כן , "כולו קאלאם פאדי" (הכל סיפורים ריקים)
התנ"ך הוא אוסף של סיפורים לילדים להפחדה לפני השינה (אינשטיין).
מי שהמציא את המושג "אלוהים" ל-"חבר הדמיוני" הוא פשוט חכם מבריק שמצא דרך להמציא מושג ערטילאי לצורך שליטה באנשים.
מלחמות הדת הן המלחמות עקובות מדם בכל הדורות.
אנשים שאולי יש להם בעיה בבטחון העצמי שלהם, מחפשים במה להיתלות כדי להאשים אותו או כדי להודות לו, אפילו אם זה משהו שהם עשו.
מצחיק אותי לראות מישהו ש-"רק" נפצע בתאונה, הולך להודות לחבר הדמיוני, במקום לכעוס עליו- הרי אם הוא מאמין בו, לא היתה צריכה בכלל להתרחש תאונה.....
אבל תמיד הוא יוכל לקבל תשובה הזויה באחד או יותר ממליארדיי הפרשנויות המומצאות המצודות מהדמיון.
התנ"ך מלא סיפורים שרובם קישקושים גמורים, או שהם דמיוניים לחלוטין, או שהם סותרים אחד את השני, הכל מלא באיומים של החבר הדמיוני להשמיד את העם אם לא יעשו בדיוק מה שהוא מצווה עליהם (ספר שלם, דברים, כתוב כך).
הרבנים גם מהגדולים ביותר ממציאים שקרים ללא הנד עפעף, החל מהטענה שאיסור שירת נשים הוא מהתורה, שאסור להתחתן עם ערבי, שעשרת הדיברות שמלמדים הן הנכונות כאשר זה שקר מוחלט, ועוד ועוד.
הם מנצלים את העובדה שהרוב המוחלט של הציבור לא מכיר את התנ"ך, וגם צלא חלק מהחרדים, ולכן מקיעים משקל רב על לימודי כל מיני ספרים החל ממליארדיי הפרשנויות ועד הגמרא והקבלה, הכל, רק שלא ילמדו מה באמת כתוב בתנ"ך.
מי שלומד את התורה, מגלה שכל הזמן החבר הדמיוני מאיים להשמיד את העם אם לא יעשה מה שאומרים לו,
בתנ"ך מספרים שקרים כמו הסיפור על קורח ובני עדתו שנבלעו כולם באדמה אבל כמה פרקים אחר כך הם מופיעים שוב, שבפעמיים שמדובר על מתן תורה יש גירסאות שונות באותו הספר. בכלל עשרת הדיברות שמלמדים את כולם הן כלי מצויין להפחדה ציבורית רק שאלו אינם עשרת הדיברות שניתנו לעם, ועוד ועוד.
מנהיגי העם התנהגו בצורה מנוולת ביותר, למשל כמו אברהם שהיה מוכן לתת למלך את אשתו, פעמיים, כי פחד על התחת שלו, וגם הבן שלו למד ממנו. מנהיגים רימו שיקרו רצחו בלי הכרה.
בקיצור, קאלאם פאדי, עליו מנהלים מלחמות חורמה ורוצחים מליונים בכל העולם.
