הלו דורי, מה שלומך היום?
 
אמממ... זה ממש מצער לשמוע על כל המקרים האלה, ורק אתמול או שלשום מישהי כתבה על זה בפורום חסרי נסיון.
הלוואי יום אחד המצב הזה ישתנה, וזה גם אפשרי... אבל לא במציאות שלנו
![Smile :) :)]()
.
 
אממ... אני חושב שאני מבין אותך הייטב פה בדיון עם פומה, כי זה בדיוק השטח שלי
![Smile :) :)]()
ואולי הזדמנות לתת קצת ממני
![Smile :) :)]()
. מסביר את הדברים שלכן במילים שלי... ברשותכן
![Smile :) :)]()
.
 
 
בכל סיטואציה שיש בה איום - יהיה רכיב של פחד! אלא אם כן אתה לא-אנושי
![Smile :) :)]()
.
 
אז הפחד קיים, לפחות מתעורר ומתריע - סכנה!!
 
במצב סכנה יש שתי אפשרויות לבחור מהן, ועוד אפשרות אחת - שתכפה עלינו במידה ואף-אפשרות מהשניים שניתן לבחור מהן - לא פותרת את המצב.
 
אז שתי האפשרויות היחידות לבחור מהן, הן - בריחה או תקיפה. לא ניתן להתעלם, ולא ניתן להשלים/להכנע-חיובית - לסיטואציה.
 
כל עוד יש אפשרות לבריחה, אז חייבים לנסות אותה קודם... אלא אם זה יסכן אותך עוד יותר.
וברגע שאין אפשרות לברוח, אז האפשרות היחידה הקיימת היא - מלמחה.
 
אבל, ואבל ענק!! כדי לתפקד בזמן-אמת, בשעת לחץ - אתה צריך להיות מאומן! צריכה להיות כבר קיימת בך "תבנית-הפעולה" הנכונה, ואתה רק מיישם אותה. מי שהרגע בפעם הראשונה מוצא את עצמו ב"זמן אמת" לרוב לא ידע מה לעשות - מבחירה!! בשלב מסויים תחושת המצוקה תכריע... ויכולת הבחירה נלקחת מאיתנו...
 
וז מגיעים למצב שנכפה עלינו - שכמו תמיד תחת כפיה - תחושת חוסר-אונים, והנגזרות שלה.
 
חוסר-אונים זה מצב שיכול להתגלגל לכמה מקומות:
 
1. קפיאה - משמע - אכן נפילה לחוסר אונים! - המצב הנפשי הכי גרוע שאדם/כלב יכולים לחוות.
 
2. מנגנון הגנה - זעם. מה שאת מתארת דורי, לפחות לפי התפיסה שלי - זה את מנגנון ההגנה האחרון והכי "פרימיטיבי" שקיים - זעם! וכן מלחמה מתוך זעם היא חריפה הרבה-יותר מאשר מלחמה אחרת
![Smile :) :)]()
.
אם כי בזעם יש איבוד שליטה מוחלט... שזה אומנם חלק מעוצמה של "זעם", אבל יש גם מחיר... כי הוא עדיין חלק מחוויה של חוסר-אונים.
ולכן העצה ללכת וללמוד הגנה עצמית היא מצויינת, כי בהנחה ואכן האדם מגיע לרמת אימון שדי מבטיחה לו "נצחון" על פני יריב ממוצע... הוא יכול לבחור בזמן סכנה - להלחם, אך מתוך שליטה, ולא מיתוך תחושת חוסר אונים.
 
3. התפתחות של חרדות דכאונות וכו' בהנחה וחווינו חוסר-אונים מסוג שהו...
 
 
 
עכשיו לגבי אברי וכולם פה... האם זו בעיה/שאלה מגדרית?
 
התשובה היא - זה ממש לא רלוונטי!
ואם כן, אז מה? אז נשמיד את כל הגברים כי חלק מהם דפוקים?
 
יש מחדל אחד ואחד בלבד! של ההנהגה! ושל דמויות סמכות!
 
יש רק פתרון אחד שיחזיר את **האמון*** לנשים ואנשים!
הידע שהחוקים והכללים מתקיימים - תמיד!
 
אני לא אמור לתת אמון באנשים זרים, כן?
אני אמור לתת אמון בהנהגה שתדאג לבטחוני!
הסיבה היחידה שאני יכול לבטוח באחר היא - שהוא כפוף לאותם החוקים שלי בדיוק!
ולכן הוא צפוי, ולכן יש סדר, ולכן ניתן לחיות בלי פחד.
 
וככל שמתרבים המקירים בהם אנשים "שברו את החוקים" - אז מתעורר חוסר אמון באחרים - ובצדק!!
זה שהם נתפסו אחר כך... (או שלא!!), נענשו אחר כך... (או שלא!!), לא תורם כלום לתחושת חוסר האמון שמתעוררת בנו.
 
בקיצור, הדבר הכי חשוב ליצירת להקה זה - אמון!!
ברגע שהאמון הלהקה נשבר - אין יותר הנהגה...
יש רק "כאילו"... בשטח - כל אחד לעצמו...
 
בכדי לספק אמון - הכללים צריכים להיות זהים לכולם - תמיד! ונאכפים מייד!
איפה שוטרי-מקוף? איפה משמר-אזרחי (אני זוכר כשהייתי קטן, היו לא מעט...), איפה ההתערבות של שאר "האזרחים" שחשוב להם לשמור על הכללים והסדר? היום כבר אין תחושת חברה, כל אחד לעצמו...
וזה גם לא מפתיע - תראי איך נראים המנהיגים שלנו...
 
אז זו ממש לא בעיה מגדרית... זה הכי רחוק מזה שיכול להיות
![Smile :) :)]()
).