55 זאת אומרת שעשיתי רווח נאה של 18$. בשנים הבאות, אני יוציא מן הסתם פחות כי מדובר על כלב בריא שרואה וטרינר פעם בשנה (או שזאת לפחות השאיפה) אבל גם בלי בעיות מיוחדות אני משלמת בסביבות 350$ על בדיקה תקופתית. 100$ על הרדמה לניקוי שיניים, 350$ לניקוי שיניים... אז במקרה הכי גרוע, אם לא יהיה שום צורך וטרינרי אחר במהלך השנה, אני "יפסיד" בערך 200$. אבל אם יקרה משהו שיצריך צילום רנטגן או כל בדיקה יקרה אחרת אני מיד "ירוויח" על השנה הזאת.
הדלקת ריאות של זיגי עלתה יותר מ-5000$... לא רוצה לעמוד מול הוטרינר ולשאול את עצמי אם "שווה" לבצע בדיקה או שאפשר "לחסוך"... ככה אני רגועה, הוא יקבל מה שהוא צריך גם אם זה יהיה מאוד יקר.
 

placid1

New member
עצוב נורא


אני הייתי מספרת לילדות את האמת. שלקחת אותו לרופא ושהוא חולה מאד ובימים הקרובים להתחיל להתכונן לפרידה. לא הייתי מנסה להסתיר דמעות, כי זה נורמלי שהמבוגרים יהיו עצובים מאד.

אצלנו, החתולה שהיתה ״שלי״ וחיה איתנו 22 שנה מאז שמצאתי אותה זרוקה ברחוב, מתה לפני חמש שנים והיתה פה עוגמת נפש גדולה מאד, בעיקר כי אני והילדים לא הספקנו להיפרד ממנה והיא מתה לבד אצל הווטרינר כשהיינו בארץ. בן הזוג חזר כמה ימים לפנינו ומצא שהשכנים שטיפלו בה לא שמו לב שהיא לא אכלה כמה ימים ונכנסה לאי ספיקת כליות ופשוט ישנה כל הזמן. הוטרינר (הבן זונה הגרידי) רק עינה אותה במלא בדיקות מיותרות, למרות שהיה ברור שהגיעה לסוף דרכה ושיא השיאים שהוא הכריח את בן הזוג (שבדרך כלל נותן לי להתנהל מול רופאים) להשאיר אותה להשגחה ללילה במקום לתת לה ללכת הביתה ולקבל קצת אהבה לפני הפרידה. סיפרתי לילדים שהיא מאד מאד חולה ועומדת למות וכל הטיסה חזרה עברה עלינו בהעלאת זכרונות עליה, בכי וצחוק לסירוגין. כשהגענו הביתה, מצאנו אבא הרוס שסיפר לנו שהיא מתה בבוקר. עברו עלינו ימים קשים, בעיקר כי הרגשנו שאיכזבנו אותה (בעיקר אני) ועד היום, כשכבר יש לנו שני חתולים חדשים במשפחה, כל פעם שאנחנו נזכרים בה לכולם יש לחלוחית בעיניים ולי זולגות דמעות.

אם אני זוכרת נכון, יש לכם עוד בעלי חיים בבית, כך שנראה לי שה״אין״ יהיה אולי קצת פחות מורגש ויהיה מישהו להתנחם איתו.
 
למעלה