ואוווו זה משגע!!!
קריפי/חמוד ומתקתק,
ובהחלט שימושי במידת הצורך... עבודה מהממת, לא נתקלתי בה ברחבי הרשת עוד,
יש מישהי יפנית מקסימה שפעם (עוד לפני שצמחו לי גלגלים LOL) נתקלתי בתמונות שלה בסופר סופר SWEET LOLITA, ואני זוכרת שאמרתי לעצמי שאם אי פעם אגיע להעזר באביזר כלשהו, מקל הליכה או כס"ג למשל, אז שלא אתן למראהו ולנוכחותו להשמיד את הסטייל שלי, אלא אעשה כל שביכולתי לקשטו היטב שיתאים (אם אפשר באופן מתחלף שיאפשר לשנות בהתאם למלתחה המאסיבית חחח
)וישתלב כחלק אינטגראלי בחיי, ובעיקר יתאים לי ומעל לכל ישמח אותי ולא ידכא אותי שעלי להעזר בו ולהתמך בו וגם להתפדח מהציון האפורפואי המובהק והנצחת הקשיים שלי.
כמוה. אז זה היה רק מחשבה חולפת ותו לא, היום אני נזכרת בחיוך בהשראה שקיבלתי מהתמונה הזו שלה,
ושמחה שכך קרה
ועדיין מקווה שיום אחד אדע מה שמה,
ואוכל לכתוב לה או לומר לה בעצמי כמה עזרה לי לשנות גישה.
הרי כל אלו שם כדי לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר, קלים יותר ומאושרים ומלאים יותר,
אז אם כבר- אז בסטייל
ועד הסוף!! בלי מבוכה או פחד, ע ד ה ס ו ף ~ הטוב!
והיום למשל- הייתי בהפנינג התרמה לבית המחסה לאמסטפבולים של יובל מנדלוביץ', ובעודי נהנית מליקוקי הכלבים ושיחות החברים, נגש אלי מלצר או ברמן במקום, מסתכל עלי בבחינה מדוקדקת ואומר:"את ממש לא נראת אחת...כזאתי."
כשלא הגבתי הוא ניסה שוב: "מה את כאילו, מתאונה? או שזה סתם רק בשביל החנית נכים הא? חבל עלך ככה,(הטעות במקור) מזה ככה יושבת, הנה יש לך אפילו נעליים," (?????
אהה....כן...?ו?) "בשביל מה לך להמשיך לשבת -קומי!"
התעלמתי מהנאום חוצב המוחות של הבחור שהמשיך לברבר, אבל תהיתי לעצמי למה התכוון שאני לא נראת....כזאתי... מה?איזו? נכה??- איך נראה נכה, או אמור להראות נכה?? אני מבינה שהיה לו מזור לראות צעירה חייכנית ולבושה בהקפדה ואופנתיות מיישירה אליו מבט כנה, ולא מתביישת- להיפך!
מה שכן, באמת שאיני מפסיקה להדהם לעתים מהחוצפה של אנשים כאשר משהו לא מסתדר להם בראש
מבחינת ציפיות להן הורגלו שהשתרשו להן בראשם-
פשוט מרקיעה שחקים לפעמים... ואולי זו לא רק חוצפה, אלא תמימות דעים מתוך חוסר מודעות,חוסר נסיון ותחושת האשמה הבלתי מודעת שמוסקת בנוגע לעצמם הם-הדימוי העצמי האישי שלהם, כשהם נתקלים ב"שגיאה" הזו בתפיסת המציאות שבה הם מתקיימים.
הדרך היחידה לשנות זאת לדעתי, הינה חיובית ומטמיעה באופן תדיר את העובדה שמותר אפשר רצוי וכדאי "להסתגל" כראוי לקשיים הנערמים בדרכך מבחינה בריאותית נראית או לא נראית לעין זר, ומבחינה נפשית ומנטאלית (ולעיתים אף רוחנית) וחלק מהטרנפורמציה הזו, השינוי הזה, הוא לקבל את עצמך כפי שאתה באמת- על שלל המגבלות,
ומצד שני לא לאפשר לאותן המגבלות לקבוע לך מי אתה(שכל מה שמייצג אותך בעצם זו המחלה/ההפרעה/המכאוב/הקושי, יהיה אשר יהיה) ובהחלט לא איך ובאיזה סגנון תתלבש, דווקא לאלו שלחברה יש לעיתים נטיה להתעלם מהם ו/או להתייחס באופן מוגזם ולא נעים או מתקף, הייתי ממליצה לבחור סגנון לבוש שונה וייחודי, ולהמציא עצמם מחדש,
לומר בהכרזה זו באופן ברור ופתוח-
שימו לב, אני כאן!! אני קיימ/ת בזכות עצמי כאדם תשוקתי ונלהב ואוהב/ת את החיים עצמם, אני כ א ן!!ואני בהחלט לא זקוק/ה לרחמים מכם!
כך יצא, כשהדבר שיבוא קודם לשימת הלב למצב הבעייתי הקיים יהיה היחס והעניין והפירוט לגבי הלבוש והאיבזור,
ואז בעצם יראו קודם את האדם והאופי האישי שלו/שלה, ורק אחר כך (אם בכלל) את ה"נכות".
כי לעיתים קרובות קשה לשבור את התקיעות המחשבתית הזו, כדי להתחיל את השינוי בכלל.
זה אפשרי!!
באמת~
יהיה מסקרן לראות למשל (ועוד לא נתקלתי ולו בתמונה!) בחור/ה גוט'ים, או פאנק או סייבר סטייל, בכסא גלגלים או נעזרים בעזרים אחרים- אם תמצאו תעלו לכאן??
בינתיים- הנה התמונה ההיא ששינתה לי את הגישה
אולי היא תשנה גם למי מהקוראות והקוראים בפורום...