עונה לעצמי
בכיתה ז' עשיתי חרם על מישהי. לא סתם, היא הגיעה למצב שהייתה קונה לי (ול-2 החברות הנוספות שהיו אחראיות ביחד איתי על החרם) מתנות ומתחננת על הברכיים, ובוכה, ומה לא...
כמה שנים אחרי זה קראתי את המכתבים שלה ונזכרתי בכל זה, וזה עשה לי ממש רע. כמה רשעות
ומה כבר היא עשתה לנו? כלום.
כשעברתי לטבעונות החרמתי את תעשיית הבשר רק מהסיבה הזו שהוזכרה בכלבוטק. מעולם לא חשבתי שבני אדם לא אמורים לצרוך מן החי. היום אני כבר אוכלת מוצרים מהחי, אבל עדיין מגנה מאוד את התופעה הזו של התעללות בבע"ח. עם זאת, אני לא בעד להחרים את כל החברה.
א. כי לרוב הציבור אין מושג כמה מוצרים הם קונים שמפרנסים את החברה הזו, ויש כ"כ הרבה!
ב. בגלל שהמטרה היא להפסיק את ההתעללות בבע"ח. אם נחרים את חלב הסויה של תנובה, למשל, זה לא מה שיתמוך במהלך הזה. צריכים להיות הגיוניים. לא להחרים את כל החברה בצורה קטנונית, אלא רק את מה שנוגע לדיון. למשל, להחרים את "אדום אדום". חרם על החברה כולה לא יצליח, וכשבאים עם דרישה כזו, עלולים להשיג את המטרה ההפוכה. אם היו מראש באים ואומרים, בואו נתמוך במוצרים אחרים של תנובה ולא נרכוש אף לא מוצר אחד מסדרת "אדום אדום" באופן זמני, ע"מ שיבינו את המסר. ולא, לא רק שיבינו את המסר!
אנחנו צריכים לבוא עם דרישה שתשנה את כל עתיד המשק. למשל: למה שלא יתקינו מצלמות אינטרנט בתעשיות הבשר, כדי שכל אחד מאיתנו יוכל לראות 24/7 מה קורה שם? איך זה בתור גורם הרתעה?
זה ביחד עם החרם יוכל לעשות את האפקט. הבעיה היא שצריכים שיתוף פעולה של כולם. שיתוף פעולה של החוק ומתן לגיטימציה לבתי עסק להפסיק להכניס את המוצר לחנות, כך שאנשים אפילו לא יתפתו לקנות. כך נעבור אחת-אחת על תעשיות הבשר ונפסיק להיות עיוורים למתרחש. אין שום סיבה שה"מטבח" שלנו לא יהיה לנגד עינינו מהרגע ש"קוטפים" את המזון, ועוד לפני, מהרגע ש"שותלים" אותו.