אני לא בטוח שזה חשוב בנקודת הזמן הזו
וגם ה"צפי" נראה לי יותר קטע יחצ"ני ופחות מקצועי.
אם אני ספורטאי והועד האולימפי מגדיר לי יעד - זה לא ממש מגביר את המוטיבציה שלי.
הנחת היסוד לדעתי היא שהספורטאים מתכוונים להשיג את הכי טוב שלהם ומגדירים יחד עם מאמניהם את היעדים בדרך הנכונה להם.
היעדים שועד אולימפי צריך להציב לעצמו הם שונים לגמרי ולא עם תיוג ספורטאי. אלו יעדים ארוכי טווח, חלקם תהליכיים וחלקם תוצאתיים, מלווים בתכנית פעולה. ניתן להגדיר שם דברים כמו "לפחות 2 מדליות באולימפיאדה" וכו'. בכירי הועד לא נמצאים על המגרש עם הספורטאים, אלא תפקידם ליצור את התשתית והמערכת שמסייעת לספורטאים לצמוח ולהתכונן.
אתמול בישיבה שיבח אחד מחברי הועד את עצמו ואת חבריו באומרו משהו בסגנון "כמה אמיצים אנחנו להצהיר על שישה ספורטאים שיכולים להשיג מדליה!". אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. אשכרה קריקטורה לפוליטרוקיה כושלת (ושימו לב עכשיו עד כמה אני אמיץ: לדעתי לא רק שישה יכולים להשיג מדליה, אלא שמונה! ארבע מדליות בים, שתיים בג'ודו, אחת על הקרקע ואחת במטווח).
מה שכן חשוב לומר לזכותו של הועד האולימפי, שחלק מרכזי מתפקידו הוא אכן ביצע בקמפיין האולימפי הנוכחי. זה שאתמול היתה תצוגה בעייתית, עם החלטות לא טובות והצהרות שלימדו כמה דברים לא טובים על אומריהן, לא מבטל לדעתי את הפקת הלקחים המרשימה שנעשתה אחרי בייג'ינג, ביטול סגלי הזהב\יהלום ודומיהם, שינוי שיטת התמרוץ ועוד. ארבע השנים האחרונות היו עתירות במדליות באליפויות אירופה ועולם. יש עוד הרבה דברים לשפר (בעיקר בתחום התשתית והגילאים הצעירים, מתן אפשרות למאמנים טובים להתפרנס בכבוד, מתן אפשרות לספורטאים להתפרנס בכבוד ולהתפתח) - אבל לפחות ה"בנצ'מרקס" הזמינים - הישגי הביניים - הלכו לכיוון הנכון.