Gidi Shemer
New member
אז הנה ההתרשמות שלי מהמאמר על החלבונים והסיכון למות (מתישהו). מפאת זכויות יוצרים אני לא שם פה את המאמר. מי שמעוניין במאמר ובנספחיו מוזמן לפנות אלי במסר ואשלח אותו תמורת טרין החצילים של ליידיבאג.
אני רוצה להתחיל בלציין שלטעמי זו פשוט דוגמה קלאסית של השיח הציבורי והטלפון השבור שעובר מהמחקר המדעי לאדם המתעניין. זה מתחיל במחקר שיש לו כמה דברים מעניינים לומר וגם לא מעט חולשות שהמדענים עצמם מצביעים על חלקן. זה ממשיך באנשי יחסי הציבור של אותה אוניברסיטה שמוציאים הודעה לעיתונות שמדגישה את ה״מסקנות״ (שהמדענים עצמם סייגו אותן). משם זה מגיע לעיתונות הפופולרית (וושינגטון פוסט לדוגמא) שכבר מתעסקת רק בכותרות ומשם לעיתונות ברמת ynet שכבר זורקת לפח כל מילה של זהירות כמו may. כלומר, כבר ברור מה מסוכן ומה לא. זה מגיע לציבור הרחב שמתלהב (אם למשל זה מתאים לתפיסת עולמו) או משתאה ובסופו של יום, כמו שוורדה כתבה (ובצדק), התחושה תהיה של ״היום מוצאים ככה, מחר ימצאו ההיפך״.
זילות של המחקר המדעי על חשבון חשיבה ביקורתית ועל מזבח הרדידות התקשורתית. חבל.
ועכשיו לעניין המאמר. כמו שציינתי מקודם, אני די השתאתי מהפער בין הנתונים הסטטיסטיים לבין ההצהרות הגורפות (יש לציין לטובת החוקרים שהם בעצמם מדגישים את החולשה הסטטיסטית של חלק מהנתונים ואומרים שחובה לעשות מחקרים רחבים יותר בשביל להסיק מסקנות), אבל פניתי לאדם שסטטיסטיקה היא תחום עיסוקו. מסתבר שלפחות הפעם לא טעיתי.
אז יש כמובן במחקרים תצפיתניים שכאלו תמיד את הבעיות הכלליות שנטחנו לא מעט בפורום- מידע מבוסס שאלון של 24 שעות ואחר כך 18 שנות מעקב אחר תמותה, המון משתנים שלא נבדקים ושתי בעיות מאד ספציפיות פה:
1. בודקים פה תמותה כתוצאה ממחלות שונות. מה קורה עם תמותה שאינה נמדדת כתוצאה ממשהו ספציפי. סכרת למשל עלולה לגרום למוות כתוצאה ממחלות כלי דם (cvd). כלומר, המדד של תמותה מ cvd לעומת מדד תמותת תלוית סכרת הוא מאד בעייתי.
2. הבעיה הכי גדולה לדעתי בתכנית המחקר עצמה. יש פה בדיקת צריכת חלבון. אין פה שאלה של איזה חלבון. בחור שאכל 100 גרם חלבון של עדשים מבושלות בבית לצד קייל וסלט ירקות נמדד באופן זהה למי שאכל 100 גרם חלבון של שניצל טבעול. בחורה שאכלה 100 גרם חלבון בצורת ״חטיפי עוף״ (נורא, אני יודע) נמדדת כמו בחורה שאכלה אותה כמת חלבון שבאה מ grass fed beef.
אבל אני רוצה בעיקר להתייחס למה שהם כן בדקו והציגו. במודל סטטיסטי שכזה, שבו משווים מודל אחד לשני ומהו הסיכון היחסי של אחד ביחס לשני חייבים להתקבל שני מדדים שיהיו בעליי עוצמה סטטיסטית מספקת-
האחד הוא האפקט- מה גודל הסיכון היחסי (לדוגמא- בסיכון לתמותה מוקדמת באופן יחסי בין חלבון גבוה לנמוך האפקט היה 1.34. זה לא משמעותי והחוקרים עצמם מציינים את זה. במקרה של ההשוואה לתמותה מסוכרת האפקט הוא 3.43 בין צריכה בינונית לנמוכה ו- 3.93 בין הגבוהה לנמוכה. זה אפקט חזק).
השני- הוא ה- CI95, או בעברית רווח הסמך (אני אכתוב 95 בשביל הנוחות). זהו מדד קריטי במחקרים תצפיתניים יותר מבכל מחקר אחר כי הוא נותן מענה לשאלה ״עד כמה הנתונים שהתקבלו היו חוזרים על עצמם אם הייתי מגדיל את מספר המדגם?״. אם נעשה, למשל מדגם של 5 אנשים אנחנו עדיין עשויים למצוא אפקט אבל הוא לחלוטין לא יהיה משמעותי כי אם נבדוק 10 התוצאות יכולות להיות שונות.
פה הבעייה הגדולה של המחקר. אנחנו לא אמורים להתייחס בכלל (במחקרי סיכון יחסי כמו זה) לci95 שיורד מתחת ל-1. הטווח שהם קיבלו הוא עצום. במקרה של הסוכרת למשל האפקט הוא 3.43 אבל טווח ה95 הוא 0.69–17.02. זה ה-מ-ו-ן. אם מתייחסים ל- 17, זה נשמע אפקט מאד חזק, נכון? אבל מה אם יוסי שומכר? האם הוא תואם את ה- 17 (כלומר, צריך להוריד חלבונים ומהר) או את ה- 0.69 (חס וחלילה שיוריד צריכת חלבון. הוא יעלה את הסיכון שלו למות מסוכרת)?
החוקרים הוגנים ומודים שהרווח סמך שלהם בעייתי מאד ומחליש את התוצאות. הם מסבירים (ובצדק) שזה ככל הנראה בגלל המספרים שמאד נמוכים של הנבדקים (נמוכים בשביל מחקר מהסוג הזה) ושחייבים להמשיך במחקר עם מספרים גדולים יותר.
המקום היחיד שרווח הסמך הוא קרוב יותר לקריטריון הוא מדד התמותה מסרטן. ידידי הסטטיסטיקאי ציין משהו מעניין ואני מצטט- ״ מצד אחד הסיכון לתמותה הכולל לא משתנה (אין הבדל בקבוצות), אבל באחד הגורמים לתמותה (סרטן) יש הבדל מובהק לרעה. זה כמעט בוודאות מעיד על כך שבגורמים אחרים לתמותה יהיה הבדל מובהק לטובת האנשים באותה קבוצת סיכון״. במילים אחרות, לאדם שצורך הרבה חלבון בגיל הביניים יש סיכוי גבוה יותר ביחס לבעל צריכה נמוכה של חלבון למות מסרטן, אבל סיכוי נמוך יותר למות מגורם אחר.
ולבסוף, התייחסות לעניין החלבון מהחי מול הצומח. הם בונים מודל שבו הם ״מתקנים״ סטטיסטית את גורם החלבון מהחי או החלבון מהצומח וטוענים שהורדת החלבון מהחי מורידה את הסיכון למוות מסרטן בגלל צריכת חלבון גבוהה. פה יש לי טענות לחוקרים כי הם אפילו לא מציינים את הבעייתיות בתוצאות שלהם. מה הבעיה?
שהאפקט יורד מעט מאד כש״מתקנים״ את החלבון מהחי. לדוגמא הסיכון היחסי למות מסרטן בצריכת חלבון בינונית הוא 3.06 ה- ci95 הוא (1.49–6.25). לעומת זאת, ללא חלבון מהחי, הסיכון היחסי המקביל הוא 2.71 והטווח (1.24–5.91). האם 2.71 משמעותית נמוך מ 3.06? יש מבחנים סטטיסטיים לבדוק את השאלה. הם לא עשו אותם. אינטואיטיבית, בפער נמוך מאד, ושוב- הטווחים (ci95) של שתי הקבוצות חופפים ומאד קרובים אחד לשני.
לסיכום החפירה המדעית, באמת שהייתי שמח כמו כולנו לשמוע שחלבון מהצומח הוא יותר טוב מזה של החי ושבריאות הצמחונים והטבעונים טובה יותר, ועוד יותר חשוב- שאנשים יעברו במהרה בימינו לטבעונות.
אבל, אני ממליץ לעצמי ולאחרים לבחון ״חדשות״ בביקורתיות, גם אם הן מאד מתאימות לתפיסת עולמינו ובעצם, בעיקר אם הן תואמות את תפיסת עולמינו כי קל לנו להיות מוטים במקרה הזה.
