אני מניח שזה לא מפריע
MJCF
אני מעדיף שקוראים לי פיטה, סתם פיטה, אבל זו שבירת קרח מבחינתך... יאללה!
אז בתור אחד שאוהב לצייר, באיזה צבעים אתה הכי אוהב להשתמש? שמן? מים? אקריליק? יש לכם בכלל צבעים כאלה?!?
אני אוהב בעיקר צבעי אקריליק, כי אתה יכול לצייר על אותו מקום שוב ושוב, שכבה על שכבה, בלי שבכלל ידעו. אפשר גם לערבב צבעים וגם להשאיר אותם בפני עצמם... אני אוהב את זה כל-כך!
וכן, לא קל להשיג צבעים. בטח לא בפאנם שאחרי המלחמה והמרד השני. אנשים מתרכזים בלשקם את עצמם, בלחיות. אבל אני מניח שרוב השיקום עובר דרך דברים שאוהבים, ואני כנראה לא היחיד שאוהב לצייר. היו למשל את המורפליומים ממחוז 6 במשחקים השניים שלי. בטח יש הרבה. אז אם מתאמצים ומוכנים לבזבז על זה כסף... כן, אפשר למצוא.
מה הציור שלך שאתה הכי אוהב?
ציירתי את קטניס כפי שראית אותה ביום שהיא שרה את 'שיר העמק'. קטנה, מתוקה, ביישנית. ועם זאת כובשת. כשאני מביט בציור הזה אני יכול להבין למה התאהבתי בה מההתחלה, למה היא כבשה אותי מהשיר הזה. אבל התענוג הזה של צפייה בציור הזה הוא תענוג די מפוקפק - מתלווה אליו דקירה חדה של כאב, כי אני יודע כמה סבל קטניס הולכת לעבור לאחר-מכן. מה הנערה התמימה הזו הולכת לעבור.
יש לך עדיין סיוטים על זה שקטניס פשוט לא איתך?
יש לי, אבל הם בעיקר משתלבים במשחקים ומרד ובמוות, ולא בזה שהיא בחרה בגייל על פניי או משהו כזה. מיתות מחרידות ונוראיות שלה. אבל אז אני קם, שטוף זיעה, ורואה אותה לצידי. אז אני יודע שהיא כאן, בחיים. ושהיא איתי.
מה אתה חושב על צוות ההכנה שלך?
הם חמודים. אני מתגעגע אליהם. הם היו די טיפשיים, אבל היו להם כוונות טובות, ובסופו של דבר הרושם שהם עזרו לנו להותיר היה מציל חיים. אני מצטער שהם הוצאו להורג. זו עוד דוגמא לאכזריות הקפיטול, שמוציא להורג את תושביו רק בגלל ההשתתפות המועטת הזו במרד.
מה חשבת על זה שקטניס התנדבה למשחק כדי להציל את פרים?
זה היה מאוד מתאים לה, לדאוג ככה למשפחה. אבל, כמובן, היה איזו שוק... היא לא הייתה שלי, אבל לא הייתי מוכן לאבד אותה. להפסיק עם הצפיות שלי בה. אבל אז חשבתי... אולי יש לה סיכוי לחזור. היא חזקה, ידעתי כמה היא חזקה, והיא שורדת. ולמרות שידעתי שאני הולך לצפות בה נאבקת - אולי למוות - בזירה הזו, הייתה בתקווה הזו משהו מנחם. אבל, כמובן, התקווה לא החזיקה הרבה זמן. אני נבחרתי. ואני מאמין שההמשך כבר ידוע לכם.
אתה בקשר עם הייטמיץ?
כן. הוא שיכור מתמיד. פעם מצאתי אותו על סף עילפון. לא משהו מיוחד כשזה נוגע אליו, אבל עדיין מאוד מלחיץ.
הוא אוהב את הילדים. בהתחלה חששנו מההתקרבות שלהם, מהנוכחות שלו סביבם, אבל איכשהו הם מוציאים בו צדדים תמימים יותר, אופטימיים יותר. הוא יותר פיכח שהוא סביבם, פחות מריר, ואני חושב שרק כשהוא איתם הוא מרגיש... שפוי? כן, קשה למצוא שפיות כאן. הילדים האלו, שלא יודעים שהם משחקים על בית קברות, הם השפיות שהוא מחפש. הם אוהבים אותו, כי הוא פשוט... יש בו קסם. וכשהוא מנסה למצוא חן, הוא פשוט נהדר. הם חושבים שהוא האדם הכי מצחיק בכל פאנם.
יש לך חיית מחמד?
שמרנו את נורי עד שהוא מת מזקנה. קטניס נאחזה בו הרבה, ושהוא מת היא התפרקה לגמרי. מאז אנחנו לא מחזיקים חתול, או כל חיה אחרת. פעם אחת רציתי לקנות עז ללחמניות הגבינה שלי, אבל נזכרתי בליידי ואפילו לא העלתי את העניין. הייתה לנו תקופה שהחזקנו תרנגולת ותרנגול, אבל היא לא הטילה הרבה ביצים והוא הפריע לשנתינו הטרופה-ממילא. אז לקחנו אותם לקצף והוא בצע מהם חתיכות יפות ועסיסיות של עוף.
מה העוגה שאתה כבר לא יכול להכין מרוב שהיא בנאלית?
אני לא יודע, אני אוהב דברים בנאלים. הם לא משעממים אותי, הם מזכירים לי שהחיים נורמלים ורגילים וכמו אתמול-שלשום. זה נחמד. אבל אם יש עוגה שהיא בנאלית, זו עוגת גבינה. אני אוהב אותם מאוד, אבל אין ספק שהיא נועדה לאנשים בנאלים
שמעת שכמה אנשים משוגעים עושים סרט על החיים שלכם? מה אתה חושב על זה??
זה קצת חולני, לדעתי, להעביר סיפור כזה לקולנוע, ששם זה הרבה יותר חי והרבה יותר פרדוקסלי (כי זה סרט קולנוע על משחקי טלוויזיה חולניים... שבעצם גם הצופים צופים בהם) אבל עוד לא ראיתי את הסרט. כשאראה אותו, הדעה שלי וודאי תהיה מפורטת יותר!
