עונה!
שם:
נדב.
גיל:
19.
כמה זמן את/ה בפורום?
וואו, אני לא סגור על זה. אני חושב שבערך משנת 2009. יש דרך לבדוק?
*אחרי חמש דקות*
אם מאגרי המידע של הפורום צודקים, אני כאן מאוגוסט 09. אז תכף חמש שנים.
מקצוע:
חייל.
אחים/אחיות:
שלושה אחים, אין אחיות.
כשאהיה גדול אני רוצה להיות:
וואו, אני ממש לא יודע. אבל אני יודע שזה יהיה מהמקצועות ה"הומאניים", כי אני כזה מאז ומתמיד, זו הנטייה הטבעית שלי.
חמישה מוזיקאים שאני אוהב:
כריסטינה אגילרה - כי ממנה הכל התחיל בשבילי.
ג'ואנה ניוסום - כי היא הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה בדור הזה.
טיון-יארדס - כי היא אמנית בנשמה.
פרינס - כי הוא פשוט אדיר (ואני מעדיף אותו על מייקל, אגב)
אהובה עוזרי - כי היא לוקחת לי את הלב, מרסקת לי אותו ושמה אותו במיקסר.
הלכתי על רשימה יחסית מגוונת.
שחקן אהוב:
אין לי מושג. אין לי כל כך שחקן או שחקנית אהובים.
סרט אהוב:
"פסיכו". סרט שטלטל את עולמי בשנה שעברה.
תכנית טלוויזיה אהובה:
וואו, קשה. יש המון. אבחר אחת שיש לי בבית - "לות'ר". שלוש עונות מרטיטות, מחרידות, מטלטלות, מזעזעות. אח, הבריטים האלה.
ספר אהוב:
עד כה, הספר הכי יפה שקראתי לדעתי היה "הר אדוני". דוקא ספר שביקשו ממני לקרוא, ולא אחד שבחרתי בעצמי. בכל הנוגע לספרים - יש לי עוד הרבה, הרבה מה לקרוא.
האלבום שאני הכי עף עליו בימים אלה:
האלבום האחרון של טיון-יארדס, Nikki Nack. היא כל כך יצירתית, כל כך מגוונת. האלבום הזה כל כך המנוני, כיפי ומשוגע. אני מת עליו.
בנוסף - אנת עמרי של האחת והיחידה, אום כלת'ום. זה ביצוע נדיר וחד פעמי. עף על זה במלוא מובן המילה.
אלבום שמלווה אותי כבר כמה שנים וכנראה ילווה גם בעתיד:
Have One On Me של ג'ואנה ניוסום. מאמין שהוא ימשיך ללוות אותי עוד המון שנים, כי הוא על זמני.
אתרים אהובים:
מגזיני מוזיקה שונים (פיצ'פורק, מוזיקהנטו, עונג שבת, "פופמאטרס" מדי פעם), הפורום הזה.
ספורט אהוב:
לא חובב ספורט.
מאכל אהוב:
אבטיח קר. בחיי, זה מוכיח שיש אלוהים ביקום הזה. אם מדברים על "אוכל-אוכל", אני מאוד אוהב המבורגר.
חיה אהובה:
לא בחור של חיות, למען האמת. לא יודע.
ריח אהוב:
אוכל טוב, פריחה של אביב (הכי פלצני שלי), ספר/דיסק חדשים.
מדינה אהובה:
לא הייתי בהמון מדינות, אבל בריטניה שבתה אותי בקסמיה באוקטובר האחרון. וואו.
אני גם אוהב את הארץ שלנו כי תמיד מדהים אותי שבשטח כל כך קטן יש כל כך הרבה מגוון.
עיר אהובה בארץ:
תל אביב, אם כי אני לא חושב שהיא מושלמת. תמיד כשאני שם אני מרגיש חופשי, מרגיש שאני יכול לנשום לרווחה (קצת מוזר, בהתחשב בכל הפיח).
עיר אהובה בעולם:
לונדון. ללא ספק.
מדינה שאתה חולם לבקר בה:
דנמרק. נראית לי מדינה מגניבה, יפהפייה וממש טוב לחיות בה.
את/ה בן אדם של לילה או של יום?
אני לא מאוד "חד משמעי" בקטע הזה. אבל בבוקר, כשאני קם - באמת שאל תדברו איתי. שונא שמדברים אליי, שיוצרים איתי קשר, ששרים ושורקים לידי (תמותו, באמת). כאילו, יש אנשים שחושבים שהם בפאקינג "צלילי המוזיקה" בבקרים. אז פשוט לא.
אחרי שאני עובר את השלב הזה בבוקר, אני אחלה, באמת
מה הדבר הכי חשוב לך?
חופש לחיות את חיי כפי שאני רוצה, בטחון, אושר - וכמובן שהאנשים היקרים לי.
למה אתה הכי מתנגד?
שאלה קצת מוזרה. איזה סוג של התנגדות? אידאולוגית? סתם דברים שאני שונא?
התקופה הכי טובה בחייך עד כה:
החיים שלי קצרים יחסית, קצת מוזר לחשוב על זה. אני חושב שמכיתה י"ב ועד עכשיו. מצד אחד אני מרגיש בוגר, בטוח בעצמי יותר, "מעוצב", "מוצר מוגמר" - ומצד שני, אני צעיר ויש לי עוד המון דברים לחוות.
אני שונה ממך, תנסה/י לשנות אותי?
לא, לא, לא ושוב - לא. אחד הדברים שאני ה-כ-י שונא זה את הטיפוסים ה"מחנכים". אלה שנותנים לכולם עצות, אלה שחושבים שמה שהם עושים זה הכי טוב וחייבים "ללמד" את השאר, אלה שרואים מישהו שונה מהם וחייבים לציין את זה ו"לתקן" אותו, כי הדרך שבה הוא בוחר לחיות פשוט לא טובה. אני שונא אנשים כאלה. אנחנו שונים, ככה זה וככה זה צריך להיות. Live and let live זה משפט קלישאתי, אבל אני מאמין בו.
אני גם שונא שאומרים לי מה לעשות, מנסים לייעץ בלי שביקשתי. ש-ו-נ-א את זה. וואו, דניאל, ממש פגעת בנקודה רגישה אצלי
החיים טובים לדעתך?
כן.
ים או בריכה?
לא מת על אף אחד מהם, אבל אם כבר צריך להחליט - ים.
חורף או קיץ?
אין לי תשובה חד משמעית. אני כן אגיד שחום מעלה את סף העצבים שלי בקלות יתרה.
צפון או דרום?
לדרום יש פינה מיוחדת בלב שלי.
סאות' פארק, פאמילי גאי או משפחת סימפסון?
כמעט לא ראיתי סאות'פארק (לא לסקול אותי), אז אבחר בפאמילי גאי - טוב לאין שיעור מהסימפסונים.
צרפו תמונה אהובה:
תמונה של אנדרס פטרסן, משנת 1978. מתוך ספר צילומים שיש לי.